"למדתי שלוש מלים בישראל", מסביר סאמר אשרף א-דין (55), לוחם צבא דרום לבנון (צד"ל) לשעבר. "הראשונה היא 'התנדבות'. מ-2004 ועד היום אני מתנדב במשטרה. השנייה היא 'תרומה'. לא ידעתי מה זה תרומות, מאז אני תורם, כיף לתרום.  והמילה השלישית היא 'אבל'. וזה קורע את הכל. אני חי טוב אבל יום ביומו לא יודע מה יהיה מחר.

סאמר אשרף א-דין. "המצב שלנו הוא לא כמו המצב של הקצינים שלנו" (צילום: אלבום פרטי)

"עשרים שנה אני עובד בחברת חשמל, ועדיין לא קבוע. אמרו עד הפנסיה על חוזה. אני גר בבית שכור שמשלם משרד השיכון, אבל כל יום בעל הבית יכול לפנות אותי. אני לא כלול באגף השיקום. לכמעט 400 משפחות אין למי לפנות. פעם היה שר לענייני צד"ל (במשרד רה"מ – י.ש) אבל בלי תקציב. אם באת אליו לא יכל אפילו להזמין אותך לקפה".

"כשחנכו את האנדרטה שמעתי דבר שאני שמח עד עכשיו בגללו. אביב כוכבי, הרמטכ"ל אמר: 'אנו חייבים לתמוך בחיילים ובמפקדים'. הוא הראשון שאמר את זה ב-21 שנים"

במהלך טקס חניכת האנדרטה אמר הרמטכ"ל כוכבי: "אני מכיר את המצוקות והאתגרים ונעשה הכל לתקן אותם. לאורך השנים לא עשינו מספיק כצבא, כחברה וכמדינה. לא עשינו מספיק כדי לטפל בכם. אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם. השבועות האחרונים מביאים בשורה, וניכר שבעזרת הממשלה החדשה ינקטו וכבר ננקטים צעדים חדשים ומשמעותיים בנושא".

האנדרטה שהוקמה לזכר חללי צד"ל. "לא יודע איפה לשים את אות המערכה. על הפיג'מה?" (צילום: משרד הביטחון)

"הגענו לכאן בגיל 35 הפכנו לבני 55"

"היום כל אחד הסתדר לבד, כל אחד שורד לבד " אומר א-דין. "אני לא צריך את השינוי, אבל בלב הרמטכ"ל יודע שזרקו את החיילים החוצה. חבר שלי עובד בשמירה, מקבל 5,500 שקלים. שכר דירה 3,500. מקבל 1,500 עזרה. הגענו לכאן בגיל 35 הפכנו לבני 55. חייבים תרופות יום יום לסכרת, ללב. לא יודע איפה לשים את אות המערכה. על הפיג'מה? תודה רבה אבל לא יודע.

"אבל כשחנכו את האנדרטה שמעתי דבר שאני שמח עד עכשיו בגללו. אביב כוכבי, הרמטכ"ל אמר: 'אנו חייבים לתמוך בחיילים ובמפקדים'. הוא הראשון שאמר את זה ב-21 שנים. מההתחלה אמרנו, אל תתן לעני דג יום יום, תן לו חכה ואלוהים יביא מה שיביא. לא בקשנו רכב רק גג מעל הראש שלנו. זה נותן לנו שקט נפשי ושלווה. שיש לך גג שלך. היום בעל הבית יכול לבוא אומר מצטער צריך את הדירה בלילה צריך לעבור ולחפש דירה. השלום הנפשי והעצמאות אין לנו. זה חסר לנו. כולנו עובדים. לא מנצלים ולא עצלנים. לא כל אחד עובד מסודר כמוני, יש בשמירה, במפעל, עם קבלן עפר".

צבא דרום לבנון היה מיליציה של נוצרים תושבי דרום לבנון שלחמה לצד צה"ל במהלך שהותו בלבנון, בשנים 2000-1982. "נולדתי וגדלתי בבירות" מספר א-דין. "היתה מלחמת האזרחים שלנו. היה מצב קשה. אנשי פת"ח, הצבא הסורי והשמאל הלבנוני היו נגדנו. עד 1990 המצב נמשך. אחרי שאסד עזר לבוש האב בעיראק, נתנו לו את לבנון. הצבא הסורי נכנס לבירות. הגנרל מישל עאון, היום נשיא לבנון, אמר אז שצריך להילחם בסורים, שהחלו לחפש את הכוחות האנטי סורים.

סאמר אשרף א-דין כיום, ובמהלך שירותו בצד"ל. ""ידענו שהמודיעין הסורי זה בית קברות" (צילום: אלבום פרטי)

"ידענו שהמודיעין הסורי זה בית קברות, אם אתה נכנס אתה לא יוצא. יצאתי מבירות לדרום לבנון. יש לי משפחה מצד האם בחצביה בדרום לבנון. היו שתי אפשרויות או תהיה בצד"ל או תעבוד במדינת ישראל. הצטרפתי לצד"ל.  הנחתי נשק בבירות וקיבלתי נשק בדרום לבנון. הייתי בעישיה וריחן שם נפצעתי. זה לא היה קל. עברתי לחטיבה המערבית בבנת ג'ביל. הייתי ביחידה מיוחדת של צד"ל".

נלך לכמה ימים

אחת התמונות הזכורות מהיציאה מלבנון היא תמונת האנשים הצובאים על שער פאטמה שבגדר הגבול בין ישראל ללבנון ומנסים להיכנס לישראל. א-דין מתאר: "יום לפני הנסיגה באתי לכלא אל ח'יאם (ששימש כמתקן חקירות של צד"ל, י"ש) לפתור בעיה. מכר שלי אמר לי 'אני מחכה לך 20 דקות בשער פאטמה, אחר-כך אני לא מכיר אותך'. באתי הביתה. אישתי בישלה ארוחה. לקחתי את אישתי והילד, כיביתי את הגז ואמרתי נלך לכמה ימים. הלכנו. מאז אנו בישראל, בכפר חורפיש.

סגירת השער לדרום לבנון, לאחר הנסיגה. מאי 2000 (צילום ארכיון: דובר צה"ל)

"הילד היה בן שנה ו10-חודשים" ממשיך א-דין, "היום הוא בן 23 ומסיים תואר ראשון בטכניון. נולד ילד נוסף ב-2001 בישראל. קראנו לו ארז על שם חבר יקר שלי ארז גרשטיין, מפקד יחידת הקישור בלבנון שנפל בפברואר 1999. הוא בן 19 וחצי. הוא משרת סדיר במשטרה, בגבעתיים. הוא ענק, חזק. אני עובד 20 שנים בחברת חשמל. ברוך השם מסתדרים בחיי היום יום".

כל הכפר צבא

"בחורפיש כולם מכיתה ג'  זה גדוד חרב. כל הכפר הוא צבא. הוא בסיס של הצבא. הילד הגדול הלך לגיוס ולא קיבלו אותו כי נולד בלבנון. אתה לא תהיה חייל בצה"ל אמרו לו, אלא כמתנדב 18 חודשים. אבל כדי לקבל סיוע חייבים לשרת 24 חודשים.

"אני שירתי עשר שנים ואני לא מקבל סיוע. הייתי עם צה"ל באותו בסיס קיבלתי אותו טיל מאותו אויב. כשבאתי לקנות בית, אמרו לי איפה התעודה שלך. במחשב לא כתוב ששירתי בצד"ל. הוא מכיר רק צה"ל לא צד"ל. אני צריך לשכור את המגרש, 200 מ"ר, ל-25 שנים ב-280 אלף שקלים. זה עלות הפיתוח והאדמה. הדרוזים בחורפיש מקבלים ב-40-50 אלף שקלים. דיברתי עם השר גלנט. אמרו כן כן נדאג עד היום לא חזרו".

"שיהיה שלטון שלא ישנא את הטוב והיופי"

בתקופה האחרונה היכו בלבנון מספר אסונות טבע בנוסף לקריסתה הכלכלית ולכאוס הפוליטי. במספר מקומות היו התנגשויות בין צבא לבנון לאזרחי המדינה שמוחים על המצב הקיים.

"היום בעזרת האינטרנט אני יודע על חיי היומיום של האחיות והאחים שלי בלבנון" מספר א-דין. "חלקם מפחדים לדבר אתי, חלקם מדברים. אנחנו במשפחה במצב טוב. חבר שלי היה בצבא הלבנוני, הפנסיה שלו שווה 1.5 מיליון לירות, זה 80 דולר. כל החסכונות בבנק חסומים. גנבו את הכסף ונתנו לממשלה המלוכלכת.

"היתה לנו ססמה – לחיות בשלום שני עמים בשתי מדינות. ידענו לפני 35 שנים שאם האנשים האלה יהיו בשלטון הם יגנבו את המדינה. זאת המלחמה שלנו. שיהיה שלטון שלא ישנא את הטוב והיופי.

שמעת שיר חדש מלבנון? שמעת על תאטרון או קולנוע בלבנון? תחת הטילים הסורים בשנות ה-80' כל יום רביעי היינו בתאטרון, כל יום שלישי בקולנוע. כמה תיירים נכנסו ללבנון בשלוש השנים האחרונות? לבנון חיה על תיירות".

לאחרונה נודע כי שר הבטחון, בני גנץ, הציע להעביר סיוע ללבנון. "כתבתי לחברים אם האויב בא לסייע לך, תדע שהמצב שלך קריטי. כי הגעת למצב גרוע יותר ממה שהוא רוצה לעשות לך", אומר א-דין בצער.

"חסן נסראללה צועק 'שחררתי את לבנון'. ממה הוא שחרר את לבנון? מהלבנונים? מהעצמאות? עשה אותה כמו כפר באיראן. יש לבנונים גברים. יש אש בבירות. הוא לוקח את לבנון לאיראן אבל לא יצליח לקחת את הלבנונים לאיראן ולא יצליח להביא איראן ללבנון".