הבנק המרכזי של אירופה החליט להעלות את יעד האינפלציה באיחוד, בתגובה למשבר הכלכלי המתמשך שיצרה מגפת הקורונה. היעד החדש יהיה על 2%, במקום "שיעור קרוב אבל נמוך מ-2%". הבנק הודיע גם שיאפשר את עליית האינפלציה מעל ליעד בתקופות מסויימות, כדי לסייע למדינות החברות להתאושש מהמשבר.
מדובר בצעד דרמטי בשביל הבנק המרכזי של אירופה, שמהווה במידה רבה הפקת לקחים מתוצאות המשבר הפיננסי ב-2008.
יעד האינפלציה הוא למעשה רמת האינפלציה אליה מכוון הבנק המרכזי בקבלת ההחלטות המוניטריות שלו, ובעיקר בהחלטות על גובה הריבית. ההשפעה של שיעור הריבית שמציב הבנק על המחירים במשק היא מורכבת ועקיפה, קשה מאד לשלוט באופן מדוייק על שיעור עליית המחירים דרך הריבית. לכן בנקים מרכזיים ברחבי העולם נוטים לנקוט מדינות זהירה במיוחד, ולהעלות ריבית ברגע שקיים סימן שהאינפלציה עלולה לעבור את היעד.
הבעיה היא שבזמני התאוששות ממשבר המשק נוטה לצמוח בקצב מהיר, ועם הגידול בביקושים עולים גם המחירים. אינפלציה גבוהה יותר היא חלק בלתי נפרד מהתאוששות כלכלית, וב-2008 המדיניות המרסנת של הבנק האירופי הביאה אותו להעלות את הריבית בשלב מוקדם מדי, הרבה לפני שמדינות האיחוד הצליחו להתאושש מהפגיעה של המשבר הפיננסי.
לטענת מומחים רבים, ההחלטה של הבנק המרכזי ב-2011 להעלות את הריבית, בדיוק בשלב שבו משקי האיחוד האירופי התמודדו עם המשבר, היא אחת הסיבות להתארכות המיתון ביבשת.
השינוי במדיניות הבנק באה לאור הפגיעה הקשה שמשבר הקורונה הנחית על הכלכלות באיחוד האירופי. העלאת יעד האינפלציה, ובעיקר ההצהרה כי המהלך עשוי לאפשר "תקופת מעבר שבה האינפלציה עוברת במידת מה את היעד", תאפשר לבנק להימנע מהעלאות ריבית מוקדמות מדי. צעד שעלול להקשות על מדינות האיחוד האירופי להתמודד עם המשבר בזמן שהוא מתרחש, ועם ההתאוששות אחריו.
עם זאת, מדובר בשינוי מדיניות קל יחסית לזה עליו הודיע בבנק המרכזי של ארה"ב. בשנה שעברה הודיע הבנק האמריקאי על מעבר למדידת האינפלציה הממוצעת לאורך זמן, ולא את שיעורה באופן נקודתי. המשמעות היא שהבנק המרכזי לא ידרש להעלות את הריבית ברגע ששיעור האינפלציה יגיע לתקרת היעד, אלא יוכל לאפשר תקופות זמן ארוכות יותר בהן האינפלציה עולה על היעד, כל עוד הממוצע נשאר מתחת לתקרה.