פליטות של מזהמים וגזי חממה בישראל גרמו לנזקים שעלותם מוערכת בכ-30 מיליארד שקלים בשנת 2020, כך לפי דוח ראשון מסוגו שפרסם הבוקר (ראשון) המשרד להגנת הסביבה.
עלות נזקי הפליטות ב-2018 עמדה, לפי אותו דוח, על כ-31 מיליארדי שקלים. הפער נובע מהפחתת פליטות במגזר ייצור החשמל. שימוש ב-40% אנרגיות מתחדשות בשנת 2030 עשוי לחסוך נזקי פליטות של 4.5 מיליארד ש"ח בשנה.
הפליטות שנסקרו גורמות לעלייה בתחלואה ותורמות להגברת ההתחממות הגלובלית. עלויות הטיפול בנזקים אלו נחשבות "עלויות חיצוניות" שכן גורם הזיהום אינו נדרש לשלם עבורן הן מתגלגלות להוצאות בריאות של המדינה ואזרחיה וכן לפעולות תחזוקה וטיפול בפגעי טבע הנדרשים בשל שינוי האקלים.
נזק של כ-19.8 מיליארד שקלים נגרם על ידי פליטת מזהמים, ונזק של כ-11.3 מיליארד שקלים על ידי פליטת גזי חממה הגורמים לנזקים גלובליים הקשורים במשבר האקלים, נכון לשנת 2018, על פי הדוח שנערך במשותף על ידי המשרד ועל ידי חברת אקוטריידרס.
התחבורה מזיקה יותר מייצור החשמל
גורם הפליטה המרכזי הוא מגזר התחבורה, האחראי ל-38% מהפליטות שנסקרו. תחנות לייצור חשמל, שהיוו את מקור הפליטה המרכזי בעבר, אחראיות ל-30% מהזיהום לאחר שבשנים האחרונות פחת הזיהום הקשור בהן בעיקר בשל הפחתת השימוש בפחם. גורמי זיהום נוספים הם התעשייה (16%), ענפי הטיפול בפסולת ושפכים (10%), חקלאות (3%) וגזי קירור (2%).
המשרד להגנת הסביבה מעריך כי העלות החיצונית של הפליטות פחתה ב-2019 בכ-450 מיליון שקלים, כ-3% מעלות פליטות ייצור החשמל והתעשייה. המשרד מעריך שהפחתה דומה התרחשה גם בשנת 2020, כך עלות הפליטות ב-2020 עומדת על כ-30 מיליארד שקלים.
מבחינת סוגי הפליטות, זיהום אוויר בתחמוצות חנקן מסב 36% מהנזקים הכלכליים; גז החממה פחמן דו חמצני מסב 29% וחלקיקים זעירים בעובי 2.5 מיקרומטר ומטה, הגורמים לתחלואה משמעותית, אחראים ל-13% מהנזקים.
הדו"ח לא כולל נתונים לגבי פליטות משריפות חורש, פליטות מכלי טייס, פליטות מכלי רכב צה"ליים ללא מספר רישוי צהוב, פליטות מהדברה חקלאית ופליטות גזי חממה מכלי שייט.
הדו"ח מבוסס על 3 מקורות עדכניים יחסית: "הספר הירוק" להערכת עלויות חיצוניות מיולי 20 ומצאי פליטות זיהום אוויר בשנת 2018 ומספטמבר 2020, שפורסמו על ידי המשרד להגנת הסביבה, ודו"חי 'פליטות גזי חממה לפי מקור' של הלמ"ס לשנת 2018.
שואפים ל40% אנרגיות מתחדשות בשנת 2030 ו25% רכבים חשמליים
תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה: "הדוח מציג תמונת מצב מבהילה, ולראשונה שם תג מחיר בשקלים על הפליטות המזהמות. המסקנה היא שמלחמה במשבר האקלים היא בליבת החוסן הלאומי והכלכלי של ישראל וצריכה לשמש את הממשלה, מוסדות התכנון, חברות מסחריות ואת ארגוני הסביבה בבואם להעריך את התמונה הרחבה של השפעות זיהום האויר וגזי החממה.
"הנתונים האלה מובילים למסקנה כי יש להעלות את היעד הישראלי לאנרגיות המתחדשות ל-40% עד 2030, ולאפס את הפליטות המזהמות עד 2050. זהו יעד שאפתי ובר השגה, שיחסוך למשק הישראלי מיליארדים בשנה"
לפי המשרד, אימוץ היעד של 40% ב-2030 יוביל לחיסכון של 4.5 מיליארד שקל בשנה בעלויות החיצוניות; עוד עולה מהדוח, כי מעבר לכלי רכב חשמליים בהיקף של 25% ב-2030 יחסוך למשק 970 מיליון שקל בשנה זו.
עם זאת, עמידה ביעדים אלו נמצאת באחריות משרד האנרגיה ומשרד התחבורה. לפי משרד האנרגיה, ספק אם אפשרי לממש יעד שכזה ללא ייקור משמעותי של החשמל. משרד התחבורה כלל לא קבע יעדים לתחום שיעור החדירה של רכבים חשמליים מסך כלי הרכב הנעים בכבישי ישראל.
מאיגוד הכימיה בהתאחדות התעשיינים נמסר: "דו"ח המשרד להגנת הסביבה הוא דו"ח חשוב ואנו מקווים שכלל משרדי הממשלה יפנימו אותו ויבינו כי התחבורה בישראל, יבשתית וימית, אחראית לעיקר הזיהום – ובפער רב מהאחרים (במונחי עלות חיצונית). לעומת זאת התעשייה הישראלית השקיעה ומשקיעה הון עתק על מנת לייצר באופן ירוק יותר, ואף מקדמת פרויקטים רבים לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת ולהפחתת טביעת הרגל הפחמנית. אנו קוראים לממשלה לעזור לתעשייה לשמור על איכות הסביבה ולפעול לצמצום הקשיים הבירוקרטיים שמונעים חיבור חברות תעשייה לגז טבעי ולייצור אנרגיה מתחדשת. זאת לצד תמרוץ בהיקף משמעותי של פרויקטים לייצור באנרגיות מתחדשות – הן בתחבורה והן בייצור חשמל".
