שיעור המובטלים שנותרו ללא מעסיק עלה על שיעורם של העובדים בחל"ת בחודש מאי, כך פרסם הבוקר (רביעי) שירות התעסוקה בדו"ח "דופק שוק העבודה", שסוקר את מגמות התעסוקה שאפיינו את מאי 2021.

שיעור העובדים בחל"ת היה הנמוך מאז פרוץ הקורונה, ועמד על 45.4% מכלל דורשי העבודה. מספרם המצטבר של העובדים בחל"ת ירד ב-55% מפברואר עד מאי, בעוד מספרם המצטבר של המובטלים שנותרו ללא מעסיק בקצה ירד ב-9% בלבד, ועמד על 54.6% מדורשי העבודה. לפי עמדת שירות התעסוקה, דורש עבודה שנותר ללא מעסיק בקצה עלול למצוא עצמו מחוץ לשוק העבודה לתקופה ממושכת, ואולי אף להזדקק לקצבאות סוציאליות.

522,579 בני אדם בישראל הם דורשי עבודה, מהם 397,502 תובעי אבטלה, 63,431 תובעי הבטחת הכנסה ו-61,646 דורשי עבודה שאינם תובעים כל קצבה.

מדובר בירידה של 10% (57,885 דורשי עבודה) ביחס למספר דורשי העבודה שנמדד בסוף חודש אפריל, שעמד על 580,464. בנוסף, לראשונה מאז פרוץ המשבר מספר תובעי האבטלה נמוך מ- 400 אלף. בין מרץ 2021 למאי 2021 ירד מספרם הכללי של דורשי העבודה ב-22.2%.

על כל דורש עבודה חדש, חזרו לעבודה 1.2 דורשי עבודה, (32,814 חוזרים לעומת 27,038 נרשמים). באפריל על כל דורש עבודה חדש חזרו לעבודה 1.5 דורשי עבודה (25,821 לעומת 38,643).

מדובר על מגמת ירידה ביחס שבין דורשי עבודה לחוזרים בהשוואה למרץ ופברואר, שבהם היחס עמד על 2.9 ו-3.9 בהתאמה. מספר המשרות הפנויות במשק, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הגיע לשיאו במאי ועמד על 133 אלף. משמעות הדבר היא שבניכוי מספר העובדים בחל"ת, על כל משרה פנויה התחרו במאי 1.5 דורשי עבודה.

בעוד קצב החזרה לעבודה של צעירים, עד גיל 34, היה גבוה משמעותית מיתר קבוצות הגיל, קצב החזרה לעבודה של דורשי העבודה המבוגרים היה הנמוך ביותר. מספרם המצטבר של דורשי העבודה הצעירים ירד במהלך מאי ב-15.5%, בעוד מספרם המצטבר של דורשי העבודה בני 50-35 ירד ב-10.3%, ומספרם המצטבר של דורשי העבודה מעל גיל 51 ירד ב-8.7% בלבד.

לכל אורך שנת המשבר, שיעור הנשים מקרב דורשי העבודה עלה משמעותית על שיעורם של גברים. בחודש מאי, לראשונה מאז פרוץ המשבר, קצב החזרה לעבודה של גברים היה גבוה מזה של נשים. בעוד מספרם של הגברים בקרב דורשי העבודה ירד בין אפריל למאי ב-12.6% (מ-304,480 באפריל ל-266,053 במאי), מספר הנשים ירד ב-11.8% באותו פרק זמן (מ-334,173 באפריל ל-294,658 במאי).

בשירות התעסוקה מסבירים שבדומה ליציאה מהסגר הראשון והשני, גם ביציאה מהסגר השלישי נשים חזרו לעבודה בקצב מהיר יותר מזה של גברים, נוכח העובדה שנשים מהוות שיעור משמעותי יותר בקרב עובדי הענפים תלויי הסגר.

אלא ששלושה חודשים מהיציאה מהסגר השלישי, קצב החזרה לעבודה ירד. המשמעות היא שאפקט היציאה מהסגר על החזרה לעבודה הולך ופוחת, ולכן במאי חזרו הגברים בקצב גבוה יותר מאשר נשים. ברגע שתמה השפעתה המיידית של החזרה לשגרה, דפוסי החזרה לעבודה של נשים וגברים משתנים לפי מידת החוסן התעסוקתי של כל אחד מהמגדרים. במקביל, ייתכן שגם חזרת חובת ההתייצבות בלשכות תרמה לעלייה בשיעורי החזרה של גברים.

גם בחברה הערבית קצב החזרה לעבודה היה נמוך יחסית. במאי שיעורם של דורשי העבודה הערבים מכלל דורשי העבודה עמד על 26.6%, עלייה של 0.8% (לעומת 25.8% באפריל) ושיעור השינוי במספרם עמד על 11.4%, נמוך בהשוואה לשיעור השינוי שנרשם בקרב דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים.

בשירות התעסוקה מסייגים ואומרים שייתכן שקצב הירידה הנמוך יחסית של דורשי העבודה בחברה הערבית קשור גם להסלמה הביטחונית ולמבצע שומר החומות.

נתון חריג נרשם בקרב דורשי העבודה החרדים, שמספרם ירד ב-26.3% במהלך חודש מאי, ושיעורם בקרב דורשי העבודה ירד מ-6.6% באפריל ל-5.6% במאי. בשירות התעסוקה מסבירים שהירידה נובעת מכך שכרבע מכוח העבודה החרדי מועסק במערכת החינוך, שחזרה רק לאחרונה לפעילות במתכונת מלאה.

גם בפילוח דורשי העבודה הפעילים בחודש מאי לפי ערי מגורים, ערים ערביות וחרדיות מובילות בשיעור דורשי העבודה בערים של יותר מ-40 אלף תושבים. מתוך חמש הערים הראשונות ברשימה, מופיעות ארבע ערים ערביות ועיר חרדית אחת. מתוך עשר הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר, שמונה הן ערביות, חרדיות או ששיעור הערבים והחרדים בהן גבוה (ירושלים ועכו), ושתי הערים הנותרות הן ערי התיירות טבריה ואילת.

בדומה לחודש אפריל, גם בחודש מאי עמדה אום אל פחם בראש הרשימה עם שיעור דורשי עבודה של 22.4%. אחריה נצרת עם 22%, רהט עם 19.1%, ביתר עילית עם 17.7% ושפרעם עם 17.1%.

בכל הערים שמספר תושביהן גבוה מ-40 אלף נרשמה ירידה במספר דורשי העבודה במהלך חודש מאי. הערים ששיעור הירידה בהן היה הגבוה ביותר היו קריית אונו ואילת (9.2% ו-9% בהתאמה). יוצאת דופן היא רהט, שהייתה העיר היחידה שבה נרשמה עלייה במספר דורשי העבודה במהלך החודש (3.6%). ייתכן שהדבר קשור להסלמה הביטחונית ששררה בחודש מאי.

משלח היד הנפוץ ביותר בקרב דורשי העבודה היה מכירות ושירותים (22.61% מדורשי העבודה), אחריו אקדמאים (15.96%), הנדסאים, טכנאים וסוכנים (13.08%), עובדים בלתי מקצועיים (11.61%) ופקידים כלליים (11.31%).

השינויים המשמעותיים ביותר בין מרץ למאי נרשמו במקצועות שבהם עסקים נפתחו לאחר הסגרים, וכן סבלו ממחסור של עובדים בחודשים האחרונים. מספר דורשי העבודה שעבדו כמלצרים וברמנים ירד ב-41.9%, של עובדי האמנות והתרבות ב-31.9%, של המטפלים בילדים וסייעי הוראה ב-29.4% ושל המוכרים בחנויות ב-27.3%.

לעומת זאת, קצב החזרה של עובדים במשלחי יד שדורשים מיומנויות נמוכות יותר ואינם תלויי סגר, היה נמוך מהממוצע. מספר דורשי העבודה שעבדו כפועלים בלתי מקצועיים בתעשייה ירד ב-13.6% בלבד, של מפעילי מכונות ומרכיבי מוצרים וציוד ב-17.2% ושל עובדי שלד בתחום הבנייה ב-14.1%.

במקביל, קצב החזרה לעבודה של מנהלים עמד על 22.6%, של עובדי מזכירות ב-21.6% ושל עובדים נלווים בתחום המשפט, החברה והדת ב-24.6%. בשירות התעסוקה מסבירים שמידת המיומנות המקצועית הנדרשת משפיעה על קצב החזרה לעבודה, וככל שהעובד פחות מיומן כך הקצב וסיכויי החזרה שלו לעבודה נמוכים יותר.

שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי הגיבה על ממצאי הדו"ח: "ישנו קשר בין פריון עבודה נמוך לבין הפער ההולך וגדל ברמת החיים. נמשיך לפעול למען החזרת המובטלים לשוק העבודה, לצמצם פערי השתכרות ולמצוא פתרונות יצירתיים לצמיחת המשק".

מנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור אמר: "נתוני התעסוקה שנרשמו מאז היציאה מהסגר השלישי, ובפרט אלו שנרשמו במהלך חודש מאי, מעידים שוב שדורשי העבודה שנתונים בסיכון תעסוקתי הם אלו שרחוקים יותר משוק העבודה. המשמעות היא שגם בתום תקופת הזכאות, רבים מהם עלולים להתקשות לשוב למעגל העבודה, להיקלע לאבטלה ממושכת, אולי אף כרונית, ובחלק לא מבוטל מהמקרים להזדקק לקצבאות סוציאליות.

"כדי לאפשר את חזרתם לעבודה ולהבטיח את סיכויי ההתמדה והמוביליות שלהם בשוק העבודה, יש לפעול לטיפוח ההון האנושי והתאמתו לתנאי השוק המשתנים, לעודד חזרה מיטבית לעבודה ולאפשר רשת ביטחון אפקטיבית ודיפרנציאלית למי שיזדקקו לה ויתקשו לשוב לעבודה".