236 דו"חות ניתנו ל-1,000 איש ברשויות ערביות, לעומת 55 בלבד ברשויות יהודיות לא חרדיות, כך עולה מנתוני מרכז המחקר של הכנסת שהוצגו היום (רביעי) בוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית. הנתונים סותרים את דבריו של סגן ראש אגף מבצעים של המשטרה, תת ניצב מוריס חן, שאמר: "מבחינתנו דין יפו כדין רעננה כדין מודיעין עילית כדין אום אל פאחם. לא הייתה אכיפה בררנית".

יו"ר הוועדה מנסור עבאס, שיזם את הדיון, עבאס אמר בתגובה שצריך לבדוק לעומק את המדיניות הזאת, אף שאפשר להבין שהקורונה הייתה אירוע שצריך היה להשיג עליו שליטה, ואכיפה היא אחד הכלים לשם כך. עבאס הוסיף שאם יש תחושה של אכיפה בררנית, צריך לבדוק זאת.

גרף מתוך הדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מהנתונים עולה גם ששיעור הערבים שעבדו מהבית קטן במידה ניכרת משיעור היהודים. הפער בין יהודים וערבים גדול במיוחד בתקופה שבה לא היה סגר, וליותר עובדים הייתה אפשרות לעבוד ממקום העבודה.

בקרב היהודים חלה ירידה של 9%-11% במספר העובדים מהבית בין שתי התקופות, ואילו בקרב הערבים חלה ירידה של 56%-60%. הבדלים אלו קשורים בין השאר להבדלים בייצוג השונה של מועסקים ומועסקות ערבים ויהודים בענפי תעסוקה ותפקידים שונים, שחלקם מאפשרים עבודה מהבית וחלקם לא.

האמון של הציבור הערבי בכללותו במערכות האכיפה והבריאות נמוך מזה של הציבור היהודי. מהנתונים עולה שלעומת 31% בחברה הכללית שפנו לקבל טיפול רפואי רק עם הגעתם למצב קשה, בציבור הערבי עשו זאת רק 20% מכלל החולים קשה. גם מצב הבדיקות בחברה הערבית היה נמוך משמעותית משאר האוכלוסיה, ואחוז המחוסנים עומד על 72% לעומת 89% באוכלוסיה הכללית.