"אלה חיים על תנאי", אומר סוהיל חורי, תושב חיפה, על החיים בצל התיקון לחוק האזרחות, שמאיים בימים אלו על שלמות הקואליציה. התיקון המדובר הוא הוראת שעה שמתחדשת מדי שנה מאז 2003, ואוסרת על מתן אזרחות לתושבי יהודה, שומרון ורצועת עזה שנישאו לישראלים, וכן לאזרחי המדינות סוריה, לבנון, עיראק ואיראן. חורי ואשתו הם חלק מאלפי זוגות כאלה, שסובלים שנים ארוכות מהחוק.
"התחתנתי ב-1998”, מספר חורי. "אשתי מירדן, אביה ירדני. שם היא גדלה. יש לה גם תעודת זהות פלסטינית. בשנת 2000 הונפקה לה תעודת זהות א’5, שזו תעודת זהות לתושב ארעי, הדורשת חידוש מדי שנה."
”כדי לחדש את התעודה, משרד הפנים מבקשים קבלות חשמל, ארנונה, חוזה על הבית, תמונות משותפות, המלצות ממכרים על הזוגיות שלנו", מסביר חורי. "אנו עוברים תחקיר, קודם אני ואחר כך היא. רשיון נהיגה כל שנה צריך לחדש. פעם שכחנו והיא נדרשה לעשות טסט ותיאוריה. היא לא יכולה לנסוע לחו"ל. ניתן לעבור לירדן לבקר את המשפחה, אבל במעבר הגבול מעכבים אותה”.
"הוראת השעה ניתנה ב-2003”, אומר חורי. "קיבלתי אישור לאיחוד משפחות, כלומר שאשתי תחיה בארץ, וב-2005 פניתי לקבלת אזרחות בעבור אשתי וסורבתי. כל שנה אני צריך להגיש בקשה. למשרד הפנים יש דרישות מוזרות והזויות רק כדי להקשות על האדם. גם אחרי 23 שנים יבקשו תחקיר ותלושי משכורת לשנתיים אחורה. מבחינתי לא היה שינוי, אני עובד בבנק מרכנתיל, אשתי מורה לביולוגיה, שני הילדים באוניברסיטה. כל התיק אצלם, ומבקשים ממני את כל המסמכים כאילו אני עומד להתחתן מחדש. אני מכיר משפחות שנמאס להן, ועברו לגרמניה".
"גם הנסיעה שלי לחו"ל זה הכנות של חצי שנה, אישור שב”כ ואישור ממדינת היעד. אם חסר תשלום חשמל לא מחדשים את התושבות."
ילדיו של חורי הם אזרחים ישראלים, אך הוא מספר שחוסר הוודאות מקרין גם עליהם. "הם מושפעים מזה, חוששים לעתיד של אמא שלהם. הם גדלו בידיעה שיכול לבוא יום שבו יגרשו את אמא שלהם מהארץ. זה נמשך כבר 23 שנים. אתה רוצה להיות נאמן למדינה, אבל איך הילדים יפתחו רגש למדינה כשהם רואים את אמא שלהם סובלת כל כך?”.
החוק למניעת איחוד משפחות
חוק האזרחות חוקק ב-1952 על מנת להסדיר את אזרחותם של תושבי המדינה שאינם יהודים, וכן את כניסתם לישראל. ב-2003 נחקק חוק נוסף, 'חוק האזרחות והכניסה לישראל', שקבע הוראות המגבילות את שר הפנים במתן אזרחות ורישיונות לישיבה בישראל במקרים של איחוד משפחות, וכן מגבלות על מתן היתרי שהייה בישראל במקרים של איחוד משפחות ושל היתרים הניתנים בסמכות המפקד הצבאי. בחברה הערבית בישראל מכנים את החוק הזה 'החוק למניעת איחוד משפחות'.
החוק נחקק בימי האינתיפאדה השנייה, והסיבה המוצהרת לחקיקתו היתה בטחונית. בחוק נקבע מנגנון המאפשר את הארכת תוקפו של החוק בצו של הממשלה, באישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה על שנה. מאז שנת 2004 ועד לשנת 2020 הוארך החוק מדי שנה. עד 2015 נערך דיון במליאת הכנסת בלבד ולאחריו הצבעה, ובחמש השנים האחרונות החליטה ועדת הכנסת כי בטרם הדיון במליאה ייערך גם דיון בוועדה משותפת לוועדת חוץ וביטחון ולוועדת הפנים, שבו חברי הוועדה ימליצו למליאה האם לאשר או לדחות את החוק.
חסן ג’בארין, מנכ”ל ארגון עדאלה לזכויות האזרחים הערבים בישראל, מסביר כי המחלוקת נוגעת בעיקר לתיקון לסעיף 7 בחוק האזרחות, המקנה לשר הפנים סמכות לתת אזרחות על-פי שיקול דעתו. “לפני הוראת השעה הקשו על הערבים לקבל איחוד משפחות", אומר ג'בארין. "בחוק אין קריטריונים ברורים להחלטת שר הפנים. לאחר הסכמי אוסלו וסגירת רצועת עזה, הביאו לישראל עובדים זרים ועובדות זרות. העובדות הזרות החלו להינשא לישראלים. עלתה השאלה האם זה מזכה באזרחות באמצעות חוק השבות. משרד הפנים אמר שחוק השבות חל רק כאשר שני בני הזוג עולים לישראל. השופט מישאל חשין קיבל את עמדת המדינה, ופסק כי על אותם זוגות של אזרחים ישראלים ועובדות זרות חל סעיף 7, אך הטיל המדינה לכתוב קריטריונים בהליך מדורג."
"בתגובה לכך שר הפנים אלי ישי הקפיא הליכי איחוד משפחות לערבים. פנינו לבג"ץ שנתן צו על תנאי, ואז חוקקה הוראת השעה שאסרה כניסה לישראל. אם אי אפשר להיות תושב ארעי, אי אפשר לאחד משפחות. ניתנו חריגים מסוימים”.
"למרות שהמדינה טענה שיש נימוק בטחוני למניעת איחוד משפחות, מספר המחבלים הקשורים לערבים ישראלים היה מזערי", אומר ג'בארין. "השופט אהרון ברק, בדעת מיעוט, טען שיש להחיל את סעיף 7 ואין צורך בהוראת השעה. אך רוב השופטים אישר את הוראת השעה, בגלל זמניותה. אבל הוראת השעה התחדשה כל שנה במשך כמעט 20 שנה. הוראת השעה הפכה בפועל לקבע”.
בין בטחון לזכויות אזרח
במרכז מוסאווא אומרים שבעת חקיקת הוראת השעה הושפעו ממנה ישירות כ-20,000 בני-אדם. מתוכם, רק 66 אזרחי ישראל נמצאו כקשורים לפעולות טרור, מרביתם ממזרח ירושלים.
לפי נתוני משרד הפנים שנמסרו לוועדת הכנסת, כ-45 אלף בקשות להיתרי שהייה זמניים הוגשו לקבלת אשרות, מתוכם נמצאו 41,215 בקשות שלא נמצאה מניעה מלתת להם היתר כניסה. במשטרה בודקים רקע פלילי או מעורבות בעבירת תנועה, ומשרד הפנים רואה את התמונה היותר כוללת ומחליט. מהנתונים עולה כי רק 200 היתרים ניתנו לאנשים מעזה. כלומר, כיום ישנם כ-45 אלף איש חסרי מעמד קבע בישראל מתוקף הוראת השעה.
"בדברים הפשוטים, איך להתייחס לבן אדם, נכשלתם"
"אני לא מבין איך המדינה מתייחסת ככה. אנו רוצים לחיות, לא יותר", אומר חורי, "יש לי את הזכות להתחתן עם מי שאני רוצה, לא עם מי שהממשלה רוצה. הבן שלי אומר שהוא לא רוצה להתחתן כדי לא להקשות על החיים”.
"יש כמה פושעים שעשו מעשי טרור, אבל הענישו אוכלוסייה שלמה”, הוא ממשיך. "אני לא צריך להצטדק. אני אזרח שומר חוק. אני מצפה שהמדינה תניח לי לחיות. זה חוק גזעני ומשפיל."
"צריך לבדוק כל עניין לגופו", מבקש חורי, "אנשים עם דם על הידיים, אל תננו להם אזרחות. אבל כולם? עם ישראל חושב שזה טוב לביטחון, אבל אנשים פה הם לא מחבלים. הם אנשים טובים. אם השב"כ חושד במישהו, לא לתת לו אזרחות. אני מקבל את זה, אבל לא להעניש חברה שלמה”.
"אשתי אומרת שבירדן מכבדים את האדם”, מסכם חורי. "היא אומרת, אתם חושבים שישראל מתקדמת ודמוקרטית, אבל בדברים הפשוטים, איך להתייחס לבן אדם, נכשלתם”.
