הכנסת החדשה עמדה השבוע בצומת הכלכלי חברתי הראשון שלה, עם הצורך לאשר רשתות בטחון חדשות לאחר שהנוכחיות הגיעו לסיומן. חלק מהשינויים שעשתה ועדת הכספים בחוק הם תיקונים חשובים, וחלק בגדר סילוק עיזים, אבל על סעיף אחד אסור היה להם להתפשר: קיצוץ סתמי, שרירותי ומיותר של 5% מדמי האבטלה. ויש פה גם עניין עקרוני.
בין עיזים להישגים
תנאי הפתיחה של ועדת הכספים לא היו קלים. החוק שהביא ליברמן לסיום החל"ת פרוגרסיבי פחות מזה שהציג קודמו, ומפסיק את דמי האבטלה לכל מי שמתחת לגיל 45 (במקום 28), והוא הובא לדיון בדקה ה-90. הממשלה הנוכחית עדיין תלויה על בלימה, ונראה שגם חברי כנסת בקואליציה שאולי היו מעדיפים לראות מתווה נוקשה פחות, העדיפו להתמקד בתיקונים ספציפיים.
ח"כ ינון אזולאי (ש"ס), חבר ותיק בוועדת הכספים העלה תהייה בדיון, מה מסעיפי התכנית הוא "עז שהכניס האוצר כדי שנתווכח עליה פה בוועדת כספים". אחת מהן היתה אולי ההבטחה להאריך את מענק החזרה לעבודה, שהזכאות לו הסתיימה עוד לפני שאושר החוק. קשה לקחת ברצינות את כוונת האוצר לשווק לכנסת מענק פג תוקף.
לחברי הכנסת היו עוד כמה הישגים, שיפור התנאים ליולדות ולנשים בהריון, סבסוד שכר לאנשים עם מוגבלות ועוד, והמרכזי שבהם הוא המשך המענק הסוציאלי לגמלאים מעל גיל 67, סביבו התגבש קונצנזוס מהיר. אבל להישג זה הוצמד, מסיבה לא ברורה, תג מחיר בעייתי מאד.
סכום לא זניח, וסוגיה עקרונית
בדיון השני של ועדת הכספים, אתמול (רביעי) בצהריים, אמר יו"ר הוועדה קושניר שמשרד האוצר קיבל את דרישת חברי הכנסת להמשך המענק, אבל הוסיף התנייה: "כדי לא לפרוץ את מסגרת התקציב נוריד את דמי האבטלה ב-5%, אני חושב שזו חלוקת משאבים הוגנת".
כלומר, דמי האבטלה שכבר ירדו ב-10%, בגלל המנגנון האוטומטי הקבוע בחוק, יירדו ב-5% נוספים ב-1 בספטמבר, ויעמדו על 85% מהסכום ששולם במקור.
הטיעון שהשמיע קושניר על הצורך "לא לפרוץ את מסגרת התקציב" תלוש מהמציאות. לחוק אין שום מסגרת תקציבית מחייבת שלא ניתן לשנותה, והוא מתבסס על תקציבי הקורונה. חברי ועדת הכספים ודאי זוכרים שבשבוע שעבר החשב הכללי בכבודו ובעצמו אמר להם שרק 75% מתקציבי הקורונה נוצלו, וכי אינו צופה שהכול ינוצל. אם יש מסגרת תקציב להתייחס אליה, נותרו בה עוד עשרות מיליארדי שקלים.
מדובר, בהערכה גסה, בקיצוץ של 100 עד 300 שקלים למובטל. לא סכום זניח למי שנאלץ לחיות מדמי אבטלה, וראוי היה לכל הפחות להתעכב עליו כמה דקות. היחיד שמחה נגדו היה ח"כ קרעי מהאופוזיציה שאמר: "אני לא מקבל את זה שזה כל התקציב שיש. דמי אבטלה של 90% צריך לתת, ומענק לקשישים צריך לתת. אתם לוקחים מכיס של מסכנים לכיס של מסכנים".
תמיד השאלה החשובה ביותר
מעבר לפגיעה במובטלים, יש פה סוגיה עקרונית, והיא אולי המדאיגה ביותר מבחינת השלכתה להמשך. התפיסה לפיה הכנסת רק צריכה להחליט איך לחלק את גודל העוגה שקובע משרד האוצר היא תפיסה אנטי דמוקרטית. מסגרת התקציב היא תמיד הסוגיה הכלכלית החשובה ביותר, והיא תמיד סוגיה פוליטית ומתבססת על תפיסת עולם.
בימים אלה ממש מתנהל ויכוח פומבי רחב שבמרכזו החוב, התוצר והתקציב של מדינת ישראל, בה מחזיק בנק ישראל עמדות שונות מהותית מאלה של האוצר. ויכוח זה מסמן את האתגר הבא שתתמודד אתו הכנסת הנוכחית – תקציב 2022-2021. בצומת זו, גודל התקציב הוא שאלה שתעצב את אופיה של מדינת ישראל בשנים הקרובות.
