הסופר האמריקאי, ג'ונתן ספרן פויר, תאר בספרו "קרוב להפליא ורועש להחריד", שדות תעופה, והתיאור היפה שלו יכול להתאים גם ללשכת שירות התעסוקה באשקלון. "שדות תעופה", הוא כתב, "מכילים בעצמם כל כך הרבה אמוציות, התרגשות, בכי, חוסר סבלנות, החמצה, סיפורים שהפה לא יכול לספר מהר מספיק…".

בכניסה ללשכה באשקלון נדמה שהיא מעין מיקרוקוסמוס של העיר: גברים ונשים, זקנים, מבוגרים וצעירים, דתיים וחילונים, ותיקים ועולים – יוצאי אתיופיה ומדינות חבר העמים. כעשרת-אלפים דורשי עבודה יש באשקלון, ובשבוע שבו מסתיים החל"ת ניכרת בלשכה דריכות.

דורשי עבודה בלשכת התעסוקה באשקלון (צילום: ניצן צבי כהן)

התחנות בדרך קבועות וברורות: התייצבומט, שומר, בידוק, המתנה בתור. על לוח המודעות רשימות של קורסים והכשרות מקצועיות. במסדרון: אמא מרגיעה תינוק בעגלה, בחור כבן 20 יושב לצד אימו, שתי נשים מבוגרות משוחחות ברוסית, סטודנטית ואמה מעיינות בעלון הדרכה.

"קיבלתי עכשיו הצעה להירשם לקורס דיגיטלי"

ג'וזי קפח (49), אחת מכ-3,500 דורשי עבודה בני 55-35 בעיר, יוצאת מפגישה עם אנה דרנקובסקי, המלווה שלה מטעם לשכת התעסוקה. עד כה נפגשו פעם בחודש רק בזום, וזו הפעם הראשונה שהן נפגשות פנים אל פנים. קפח מתרגשת. לפני הקורונה עסקה בתחום העיסוי והטיפולים האלטרנטיביים באילת, העיר שנפגעה אולי הקשה ביותר במהלך משבר הקורונה.

ג'וזי קפח יוצאת מפגישה עם המלווה שלה מטעם לשכת התעסוקה. עד כה נפגשו פעם בחודש רק בזום, וזו הפעם הראשונה שהן נפגשות פנים אל פנים (צילום: ניצן צבי כהן)

"במרץ 2020 יצאתי לחל"ת", היא מספרת, "וקצת אחרי כן התחילו לי התקפי חרדה. עזבתי את אילת וחזרתי לאשקלון". בעיר עברה עליה, לדבריה, תקופה קשה של התבודדות, אבל בסיוע חברים טובים והביטוח הלאומי, שהציע לה טיפול פסיכולוגי, כיום היא כבר במקום אחר. "עכשיו אני ממש דוחפת את עצמי לפעול כדי לחזור לעסוק בתחום שלי. התחלתי לחפש שוב עבודה, ואני מקווה לחזור לטפל כבר בעוד חודש".

בלשכה מצאה מענה: "הגישה כאן ממש חיובית ומסייעת. קיבלתי עכשיו הצעה להירשם לקורס דיגיטלי של ניהול ושיווק מדיה חברתית, שיוכל לעזור לי לשווק את עצמי בתחומים שבהם אני עוסקת – רפלקסולוגיה ורפואה משלימה. היחס פה ממש מדהים וזה בהחלט דוחף אותי קדימה".

"איך אפשר פתאום לעבור מקצוע?"

בקבוצת בני ה-55 פלוס יש בעיר כ-2,400 דורשי עבודה. "זו אוכלוסייה שמאוד רוצה לעבוד", אומרת רחלי אלישיב, ראש צוות הבטחת הכנסה בלשכה. "מדובר באנשים שעבדו כל חייהם, שלא יכולים לראות את עצמם בלי תעסוקה. אבל איך אפשר פתאום לעבור מקצוע אחרי 30 שנה, להתחיל להתפשר על שכר ותנאים? זה מעבר קשה מאוד, בעיקר מנטלית".

דקלה בן חמו, מאמנת לשכתית, מספרת על עובד שהיא ליוותה – בן 59 שפוטר, בעקבות המשבר,  מתפקיד ניהולי ארוך שנים בתחום הלוגיסטיקה: "ליווינו אותו במשך עשרה חודשים עד שמצא עבודה. זה היה תהליך. לא תאמין, זה הגיע למצב שהוא היה צריך ממש להשמיט פרטים מקורות החיים שלו כדי שמעסיקים לא ירתעו מזה שהוא אובר-קווליפייד'. גם על השכר הוא היה צריך להתפשר, להוריד ציפיות מ-18 ל-12 אלף שקלים בחודש, וכמובן שגם להסכים להפוך ממנהל לעובד מהמניין היה אתגר מנטלי".

"הצעירים הם אתגר אחר"

את מנהלת הלשכה, אורית ז'נבה, בת 40, נשואה ואמא לארבעה, פגשנו בפעם הראשונה בעיצומה של המגפה. כעובדת חיונית המשיכה לעבוד ללא הפסקה גם בסגרים. "אנחנו עובדים בלשכות ללא קהל, משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות", סיפרה אז, "מסה עצומה של אנשים הגיעו אלינו בכמה שבועות האלה, ולא מבחירה שלהם. אם אצלנו באשקלון היו בממוצע 4,000 טיפולים פתוחים בשגרה, היום אנחנו עומדים על 18,500 אנשים. גדל פי חמישה. הנתון הזה לא נתפס. בהתחלה היינו בהלם. יש אצלי בצוות גם אמהות לילדים קטנים, שלקחו בייביסיטר ובאו לעבוד כל יום כל היום".

מעל שולחנה עדיין תלוי השלט: "מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְמַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל". "על פי הרמב"ם", היא מסבירה, "יש שמונה מעלות בצדקה: מתן בסתר, מתן בגלוי, אבל המעלה הכי גדולה היא לגרום לאדם לא להיות תלוי על ידי שותפות, הלוואה או מתנה, אלא להמציא לו מלאכה, הכוונה לתת לו מקצוע. זה מה שאנחנו עושים פה בשירות התעסוקה יום יום, וזו המוטיבציה שלי לעבודה הזו".

אורית זנבה, מנהלת לשכת התעסוקה באשקלון. צעירים רבים עזבו עם תחילת המשבר את מרכז הארץ, שכרו דירה באשקלון או אפילו חזרו להורים. "הם כבר קצת התרגלו", אומרת ז'נבה (צילום: אלבום פרטי)

בימים אלה מוטרדת ז'נבה במיוחד מתעסוקת הצעירים. "הם אתגר אחר", היא אומרת. כ-43% מהרשומים בלשכה, כ-4,500 איש, הם צעירים, ואותם, בייחוד את הצעירים בני פחות מ-30, קשה יותר לדחוף חזרה למעגל העבודה. לדעתה, החל"ת הממושך משחק בכך תפקיד מכריע. "אנחנו מאוד מודאגים בגלל האוכלוסייה הזו", היא אומרת, "הרבה מהם כבר כשנה ללא עבודה, ואנחנו רואים שמיומנויות תעסוקתיות שהיו להם מתנוונות. אנשים גם נכנסו לאזור הנוחות".

לדבריה, צעירים רבים עזבו עם תחילת המשבר את מרכז הארץ, שכרו דירה באשקלון או אפילו חזרו להורים. "הם כבר קצת התרגלו", היא אומרת, "מי שנמצא אצל ההורים פחות בלחץ. לפעמים אלה ההורים עצמם שפונים אלינו, או דוחפים את הילדים לפנות אלינו, כי הם מבינים את ההשלכות ארוכות הטווח של זה".

במסדרון יש דוגמה חיה לדבריה: שני צעירים בני 21 ו-22, בגופיות וכפכפים, ממתינים בתור. הם מודים שהם לא ממש מחפשים עבודה, והגיעו ללשכה בעיקר כדי לנסות ולהאריך את זכאותם להבטחת הכנסה. "אני לא מקבלת כשמישהו אומר לי שהוא יושב בבית כי הוא לא מצליח למצוא עבודה", אומרת אלישיב, "יש עבודה. יש לנו כרגע מעל 300 משרות במערכת. מי שרוצה לעבוד, יש לו במה".

"יש הרבה משרות בעבודות כפיים"

פנינה דנינו, רכזת המעסיקים בלשכה, מספרת שהמעסיקים משוועים לעובדים: "אני כמעט ולא נתקלת במעסיק שאומר לי שהוא לא מגייס. אשקלון היא עיר תעשייתית, יש הרבה משרות בעבודות כפיים בתחום המתכת והאלומיניום למשל, אבל גם בחברות התעשייתיות מגייסים עובדי מעטפת – מהנדסים, הנדסאים, אנשי כוח אדם, מזכירות וחשבות. יש גם שתי חברות הייטק בעיר שמגייסות".

לשכת התעסוקה אשקלון. " עשינו עשרות סדנאות וירטואליות, מכתיבת קורות חיים עד להרצאות של מאמנים ומרצים מובילים בתחום פיתוח הקריירה" (צילום: ניצן צבי כהן)

לדבריה, בעיר יש גם אופציות רבות להכשרה מקצועית – החל ממרכז הכשרה של משרד התעסוקה, שממוקם מעבר לכביש, ועד הכשרות אצל מעסיקים בעיר שקיבלו שוברי סבסוד בהיקף של כמיליון שקלים. מלוח המודעות בכניסה אפשר ללמוד על המגוון: מהכשרה לעבודות כפיים, כמו רתכות, דרך הכשרות תעשייתיות, ועד הכשרות למקצועות ההייטק, למשל מתכנת פול-סטאק בג'אווה.

אלישיב מספרת שחלק מדורשי העבודה הצעירים ובני גילאי הביניים כבר הודיעו לה שבכוונתם להגיש תביעות להבטחת הכנסה עם סיום ההקלות בדמי אבטלה. "זה הכי גרוע", היא אומרת, "כי זה עלול להוביל משפחות למציאות מתמשכת של תלות ועוני".

"ניסינו לנער את האוכלוסייה"

"אנחנו בהחלט מוטרדות", מודה ז'נבה. במשך החודשים האחרונים עשו בלשכה פעולות בשטח. "ניסינו גם לנער את האוכלוסייה", אומרת אלישיב. "זה כלל עשרות סדנאות וירטואליות במגוון נושאים – מכתיבת קורות חיים והכוונה לראיונות ועד להרצאות של מאמנים ומרצים מובילים בתחום פיתוח הקריירה".

שיאו של חודש התעסוקה היה יריד גדול שהלשכה ארגנה בשיתוף עם העירייה, קרן הצעירים, קרן רש"י, המעסיקים וגורמים נוספים בפורום התעסוקה העירוני, שבו השתתפו, לדבריהן, למעלה מ-1,000 מבקשי עבודה.

מכשיר התייצבומט. חלק מדורשי העבודה הצעירים ובני גילאי הביניים כבר הודיעו שבכוונתם להגיש תביעות להבטחת הכנסה עם סיום ההקלות בדמי אבטלה (צילום: ניצן צבי כהן)

את האדוות רואים, לדברי מיכל זרביב, מתאמת השמה ומנחת קבוצות, בהתגברות ההגעה ללשכה – גם הגעה וולנטרית של אנשים שלא הוזמנו מראש, ואפילו כאלו שמחפשים עבודה, ומלכתחילה לא היו זכאים לדמי אבטלה, אך הבינו שיוכלו להיעזר בכלים שהלשכה מציעה: ייעוץ תעסוקתי, ליווי אישי, פגישות פרטניות, שאלוני התאמה, בניית קורות חיים, סימולציות של ראיונות עבודה וכמובן הכשרות מקצועיות. "מי שאנחנו רואים שמביע נכונות ומתאמץ", היא אומרת, "נעשה איתו פגישות גם פעם בשבוע, ולא רק פעם בחודש. אנשים נעזרים בזה".

נ', דוברת רוסית מבוגרת, לא רוצה להתראיין, אך המבט השמח בעיניה מלמד שיש תוצאות. בהתרגשות היא מספרת שהצליחה להתקבל לעבודה במה שרצתה. אז יש תקווה.