בית המשפט העליון, בהרכב מורחב קבע שאין מקום לערב את שאלת הנאמנות המינית בין בני הזוג ("בגידה") בחלוקת הרכוש המשפחתי. ההרכב המורחב הפך את החלטת העליון מ-2018, במה שמוכר לציבור כ"בג"צ הבוגדת". מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן הגישו את הבקשה לדיון נוסף.

פסק הדין שניתן היום משמעותי ביותר: בית המשפט קבע שזכותה של אישה לקבל מחצית מדירת המגורים של המשפחה היא זכות מהותית-קניינית, שאינה תלויה ברישום הפורמלי של דירת המגורים, ובשאלה מי הביא אותה לשימושו של התא המשפחתי.

על פי פסק הדין, ברור שלא ניתן לשלול זכות קניינית זו, גם במקרה ובו בני הזוג נפרדו על רקע בגידה. בית המשפט העליון הכיר בכך שזכותה של בת-הזוג למחצית הדירה התגבשה לאורך חייהם המשותפים של בני-הזוג, ואינה ניתנת לשלילה רטרואקטיבית. בכך הגן בית המשפט בצורה משמעותית על זכויות בן הזוג החלש, שעל פי רוב בא לנישואין ללא דירה, ועליה הוא מסתמך לאורך שנות הנישואין הארוכות.

הרקע לעתירה הוא פסיקה של בית הדין הרבני הגדול בהליך גירושין. לאחר 30 שנות נישואין, עם התערערות היחסים, הגיש האיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אליה הוא כרך את ההכרעה בדבר חלוקת הרכוש של הצדדים. בית הדין הרבני האזורי, בהתאם להלכות המשפטיות שנפסקו על ידי בית המשפט העליון (הלכת השיתוף הספציפי), קבע שהאישה זכאית למחצית מהבית שהיה רשום על-שם האיש ושבו התגוררו הצדדים משך רוב שנות נישואיהם.

האיש ערער לבית הדין הרבני הגדול, ושם הוא העלה למרכז הדיון את הטענה כי האישה בגדה בו, בסמוך לסיום קשר הנישואין (טענה אשר הוכחשה על ידי האישה) ולכן אין היא זכאית לחלקה בבית המגורים המשפחתי. הערעור התקבל ובית הדין הרבני הגדול קבע כי בעקבות כך ששוכנע כי התקיימה בגידה לקראת סיום הקשר המשפחתי וב"התבסס על בגידה זו" לא מגיע לאשה לקבל חלק כלשהו מבית המגורים. האישה פנתה לבית המשפט העליון, ביושבו כבג״צ, בבקשה לבטל את פסיקת בית הדין הגדול, ואולם העתירה נדחתה, בדעת רוב.

מרכז רקמן סבר כי פסק הדין של בית המשפט העליון סותר הלכות משפטיות קודמות, ופנה, באמצעות עוה״ד שי זילברברג, עדי רז ובשיתוף עם עו"ד איל מנחם, בבקשה לקיום דיון נוסף בתיק. בקשה לדיון נוסף הינה הליך נדיר, והתנאים לצורך קיומו של דיון זה, הינם נוקשים. עם זאת, נשיאת בית המשפט העליון הסכימה לקיים דיון נוסף בתיק, בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים.

שופטי הרוב, בהם הנשיאה אסתר חיות והשופטים חנן מלצר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית ודפנה ברק-ארז, הדגישו, בין היתר, את החשיבות בהימנעות משקילת שיקולי אשם בעת חלוקת הרכוש, ואת הבעייתיות שבשלילת שיתוף שהתגבש בשל אירוע – דוגמת אי-נאמנות מינית – שהתרחש לאחר התגבשות השיתוף. עוד הודגש כי קיימים טעמים כבדי-משקל נגד ההכרה באפשרות קיומה של תנאים עליהם לא הסכימו בני הזוג במפורש ומשפיעים על חלוקת הרכוש.

שופטי המיעוט, נועם סולברג, דוד מינץ ואלכס שטיין, סברו כי יש לדחות את הדיון הנוסף. השופט סולברג סבר כי על-פי החוק, משלא נפסקה הלכה חדשה בפסק הדין של בית המשפט העליון, אין מקום לקיים דיון נוסף. לדבריו, אמירה כזו או אחרת של דיין או שופט, שאינה מביאה עמה הלכה חדשה, אינה מצדיקה דיון נוסף. השופט שטיין סבר כי פסק דינה של הנשיאה חיות, עמו הסכימו שופטי הרוב, בא לקבוע "נורמה משפטית כופה אשר נוקטת עמדה ערכית אחת מני רבות באשר לאופן שבו החיים הזוגיים אמורים להתנהל".

ראשת מרכז רקמן: "בשלה העת להוציא את ענייני הרכוש מבתי הדין הרבניים"

ממרכז רקמן נמסר: "שמחנו להתבשר היום כי ההרכב המורחב, קבע, בדעת רוב, כי יש להפוך את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, ובכך להשיב לאישה את זכאותה לקבלת חלקה בדירת המגורים, אשר נשלל ממנה, על ידי בית הדין הרבני הגדול. בית המשפט העליון קבע בדבריו בצורה ברורה כי שאלת הנאמנות המינית מנותקת לחלוטין משאלת חלוקת הרכוש, שהיא שאלה אזרחית לחלוטין. שאלה אשר צריכה להיקבע בהתאם לחוק ולפסיקה האזרחיים, גם כאשר היא נידונה בין כותלי בית הדין הרבני.

"קביעה זו הביאה את בית המשפט העליון למסקנה כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שכן זה הסתמך על עניין הנאמנות המינית, וכן התעלם מההלכות הפסוקות של בית המשפט העליון בנושא."

עו"ד שי זילברברג, ממרכז רקמן: "פסק הדין חורג מעניינם של בני הזוג, שכן בעלי דין רבים מנהלים את ענייני חלוקת הרכוש המשותף בבית הדין הרבני, אשר החל בשנים האחרונות לערבב בין שאלת הנאמנות המינית לשאלת אופן חלוקת הרכוש. הדבר הפך לצערנו לשכיח יותר ויותר, ואנו נתקלים במקרים כגון אלו לעיתים תכופות. אנו תקווה כי פסק הדין שניתן היום יביא לעצירת מגמה מדאיגה זו, ויבהיר בצורה ברורה כי שאלת הנאמנות המינית אינה קשורה כלל לנושאים האזרחיים, כדוגמת חלוקת הרכוש".

פרופ' רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן: "יש לברך על כך שבית-המשפט העליון התעשת, ובהרכב מורחב שינה את הפסיקה הקודמת אשר אישרה את עמדת בית-הדין הרבני הגדול. ההחלטה היום מבצרת מחדש את כפיפות בתי-הדין הרבניים לדין האזרחי, לזכויות האדם, ולעקרונות השוויון המגדרי בענייני הרכוש. חרף תוצאת פסק הדין החיובית והמעודדת, נראה כי בשלה העת להוציא את ענייני הרכוש מבתי הדין הרבניים, שכן כפי שמוכח ממקרה זה, וכן ממקרים קודמים וידועים, בית הדין מתקשה ליישם נכונה את הדין האזרחי, משיקולים אידיאולוגים ברורים, ולא ניתן לצפות מכל בעלת דין שתנהל הליכים משפטיים ממושכים בכדי לקבל הרכוש לו היא זכאית".