אחד מקווי היסוד של הממשלה החדשה הוא צעד שאמור ליצור מהפך ולטפל בהזנחה המתמשכת של החינוך בגיל לידה עד שלוש: העברת הטיפול בגילים אלה מאחריות משרד העבודה למשרד החינוך, לצורך יצירת רצף חינוכי תחת גוף אחראי אחד.
זהו הליך הגיוני, אולם המעבר בלבד אינו המענה הנדרש למצב. ללא הקצאה תקציבית נרחבת לא יחול כל שינוי, ללא קשר למשרד האחראי.
בארצות בהן קיימת מערכת חינוך איכותית לגילי הינקות, קיימת הקצאה ציבורית משמעותית המאפשרת ודורשת כוח אדם בעל השכלה אקדמית רלוונטית ותקינה היוצרת יחס אופטימלי בין מספר הילדים למספר המחנכות. בנוסף, זוכות המחנכות להדרכה שוטפת בתדירות המאפשרת תמיכה והתפתחות מקצועית. כך מתאפשרת עבודה איכותית ומתן מענה אישי לצרכי כל ילדה וילד. כל אלו מתקיימים תחת משרדי ממשלה כגון בריאות, רווחה או חינוך, כל מדינה והחלטתה.
לאורך השנים הוזנחו גילי הינקות בישראל, כך שאיכותן של מסגרות פרטיות הייתה נתונה לרצונם הטוב של המפעילות והמסגרות הציבוריות סבלו מהקצאה תקציבית נמוכה מאוד, שהביאה לקשיי הישרדות ממש. תנאי העבודה הקשים והמשכורות הנמוכות גרמו למצוקה הולכת וגוברת במציאת כוח אדם ושימורו, מצב שהביא את הענף כולו לסף קריסה.
בתקופה האחרונה, עם תחילת יישומו של חוק הפיקוח, החל משרד העבודה והרווחה לפקח גם על מסגרות פרטיות ונקבעו תנאים בסיסיים לרישוי המסגרות. המשרד הקצה תקציבים להכשרת מטפלות ומנהלות למעונות היום, וכעת הם יתקיימו גם בתוך מכללות להוראה, כך שהלומדות ייהנו מצוות הוראה העוסק בהכשרת גננות. כל אלו מהווים התחלה טובה, אך אינם מספקים.
רבות תולות תקווה במעבר למשרד החינוך, אך לא ברור האם הינו מהלך טכני, שיצטלם היטב ואולי גם יסתום את פיותיהן של נשות המקצוע וההורים, או שיוקצו משאבים נרחבים לשם שיפור אמיתי?
מעבר להקמת מערך לגילי הינקות במשרד החינוך, שלא עסק בכך עד כה, שינוי אמיתי ידרוש הקצאת תקציבים לקיומם של תנאים בסיסיים שיאפשרו מענה מותאם ואיכותי.
התקן הבינלאומי האופטימלי הוא יחס של מטפלת אחת על 3 תינוקות ומטפלת אחת על 4 פעוטות. המצב כיום הוא בתינוקות מטפלת אחת על 5-6 תינוקות ובפעוטות בגיל שנה-שנתיים 8-9 פעוטות למטפלת, ובפעוטות הבוגרים בגיל שנתיים-שלוש התקן הוא מטפלת אחת ל10-11 פעוטות. השאיפה צריכה להיות היא להקטין בהדרגה את היחס, ולהתקרב לתקן המיטבי.
בנוסף, מאחר שכוח האדם הוא הבסיס לעבודה, שילוב גננות כמובילות צריך להפוך בהדרגה לדרישה מחייבת. לשם כך, המכללות צריכות להרחיב עוד את ההכשרה לגילי הינקות והמדינה צריכה לתקצב תקן גננת לכל כיתת מעון. כמו כן, חשוב שהמעון יוכר לצורך סטאז', כך שגננות ירצו להתמחות בו.
גננת שהוכשרה לגילי הינקות, תוכל לתכנן מענים מותאמים, לנהל צוות ותקשורת עם הורים ולהצעיד את העבודה למקום מקצועי יותר. כך למשל באקדמית גורדון, שנת הלימודים הראשונה מוקדשת ללמידה והתנסות במסגרות לגילי הינקות ומשנת הלימודים הקרבה, תתאפשר הרחבה לתעודה של ניהול מעונות-יום, בשיתוף משרד העבודה והרווחה. במקביל, צריכה להימשך ולהשתפר הכשרת המטפלות.
בנוסף להכשרה, חשוב שתוקצה הדרכה סדירה בהיקף נרחב בהרבה מהשעות המוקצות כעת. כך ניתן יהיה לקדם התפתחות מקצועית ולסייע בהתמודדות עם קשיים.
צעד הכרחי נוסף הוא שיפור משמעותי בשכר המטפלות והמנהלות. במצב הנוכחי מדובר בעבודה קשה ביותר, באחריות כבדה ובתגמול דל שאינו מעודד שילוב במקצוע. במקביל לכך, תקצוב תקינה טובה יותר, שתאפשר עבודה בקבוצות קטנות יותר של תינוקות ופעוטות, תאפשר את שיפור המענה לילדות ולילדים וגם תנאי עבודה נוחים יותר לצוות. שילוב תנאי שכר ועבודה משופרים ביחד עם הכשרה והדרכה משמעותית, ימשכו את המתאימות להגיע ולהישאר, ויקלו על שימור ושיפור כוח אדם איכותי במעון.
כל אלו, כאמור, דורשים תקצוב ממשלתי נרחב מאוד, כזה שממשלות העבר נמנעו ממנו. האם הממשלה החדשה תהיה מוכנה לכך? ימים יגידו. בכל מקרה, על מנת להביא להחלמה אמיתית של הענף, אין די בהכרזה על העברת האחריות ממשרד אחד לשני. הממשלה החדשה צריכה לאשר הקצאה נרחבת לצורך יצירת השינוי הנכסף, ויפה שעה אחת קודם.
מיה אבינערי היא ראשת החוג לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך גורדון
רינת אסטרייכר-שיזף היא מרצה ומדריכה פדגוגית במכללה האקדמית לחינוך גורדון
