תהליכי אישור תכניות מחוזיות ומתן היתרי בנייה אורכים זמן רב מדי, למרות הרפורמה שהייתה אמורה לקצר אותם, כך על פי דו"ח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שפורסם היום (רביעי). עוד הצביע המבקר על היעדרה של תכנית כללית לטיפול במבנים נטושים.

תיקון 101 לחוק הבינוי והשיכון מ-2015 נועד לבזר ולחלק מחדש את הסמכויות בין הוועדות המחוזיות למקומיות, במטרה לקצר ולייעל את תהליך האישור התכניות ומתן ההיתרים. למרות זאת, מצא המבקר שבכל שלבי אישור התכניות, חוץ משלב הפקדתן, הזמנים חורגים מהקבוע בחוק.

רק 55% מהתכניות אושרו בפרק הזמן שקבוע בחוק

על פי נתוני הדו"ח, תהליך ההמתנה לקבלת אישור לתכנית בנייה במחוז מרכז, בו הביקוש לדירות חדשות הוא מהגבוהים בארץ, עומד בממוצע על 58 חודשים, כ-5 שנים. מדובר בפרק זמן כפול מהממוצע בכלל הארץ, שעומד על 28.6 חודשים.

פרק הזמן המרבי שקבע החוק להכרעה בנושא תכנית הבנייה עומד על שנה. עם זאת, על פי הדו"ח שפורסם יום, בין 2016 ל-2019 , עמד שיעור התכניות שעניינן לא הוכרע בפרק הזמו הזה על 55%.

לטענת המבקר, כלל הגורמים מעכבים את היכולת לתת מענה מהיר ככל הניתן למצוקת הדיור הגוברת.

למרות שהאצלת סמכויות לוועדות המקומיות עמדה במרכז התיקון 101, מצא המבקר שעד היום רק 22 מ-131 הוועדות מקומיות הוסמכו כעצמאיות. המבקר ציין לטובה שבעקבות מהלכי הביזור שננקטו יש יותר תכניות שמטופלות על ידי הוועדות המקומיות, אך הדגיש שהעומס המוטל על הוועדות המחוזיות נשאר גבוה.

על פי החלטת ממשלה מ-2010, כל הוועדות המקומיות היו צריכות לעבור הסמכה כעצמאיות תוך ארבע שנים מכניסת התיקון לחוק לתוקף, כלומר עד סוף 2019. עם זאת, נכון לאוגוסט 2020, רק 28% מהוועדות שעדיין לא הוסמכו נמצאו כמתאימות לעשות זאת.  בין היתר בגלל סיבות של חוסר התאמה מקצועית.

לטענת המבקר, אחת הסיבות לעומס על הוועדות המחוזיות הוא גודל התכניות המוגשות להן, שמעל חצי מהן קטן מחמישה דונמים. במחוז ירושלים מדובר על מעל ל-80% מהפרויקטים. לטענת המבקר, פרויקטים רבים בסדר גודל קטן יוצרים עומס על הוועדות בגלל הזמן הרב שהן דורשות לתכנון קפדני.

עוד נמצא כי בהתאם ליעדי הרפורמה, משכי הזמן הממוצעים להליכי אישור תכניות בסמכות מחוזית התקצרו ב-40%. עם זאת, לגבי מרבית התוכניות (66%) ההליך נמשך יותר משנה וחצי. חמישית מהן אורכות יותר משלוש שנים.

נקודת הישג משמעותית לרפורמה מראה שמכלל התוכניות שהוכרעו, שיעורן של אלו שהוכרעו בתוך 18 חודשים, כקבוע בחוק, גדל מ-63% ב-2016 ל-77% ב-2019.

פרק הזמן הממוצע לקבלת היתר בנייה: 319 ימים

דו"ח המבקר שגם הזמן שנדרש לקבלת היתר בנייה, בכל המסלולים, ארוך מהממוצע בעולם. במחצית השנייה של 2019 עמד פרק הזמן לקבל היתר על 319 ימים בממוצע. במסלול המלא עמד ההליך על 276 ימים, במסלול המקוצר 144 ימים, ובמסלולים המורכבים יותר שדורשים דיון על הקלות במתן אישורי בנייה מדובר על לא פחות מ-407 ימים בממוצע. על פי נתוני הבנק העולמי, הזמן הממוצע בעולם לקבלת היתר בנייה עומד על 114 ימים.

בשש ועדות מחוזיות אותן בדק המבקר, תיקון 101 לא הביא לקיצור ממשי של הליכי הרישוי. המבקר ציין שיש סרבול הנובע מהליך מתן ההקלות והשימושים החורגים, ופעילות מצומצמת מאד של מכוני הבקרה.

המבקר הצביע גם על דפוס בעייתי של העסקת יועצים במיקור חוץ, שבחלק מהמחוזות מהווים שליש עד חצי ממצבת כוח האדם. "על מנהל התכנון, בשיתוף משרד האוצר ונציבות שירות המדינה, לבחון את מבנה התקציב ודפוסי ההעסקה", כתב המבקר והדגיש את מרכזיותו של המנהל כגוף תכנון לאומי.

הדו"ח התייחס למודעות שמפרסם המנהל לתכנון בעיתונות, בעלות שנתית של מעל ל-15 מיליון שקלים. לטענת המבקר, העובדה שהמודעות מפורסמות בגופן קטן ובשורות צפופות מעלה סימני שאלה בנוגע ליכולתו של הציבור להתמצא בפרטי התכנון ולהשתתף בתהליך התכנון העירוני כנדרש בחוק.

"מומלץ לשקול דרכים גרפיות בהירות יותר להצגת המידע", נכתב בדו"ל, "לרבות שימוש במפות או באמצעי המחשה אחרים, ולהתאים בין הטכנולוגיה הדיגיטלית הקיימת לאופן הפרסום".

אין אחראי למבנים שלא ראויים לשימוש

משרד המבקר מצא מעל ל-1,017 מבנים לא ראויים לשימוש בעפולה, חיפה ויישובי מועצה האזורית מטה אשר, שאין לגביהם תכנית מסודרת לטיפול או פינוי.

לטענת המבקר, אין כיום תמריצים שידחפו יזמים להפוך מבנים לא ראויים למבני מגורים או מסחר. מנגד, השלטון המקומי לא מנטר מבנים אלה או אוכף עליהם את החוק.

את האחריות לכך שלא קיימת תכנית רב שנתית לצמצום מספר המבנים הלא ראויים מטיל המבקר על הרשויות המקומיות ומשרד הפנים. לטענתו, המשרד לא הנחה את העיריות לייצר מערכים לגביית ארנונה על נכסים לא ראויים לשימוש, לא מפקח על ביצוע הגבייה בפועל ולא מייצר תכנית מעקב בנושא. זאת למרות שחלפו מעל לשש שנים מאז התיקון בחוק מתחילת 2015.

המבקר טען שבדו"ח קודם שדן בעניין לא נקבעו קווים מנחים להגדרת נכס לא ראוי לשימוש, מה שהשאיר את ההחלטות בנושא אצל הרשויות המקומיות ויצר תקדים לאי אכיפה. לכן, הוא הטיל על משרד הפנים לגבש תכנית יחד עם הרשויות המקומיות להגדרת נכס לא ראוי ולהתמודדות עם התופעה.

משרד הפנים מסר בתגובה: "טיוטת הצווים פורסמה להערות הציבור ולא התקבלו כאלה מהרשויות המקומיות. הצווים פורסמו ב-5 ביולי 2020 ונכנסו לתוקף ב-21 ביולי 2021 וזאת במטרה לתת לרשויות זמן להתארגן ולהיערך בהתאם לתיקון הצווים.

"נציין עוד, כי תיקון הצווים נועד לצורך השוואת המצב הקיים בעיריות מזה מספר שנים ומשכך לא היה מקום וצורך בהוצאת הנחיות כלשהן בעקבות תיקון הצווים, כשם שמשרד הפנים לא מוציא הנחיות לרשויות על כל תיקון חקיקה שמתפרסם ברשומות.

"הרשות המקומית הינה גוף סטטוטורי עצמאי אשר פועלת בהתאם לחוות הדעת של היועץ המשפטי שלה ואינה כפופה לפרשנות המדינה לדברי חקיקה. עיקרון זה נסמך על החוק ועל פסיקה שמתייחסת לנושא.

נבהיר כי הגדרת 'מהו נכס שאינו ראוי לשימוש' אינה בטיפול וסמכות משרד הפנים ופקודת העיריות אף מגבה את הנושא. משכך משרד הפנים אינו מוציא הנחיות בנוגע לפרשנות חקיקה זו או אחרת. הגורם המוסמך לתת פרשנות לסעיף הוא היועץ המשפטי של הרשות ועליה לפעול כאמור בהתאם לחוות דעתו."