רב הנסתר על גלוי בתכנית האוצר להסבת מבני משרדים ליחידות דיור, כפי שפורסמה בשבוע שעבר במצגת על חוק ההסדרים המתגבש. אילו מבנים יוסבו, היכן, מי יהיה אחראי על ההסבה, וכיצד משפחות צעירות אמורות להסתדר בדירות שנקראות 'יחידות מיקרו', שבשוק האמריקאי גודלן נע בין 20 ל-40 מטר מרובע, כל זה עוד לא ידוע. הדבר היחיד שבטוח עולה ממה שלא כתוב: כלל תכנית ההסבה תקרה מעל ראשי הרשויות המקומיות, שצפויות לאבד נתח משמעותי מהכנסתן מארנונה בעקבות המהלך, ויכולות התכנון שלהן ייפגעו קשות.

"מה שבטוח הוא שהרפורמה הזאת לא דורשת להכניס את היד לכיס", אומרת ל'דבר' מאיה נורי, חברת מועצת העיר תל אביב-יפו ומחזיקת תיק הצעירים. לדבריה, בעיריית תל אביב-יפו, שהיא העירייה בה' הידיעה שאליה מכוונת הרפורמה, גילו על פרסומה במהדורת החדשות של יום רביעי האחרון. היא מוסיפה שהסיבה לקידום הרפורמה על ידי האוצר דרך חוק ההסדרים נועדה בראש ובראשונה כדי להוזיל עלויות למדינה בטיפול במשבר הדיור, ולא מתוך רצון לשנות את המציאות.

מאיה נורי. עיריית תל אביב-יפו גילתה על הרפורמה במהדורות החדשות (צילום: רוני אקרמן)

"העיריות כיום מנסות להגדיל דירות דרך התחדשות עירונית", אומרת נורי. "דיירים צריכים גנים, מוסדות תרבות, מקומות לצאת אליהם, גישה נוחה למקומות עבודה, מישהו השקיע בכלל באיך הדירות ייראו? איך נדע שזה לא פתח לשוק אפור של יחידות שאינן מתאימות למגורים, כפי שקיים בהמון מקומות אחרים בתל אביב?"

על פי המצגת של משרד האוצר, תכנית הסבת משרדים למגורים תאפשר הסבה של עד 50% ממבני התעסוקה לצורך מגורים. המצגת אינה יורדת לפרטים, אבל נכתב בה שההסבה תתקיים במבנים במרחק של עד חצי ק"מ ממבני מגורים אחרים, כדי שאלה יהיו נגישים לתשתיות ציבוריות, והדירות הקטנות ייועדו לזוגות צעירים, סטודנטים ומבוגרים.

מודל יחידו המיקרו (Micro Units) נחשב לפופולארי בבנייה חדשה באזורי הביקוש בערים הצפופות של ארצות הברית ובערים הגדולות באירופה, נהיה מבוקש בלב אזורי הביקוש לצעירים שידם אינה משגת לרכוש דירה, ונשען על העלייה המשמעותית במספר הרווקים והרווקות שחיים לבד כיום במערב. אבל ספק אם הוא מתאים למשפחות צעירות, ובטח למשפחה הישראלית הממוצעת.

בפורום 15 הערים הגדולות התייחסו לתכנון משרד האוצר בביקורת, בטענה שהוא מזלזל בכל כלי תכנוני. "גם תאים משפחתיים קטנים זקוקים למבני ציבור", נכתב בהתייחסות של הפורום לפרסום משרד האוצר. לטענת הפורום, כבר היום יותר ויותר שכונות בישראל סובלות ממחסור בתשתיות ציבור, ואופן יישום המתווה יתקשה לספק את הצורך הציבורי בתשתיות בעתיד, בדגש על צרכים חינוכיים, שלטענת הפורום, יוכלו להיתקל בקשיים מהותיים אם משרד החינוך לא יסכים לאישור מבני חינוך באזורים שלא יועדו לכך.

"יש סיבה לחוק תכנון הבנייה ולקיומו של התכנון העירוני", אומרת נורי. לדבריה, חוסר התכנון וחוסר שיתוף הפעולה עם הרשויות יגזול מחירים כבדים בעתיד על תושבי הערים, וכמענה למשבר הדיור, היא קוראת להגדלת הפיקוח על השכירות, והגדלת ההיצע של פתרונות שכירות ארוכי טווח. "מה יעשו כשיחליטו להחזיר את המשרדים האלו חזרה לייעודם המקורי? לאן ילכו האנשים? אי אפשר לפעול ככה. אולי יהיה לנו זול יותר לחיות, אבל רמת החיים תרד בהתאם".

עו"ד אורלי אריאב, ממרכז הגר לפיתוח דיור חברתי באוניברסיטת תל אביב, אומרת ל'דבר': "הסבת משרדי מגורים זה דבר חיובי, אבל בערבון מוגבל מאוד. האופי שבו משרדים נבנים מתאים ליצירת מרחבים משותפים. בעבור חבר'ה צעירים שמחפשים דברים זמניים, מקום כזה יוכל להפוך לדירות בהישג יד, כלומר שכירות במחיר מופחת. אבל אז צריך לשאול: איפה תתקיים ההסבה? למי הדירות מיועדות? והאם יש לרשות המקומית יכול לשאת את זה?"

לדברי אריאב, אחת הבעיות המרכזיות של ההצעה היא אופן הגשתה. "חוק ההסדרים עושה את זה מעל לראש של הרשויות המקומיות. לא נכון לפעול בצורה כזו". אריאב טוענת שכל תכנית בסדר גודל כזה, שיש לה השלכות כבדות על כלל המרקם העירוני, נועדה להיכשל אם לא תבוא דרך שיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות למדינה. "הרשויות המקומיות צריכות לשאת בעלות הכלכלית, והמדינה לא עומדת בכל ההתחייבויות שלה. יש כל מיני הסכמי גג שבהם המדינה הייתה צריכה לממן תשתיות, ובתכנית אין לכך מענה. אי אפשר להפיל אחריות כזו פתאום על רשויות בלי מקור תקציבי".