בית הדין הארצי לעבודה הורה למעסיק לשלם תוספת שעות נוספות לעובד מבקש מקלט מסודן על בסיס הצהרת העובד לבדה כי עבד שעות אלו. בית הדין הארצי הדגיש בפסק דינו שניתן לפני כשבועיים, כי במקרים בהם המעסיק לא ניהל רישום של שעות העבודה – הנטל להוכיח כי העובד לא ביצע שעות עבודה נוספות מוטל על המעסיק. פסק דין תקדימי זה עשוי לסייע בייחוד בתביעות של עובדים מוחלשים, שפעמים רבות אינם מקבלים תלושי שכר כחוק – כגון תביעות נוער שנוצל בעבודתו ותביעות של עובדים זרים.

התובע, עבד במשך כחודשיים בעבודות שיפוץ בבית עסק בבאר שבע. על פי עדותו בבית הדין האזורי בבאר שבע, עבד בימים א-ה בין השעות 7 בבוקר ל-16 אחר הצהרים, וכן כ-20 שעות נוספות בחודש בשווי 125% משכרו – זאת שעה שלא קיבל תלושי שכר עם פירוט שעות עבודתו. השופט יוחנן כהן מבית הדין האזורי דחה תביעתו זו בטענה כי לא הצליח להציג גרסה עובדתית מפורטת או ראיה ממנה ניתן ללמוד שהועסק בשעות נוספות. בעקבות פסק דין זה ערער העובד לבית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי בהרכב בראשות השופטת לאה גליקסמן הבהיר כי בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, במקרים בהם ישנה מחלוקת בדבר ביצוע או אי ביצוע שעות נוספות, חובת ההוכחה שהעובד לא עמד לרשות המעסיק בשעות השנויות במחלוקת מוטלת על המעסיק – שיידרש לשלם בגין השעות הנוספות הנטענות עד גבול של 15 שעות עבודה נוספות לשבוע ו-60 לחודש, במידה ולא יוכל להציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה שהוא מחויב לנהלו.

עוד חידד בית הדין הארצי, כי העובד נדרש להציג רק תצהיר או עדות ראשית ובה גרסה ביחס לביצוע העבודה בשעות נוספות, "אולם הוא אינו נדרש לפרט את המועדים והיקף עבודתו בשעות נוספות בכל מועד, ואינו נדרש להציג ראיות בכתב או רישום כלשהו".

בהתאם לפסקי דין קודמים, הוסיף בית הדין הארצי, כי רק במקום בו מעסיק ישכנע את בית הדין כי העובד לא ביצע שעות נוספות באמצעות הנחת ראיות שונות, או כיוון שעדות העובד תמצא בילתי מהימנה – יוכל להימנע מתשלום השעות הנוספות – תנאי שלא התקיים בתביעה זו.