ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן הוביל את מפלגתו לניצחון מוחץ בבחירות שנערכו בתחילת השבוע. למרות הזעם הציבורי על הסכם הפסקת האש שכלל ויתור על שטחים נרחבים לאויבת אזרבייג'ן, מפלגתו של פשיניאן זכתה ב-71 מביין 107 המושבים בפרלמנט, מה שמאפשר לו להקים ממשלה חד-מפלגתית.
"הארמנים סולדים מהשלטון הישן הנתפס בעיניהם כמושחת עוד יותר ממה שהם כועסים על פשיניאן" אומר ל'דבר' ירון וייס, מומחה לקווקז. "פשיניאן התחרה במפלגות שבראשן מנהיגי עבר של ארמניה בתקופות בהן השחיתות חגגה. האליטות בארמניה נגדו, וחלקים נרחבים מהפזורה הארמנית ברחבי העולם רואה בו בוגד. אבל בסופו של דבר האנשים הפשוטים בארמניה תומכים בו. פשיניאן הביא לארמניה רוח של דמוקרטיה, מלחמה בשחיתות וסיוע לאדם הפשוט. נראה שאפילו ההפסד במלחמה שנתפס כהשפלה של ממש לא סייעו לאנשי המשטר הישן לחזור לשלטון".
לאחר ספירת כל הקולות, זכתה מפלגת "החוזה האזרחי" של פשיניאן ב-53.9% מהקולות, והותירה מאחור את גוש המפלגות "ברית ארמניה" בראשות הנשיא לשעבר רוברט קוצ'ריאן שהגיע למקום השני, עם 21% בלבד. פשיניאן הכריז על ניצחון עוד לפני ספירת כל הקולות, לאור היתרון המוצק של מפלגתו. "התגברנו על התקופה הקשה הזאת, ועכשיו הגיע הזמן לקום ולהמשיך קדימה", אמר ראש הממשלה בנאום ממטה המפלגה ששודר בטלוויזיה הממלכתית.
למרות הרוחות הסוערות במדינה רק 49% מבעלי זכות הבחירה הגיעו לקלפיות. הגוש "ברית ארמניה" מסרב להכיר בתוצאות וטוען לשחיתויות. דובר מטעמו אמר לתקשורת המקומית כי זהו "ניצחון פירוס".
"מעל לכל, הבחירות האלה היו על פשיניאן. כל המפלגות האחרות היו מוכנות להתאגד יחדיו כדי להפיל את פשיניאן. הבעיה שהן זכו כולן יחד רק בפחות ממחצית מהקולות, ופשיניאן שמר על כוחו".
איך זה יתכן שמי שנתפס כאשם בתבוסה בשדה הקרב מנצח כך בבחירות?
"מאז שארמניה הכריזה על עצמאותה עם פירוק ברית המועצות, היא עוברת ממשבר למשבר. הארמנים עייפים מכל זה ומשוועים לשגרה וצמיחה כלכלית. רצף המשברים החל ברעידת האדמה ב-1988, ובמלחמת נגורנו-קרבאך הראשונה שנמשכה עד 1994. בהמשך משבר כלכלי חריף, שנבע בין היתר מהמתיחות המתמדת בגבולות עם אזרבייג'ן וטורקיה, והשלטון הקודם שנתפס על ידי רבים במדינה כמושחת המזוהה עם התקיעות בה הייתה מצויה המדינה. מאז שעלה פשיניאן לשלטון ב-2018 הוא השקיע בפיתוח תשתיות ועזרה לאנשים הפשוטים. הוא נקט במדיניות פופוליסטית שמדברת להמונים, סייע לכפריים, לאדם העובד והצליח לשנות את הדימוי השלילי על מוסדות השלטון. לכן הציבור הרחב תומך בו למרות המפלה הצבאית הכואבת".
מי מתנגד לפשיניאן?
"רבים ממתנגדיו נמנים על האליטות, הלאומנים, תושבי ארצאך והארמנים בתפוצות".
מה חושבים עליו בארצאך?
"עבור תושבי ארצאך ובקרב חלק מהדיאספורה הארמנית פשיניאן נתפס כבוגד. העוינות כלפיו גדולה. זה לא במקרה שהוא לא ביקר בארצאך מאז שנגמרה המלחמה – אני סבור שהוא אישיות לא רצויה שם. תושבי ארצאך מחזיקים אמנם בדרכון ארמני, אך הם אינם זכאים להצביע בבחירות בארמניה וגם אם היו זכאים – מספרם זניח. אבל יש משמעות לדעתם. מה שאני מזהה כעת זה תהליך שילך ויגבר של ריחוק בין ארמניה לרפובליקת ארצאך. בארמניה מתמקדים במה שמכונה 'החיים עצמם', ועם כל הכאב על איבוד השטחים – רואים כרגע את הכאן ועכשיו ודואגים להביא לחם הביתה. תושבי ארצאך לעומת זאת מודאגים מהכיבוש האזרי ומסתגלים כעת לתלות ברוסיה".
התלות ברוסיה?
"הרוסים יושבים בארצאך בכוחות מוגברים מאז סוף המלחמה. ארצאך הופכת למעין מאחז רוסי בלב הקווקז. הרוסים הם שמקבלים את ההחלטות. כל דבר כמעט, גדול כקטן, שהרשויות בארצאך רוצות לעשות דורש אישור מרוסיה. זה הגיע עד לרמה שרוסיה הורתה להם להסיר פסל של גיבור ארמני שנתפס עבור הרוסים כבעייתי. רוסית קיבלה מעמד של שפה רשמית. אני מתרשם שארצאך תלך ותתרחק מארמניה, ותהפוך למעין מדינת לווין של רוסיה בדומה לאבחזיה ואוסטיה הדרומית שבצפון גיאורגיה, ולדוֹנֵצְק ולוהנסק שבמזרח אוקראינה".
מהו יחסו של פוטין כלפי פשיניאן?
"פוטין למד להסתדר עם פשיניאן. לכן אני סבור שהוא חי בשלום עם נצחונו. כשפשיניאן עלה לשלטון ב-2018 זה בהחלט הדאיג את פוטין. נזכיר שפשיניאן הוא אנטי-תזה לשליטי ארמניה הקודמים שהיו מקורבים מאוד לפוטין. אבל פוטין למד לעבוד עם פשיניאן. דווקא השוני באופיים הוא שמקל על פוטין לסחוט, לתמרן ולנצל לטובתו את חוסר ניסיונו של פשיניאן. המלחמה האחרונה הוכיחה זאת. גם פשיניאן למד על בשרו כי ארמניה תלויה ברוסיה לחלוטין. רוסיה בונה כעת בסיסים צבאיים נוספים בארמניה, בנוסף לכניסתה המאסיבית לרפובליקת ארצאך. נראה שרוסיה היא המרוויחה הגדולה מהמלחמה בקווקז ונוח לה להיות המבוגר האחראי שמפשר בין הגורמים השונים. לכן פוטין לא מודאג מניצחונו של פשיניאן".
פשיניאן בן ה-46 עלה לשלטון ב-2018, אחרי מסע מחאה ברחבי המדינה וטיפח תדמית של לוחם בשחיתות. בסוף חודש מרץ הודיע פשיניאן שארמניה הולכת לבחירות – כדי לשים סוף למשבר הפוליטי שפרץ במדינה עם שוך הקרבות. המשבר החל לאחר שחתם פשיניאן על הסכם הפסקת אש בתיווך רוסי, לפיו שטחים נרחבים מנגורנו-קרבאך הועברו לאזרבייג'ן. בירוואן בירת ארמניה נערכו הפגנות ענק להפלת ממשלתו של פשיניאן, ומפגינים פרצו לבנייני הממשלה והשחיתו אותם. המפגינים דרשו את התפטרותו המיידית של פשיניאן ששידר מסר לאומה ממקום מחבוא. פשיניאן האשים את הצבא הארמני ב"ניסיון הפיכה". פשיניאן אמר כי הסכם הפסקת האש היה כואב, אך הכרחי למניעת כיבושה המלא של נגורנו-קרבאך בידי אזרבייג'ן. לאחר שהכריז על הקדמת הבחירות, התפטר כנדרש בחוק אך נותר ראש הממשלה בפועל.
