לירון כרמלי (34) מגיעה לתחנת הרכבת ברחובות בדיוק בזמן. שעת בוקר. היא פותחת את הדלת ל"משרד הנייד" שלה, כך היא קוראת לו, המעוטר בבובות חתולים. חיוך רחב, עיניים מוארות מאחורי משקפיים צבעוניים, כיסוי ראש ורוד, חצאית פרחונית ארוכה. אנחנו יוצאות לדרך בעיר האהובה עליה. "אין לי בעיה לנסוע באף מקום", היא אומרת, "אבל אם יש לי רצף נסיעות בתוך רחובות, אין יותר טוב מזה. זו הסביבה הטבעית שלי. אני לא אוהבת לנסוע לתל אביב – עמוס, רעש, אני מכירה פחות טוב".

היא גדלה ברחובות מאז שעלתה בגיל 11 מרוסיה, והחלה לעבוד כנהגת מונית אחרי שחוותה קשיים בעסק פרטי שהקימה ("בגיל 25 פתחתי משרד תיווך בלי גב כלכלי, מה שהיה הדבר הכי  טפשי בעולם"). כיום, כשהיא אמא לשלושה ילדים, אחרי חמש שנים על הכביש, היא מציעה לכל הנשים לעבוד כנהגות מונית – עבודה נוחה, גמישה, שמקנה חופש ופרנסה לא רעה.

תנאי עבודה: "צריך אסוף את הילדים? את זמינה"

"זו עבודה מעולה לאישה, במיוחד לאמא", אומרת כרמלי, "אני ממליצה על זה לכל הנשים. אני לא מבינה למה לא כולן הולכות למונית". היתרון העקרי, לדעתה, הוא הגמישות. "נשים מחפשות עבודה שתתחשב בשעות של הילדים, במסגרות, אז או שהן יוצאות מוקדם מהעבודה, או שמשלמות 1,000 שקל יותר בחודש, כדי שהילדים ייצאו בחמש, לוקחות בייביסיטר, מטפלות, וכשילד חולה, ופתאום מתקשרים ב-10 בבוקר שהילד עם חום, חייבים לבוא לקחת אותו מיד, ויש בוס שאומר 'לא'? במונית אין את זה.

"את יוצאת לעבוד מתי שאת מעוניינת, לא מחוייבת לתת לאף אחד דין וחשבון. צריך לאסוף את הילדים? את זמינה. את מתכננת את היום איך שאת רוצה, לפי המסגרות של הילדים, ואת גם זזה כל הזמן. כל סידור אפשר לעשות תוך כדי, ועוד לקחת נסיעה לכיוון. את עצמאית. נכון, את לא מקבלת ימי מחלה או תנאים סוציאליים, זה החיסרון. אבל היתרונות עולים על החסרונות. אני מרגישה חופשיה".

שכר: "אני מרוויחה בהחלט יפה"

הפרנסה, כאמור, לא רעה: "נהגי מונית אמנם לא מרוויחים מיליונים", היא מגלה, "אבל מי שעובד הרבה מרוויח סביב 20-15 אלף שקל נטו, מי שפחות, מרוויח סביב עשרת-אלפים נטו. זו משכורת יפה. אני עובדת יחסית הרבה. בחודשים שהילדים יהיו בחופש הגדול, ארוויח פחות. יש גם משברים, כמו קורונה או מלחמה, וכמו אצל כל העצמאים, הכל משפיע. עכשיו העבודה חזרה, ואני מרוויחה בהחלט יפה".

רשיון למונית: "סיפור של שנה"

את הרישיון למונית הוציאה לפני שחשבה לעבוד כנהגת. בעלה נהג מונית, והייתה מונית בבית. "היינו בתקופה שהיה לנו קשה להחזיק שני רכבים", היא מספרת, "ובמונית אי אפשר לזוז מטר בלי רישיון מתאים, אפילו לא להוציא את הילדים מהגן. אז התחלתי את התהליך של להוציא רישיון למונית, שיהיה. זרקתי את המסמכים במשרד הרישוי וחיכיתי חצי שנה. עושים מבחן פסיכוטכני, הערכה פסיכולוגית, ותוך חודשיים מקבלים אישור לימודים. למדתי חודש וחצי לימודי בוקר בקורס רכב ציבורי, והייתי הדבר הכי מוזר בקורס. יושבת שם כיתה של 50 גברים, 90% מהם אחרי גיל חמישים. היו גם 12 נשים, כולן מבוגרות. בסוף הקורס, תיאוריה, טסט, סך הכל סיפור של שנה".

לירון כרמלי: "זו עבודה מעולה לאישה, במיוחד לאמא, אני ממליצה על זה לכל הנשים" (צילום: אלבום פרטי)

באותה תקופה משרד התיווך שלה כבר לא היה פעיל: "שילמתי את החובות עליו, והייתי צריכה עבודה כדי להכניס כסף זמין ומהיר. המונית סיפקה לי את זה". מאז נשארה על ההגה. העבודה הזו מתאימה לה: "אני אדם תזזיתי, לא יכולה לשבת במשרד, חייבת לזוז ממקום למקום. בגלל זה אהבתי את הנדל"ן – את נוסעת ממקום למקום, פוגשת אנשים, מראה להם דירות. המונית זה מאוד דומה. ההבדל הוא", היא צוחקת, "שבתיווך את לא תמיד רואה כסף, במונית כן".

יחסי עבודה: "בגט טקסי אין סדרן שישגע אותי"

באפליקציה מתקבלת נסיעה לקניון הקרוב, שני קילומטרים. "זו בדרך כלל שעה מתה, נחמד שיש נסיעה", היא מסננת. "אם לא היה גט טקסי, לא הייתי נכנסת לתחום", היא אומרת. "יש נסיעה? אני מאשרת, או לא מאשרת, בלחיצת כפתור. אין סדרן שישגע אותי. לא מתאים לי, אני לא חייבת לקחת. אין צורך ביחסי אנוש עם עוד נהגים, שהם אנשים שמאוד אוהבים להתלונן", היא שוב צוחקת. "אבל הכי חשוב", היא מוסיפה, "שהכל מסודר, מדווח, לא שחור. בזכות זה, גם קיבלתי מענקי עצמאיים בקורונה. אם הייתי עובדת בשחור, לא הייתי מקבלת כלום".

בין נשים לגברים: "בשביל בחורה, את נוהגת מושלם"

הנוסעת עולה למונית. כרמלי מקבלת את פניה בברכת בוקר טוב. ניכר שהנוסעת מופתעת. אחרי הכל, לא בכל יום רואים נהגת, ועוד צעירה ודתייה. כרמלי שמה לכך לב. "אין נוסע שאין לו תגובה על לפחות אחד מהדברים האלה", היא אומרת, "אבל מבחינתי, אין משמעות לכך שאני אישה צעירה, דתייה, במונית, אין בזה שום מחסום".

רוב הנוסעים מגיבים טוב. לסטיגמות היא לא מתייחסת ("רוצים להגיד, שיגידו"), אבל יש גם כאלה שלא. "עלה לי פעם למונית בחור בן 70 שאמר: 'מה את עושה פה, תחזרי הביתה'. אמרתי לו: 'תכף'. מצחיק, לפעמים אנשים רואים שאני דתייה ומפחדים לתת לי את הכסף ביד, שלא יגעו בי בטעות. פעם בא אלי איזה ילד בן 15 ואמר: 'אני חייב להגיד לך, בשביל בחורה את נוהגת מושלם'. לא הייתי בטוחה אם זה מחמאה או עקיצה".

היא מעידה על עצמה שהיא נוהגת מושלם, ומבחינתה הטענה שנשים נוהגות פחות טוב היא קשקוש: "דווקא התכונות הנשיות לכאורה – תשומת לב, ריכוז, חשיבה ממוקדת, סבלנות-  אלה דברים שטובים לנהיגה", היא אומרת. ולדעתה, אם נשים נוהגות פחות טוב, זה מפני שהן נוהגות פחות. "נהיגה זה עניין של ניסוי וטעיה, עניין של תרגול, של ניסיון. אם הייתי נוהגת פעם ב… רק כדי לקחת את הילדים ולהחזיר אותם, גם אני הייתי נוהגת פחות טוב ממי שנמצא כל היום על הכביש.

"וגם", היא מוסיפה, "גברים מורידים לנו את הביטחון כל הזמן. אם גבר יושב פה לידי, נגיד, אבא שלי, אני נוהגת פחות טוב, כי הוא כל הזמן אומר לי: תיזהרי עץ, תיזהרי אוטובוס, תיזהרי בן אדם, סתם, בלי סיבה. כי גברים הם חולי שליטה, לא מסוגלים לראות אישה נוהגת בלי להעיר", היא צוחקת וקורצת, כאילו, זה בינינו, הנשים. אנחנו מבינות למה היא מתכוונת.

אבל יש גם משמעות מיוחדת בלהיות נהגת אישה: "לפעמים זה מרגיש כמו שליחות, למשל כשאת מגיעה בלילה למועדון ורואה נערה בת 17 שגם שתתה. את אוספת אותה וגם מוודאה שהיא עולה הביתה. ברגעים כאלה מפחיד לחשוב מי היה יכול לאסוף אותה אם לא את. לפעמים יש גם נסיעות של נשים חרדיות, במיוחד בלילה, שמתקשרות במיוחד כי הן רוצות נהגת".

שעות עבודה: "לא ייאמן, 10 וחצי בבוקר שתי נסיעות"

הנוסעת יורדת בקניון, וכמעט מיד מתקבלת עוד נסיעה. "וואו, לא יאמן. 10 וחצי בבוקר, שתי נסיעות", אומרת הנהגת המרוצה. שעות העומס הן, לדבריה, משבע עד עשר בבוקר, "כשאנשים נוסעים לעבודה ומפזרים את הילדים. בין עשר לאחת בצהריים, שעות מתות, ואחר כך בצהריים יש יותר נסיעות, כשאנשים חוזרים. אני עובדת כשהילדים במסגרות, ולפעמים בעלי עם הילדים ואני עובדת גם בערבים. לילות אני עובדת בימי חמישי, כשכולם יוצאים לבארים ולמועדונים. בעלי גם נהג מונית ואנחנו חולקים אותה. הילדים כבר גדולים, ובלילה תמיד אחד מאיתנו יכול לצאת לעבוד".

על הכביש: "אנשים חושבים שנהגי מונית יודעים הכל"

בדרך לאסוף נוסע, עוצר איזה נהג ושואל אותה, איפה יש חנות למכשירי כתיבה. "אה, נהגת, נחמד מאוד", הוא מסנן בשקט. כרמלי מסבירה לו לפרטי פרטים: "אתה עושה פרסה בכיכר, בתוך המרכז, מימין, יש חנות סטוק". הנהג ממשיך לדרכו. "אנשים חושבים שנהגי מונית יודעים הכל", היא אומרת, "פעם נהגים הכירו את כל הכבישים והיו מודיעין מהלך, היום יש וויז. אני, במקרה, מכירה את רחובות, אבל תל אביב נגיד, אין לי מושג", היא שוב צוחקת.

היא נהגת סבלנית. לא מתפרצת, לא צופרת, עוצרת ליד כל מעבר חציה, ממש כמו שמלמדים בשיעורי תעבורה. אולי באמת כדאי שיהיו קצת יותר נהגות מקצועיות. באמצע הכיכר, מתפרץ לכביש נהג על טרקטור, לא פחות, נוסע במהירות מופרזת. "אתה נוסע עם מפלצת, לא תעצור לפני כיכר?", היא אומרת ברוגע. "הקללות הן בלב", היא צוחקת, "אם אני לבד, אז בקול".

המונית של הזוג כרמלי: "פעם נהגים הכירו את כל הכבישים והיו מודיעין מהלך, היום יש וויז" (צילום: הדס יום טוב)

והנה מתקבלת עוד נסיעה. "שלוש נסיעות בשעה מתה, זה המון מזל", היא מתלהבת. הנוסע מבקש שתסיע אותו לבית מרקחת, הלוך וחזור, ושתחכה לו במקום. "זאת נסיעה משתלמת מאוד", היא אומרת, "המונה דופק, ואת עושה רק סיבוב קטן".

חפירות: "אני כמו פסיכולוגית"

כרמלי מאוד אוהבת, לדבריה, לפגוש אנשים, לשמוע סיפורים. "אבל אני לא פונה לנוסעים", היא מעידה על עצמה. "אני מאלה שמדברים כשמדברים איתם. אבל אנשים תמיד פונים אלי. אומרים שנהגי מוניות חופרים, אז הנה חדשות: נוסעים חופרים. אני כמו פסיכולוגית, שומעת מאנשים המון סיפורי חיים, על הצרות שלהם, התרופות שלהם, הילדים שלהם, ההתלבטויות שלהם".

על פוליטיקה היא לא כל כך אוהבת לדבר. "אבל אם כבר, אז מהלב", היא שוב צוחקת. "יום אחרי הבחירות האחרונות היה מישהו שהתעקש לדבר על פוליטיקה, בנסיעה ארוכה מרחובות לרמת השרון. בואי נגיד שהדעות שלנו היו שני קצוות, הטונים עלו, אבל סיימנו את הנסיעה מסכימים שלא להסכים, ומאחלים אחד לשנייה איחולים לבביים".

סכנות: "כשאת אישה הסיכון שיפגעו בך קיים בכל מקום"

סיפורי נוסעים הזויים, ולפעמים מפחידים, לא חסרים. "היה לי בן אדם שעלה עם מטהר אוויר ומגפי בוקרים וסיפר לי על המחלות שלו; עלתה מישהי שמהשנייה שהיא נכנסה לאוטו חיפשה לריב, אז חצי נסיעה היא רבה עם עצמה ובחצי השני התנצלה. פעם עלה איזה נוסע שיכור מאולם אירועים, שהיה ממש הטרדה מהלכת. כל הנסיעה לא סגר את הפה, רצה את המספר שלי, אמר לי מילים לא נעימות. נסעתי איתו בכביש 431, את לא יכולה לפתוח את הדלת ולבעוט אותו. הפתרון שמצאתי היה להגיב לו תגובות ציניות. שיגעתי אותו. הוא אמר לי: 'קחי חמישים שקל ונשיקה', אמרתי לו, 'חמישים שקל ובעיטה'".

אבל במונית היא מרגישה בטוחה, עד כמה שאישה יכולה להרגיש בטוחה. "כשאת אישה, הסיכון שיפגעו בך, או שיטרידו אותך, קיים, לצערי, בכל מקום. רוב הנשים נפגעות ממישהו שהן מכירות, לא מאנשים זרים, הסיכון קיים בכל מקום, בכל זמן, ביום או בלילה, ובכל מגזר, אם את חשופה, או אם את צנועה. לפחות, כשאת נוהגת, את בשליטה".