דאקה, בנגלדש – מגפת הקורונה חוללה משבר כלכלי חמור והקטינה את הצמיחה הכלכלית במדינות רבות בעולם. ממשלות ועסקים מנתבים כעת את כל משאביהם להשבת המצב לקדמותו טרם המשבר, ולהשגת שיעורי הצמיחה ששררו אז. עם זאת, לדעתי, אסור לעולם לחזור אחורה.

אחרי הכול, בעולם כפי שהתקיים טרם משבר הקורונה, התקדמנו לכיוון השמדת המין האנושי באמצעות שינוי האקלים, ריכוז העושר בקרב מעטים, ופיתוח יישומי בינה מלאכותית המייתרים בהדרגה את הצורך בשימוש בעובדים.

שלושת האפסים

מדענים מזהירים זה זמן רב, שההתחממות גלובלית תגביל באופן ניכר את פרק הזמן שבו נוכל להמשיך לחיות על כוכב הלכת שלנו. הספירה לאחור כבר החלה. המין האנושי הפך את עצמו למין שנמצא בסכנת הכחדה. חזרה לעולם כפי שהיה טרם מגפת נגיף הקורונה תהיה מעשה אובדני. מדוע אנו רוצים לחזור למסלול שסופו השמדת המין האנושי?

מוחמד יונוס נואם בוועידת "העולם הצעיר" ב-2013. ברקע: מזכיר האו"ם לשעבר קופי ענאן (משמאל) ואיש העסקים ריצ'ארד ברנסון (בחולצה קצרה שחורה). "בעולם כפי שהתקיים טרם משבר הקורונה, התקדמנו לכיוון השמדת המין האנושי" (AP Photo/Themba Hadebe)

ימים אלה, בהם ענפים כה גדולים מן הכלכלה הפסיקו לפעול, הם זמן טוב לחשב מסלול מחדש. מגפת הקורונה יצרה הזדמנות לדרך חדשה המוגדרת על ידי שלושת ה"אפסים": אפס פליטה של פחמן דו-חמצני, אפס עוני ואפס אבטלה.

האפשרות היחידה שפתוחה בפנינו היא תכנון מחדש של המערכת. אבל נכון לעכשיו, כל מה שאנו עושים הוא להאריך את ה"מסיבה" שנערכת בבית בוער. אנו נהנים מצמיחה כלכלית ומקדמה טכנולוגית ושואפים לשפרם כל העת, ואנו רוקדים לצלילי מנגינות השגשוג הכלכלי. מנגינות אלה גורמות לנו להיות שאננים לגבי העובדה שהמסיבה שלנו היא מה שהצית את השרפה.

צעירים ברחבי העולם מבינים זאת, ומנסים להפסיק את ה"מסיבה" ולכבות את השרפה. בני נוער צעדו לאחרונה ברחובות ודרשו שינוי. חלקם מאשימים ישירות את הוריהם בכך שהם גנבו את עתידם. ממשלות ברחבי העולם הראו מודעות מסוימת וקבעו מטרות למועדים שבהם תגענה מדינותיהם לאפס פליטת גזי חממה, ועסקים נרתמו למאמץ על ידי הצבת מטרות פיתוח בר-קיימא.

נשיאת נציבות האיחוד האירופי, ארסולה פון דר ליין (מרכז), נואמת בנושא החלטת האיחוד לצמצם את פליטות גזי החממה ב-55% בעשור הקרוב, 14 ביולי 2021. "מה מכול זה הוא מאמץ אמיתי ומה רק תרגיל ביחסי ציבור?" (AP Photo/Valeria Mongelli)

אך מה מכול זה הוא מאמץ אמיתי ומה רק תרגיל ביחסי ציבור? מחויבות אמיתית לנושא דורשת שינוי מן היסוד בחשיבה הכלכלית שלנו, והפסקת החתירה להשגת צמיחה כלכלית כמטרה בפני עצמה. חשיבה חדשה זו תאלץ אותנו להכיר בעובדה שיצרנו עולם מסוכן, ולטפל בריכוז העושר בראש הפירמידה – שבא על חשבון אלה הנמצאים בתחתית.

כפי שהדברים נראים כיום, הממשלות ממשיכות לצעוד בנתיב הרגיל שלהן, אשר מבטיח יציבות פוליטית. הן מכריזות על מטרות סביבתיות אך אינן מתנהלות בדחיפות להשגת מטרות אלה. אף מדינה לא מראה דאגה אמתית בנוגע לריכוז העושר בידי מעטים או לבינה המלאכותית. על כן, שומה על אנשים רגילים, בעיקר הצעירים, לפעול נגד הסטטוס-קוו שהתמוסס כבר מזמן.

בחזרה ללוח השרטוטים של הכלכלה

הקפיטליזם מבוסס על ההנחה שבני אנוש מונעים על ידי מניעים אנוכיים. את ההנחה המפוקפקת הזו יש לשנות, כך שתשקף את טבעם האמתי של בני האנוש. לדעתי אנשים מונעים באופן חלקי בלבד על ידי מניעים אנוכיים, ובעיקר על ידי מניעים חברתיים.

ההנחה שלפיה מניעים אנוכיים הם הדבר החשוב היחיד היא זו שגרמה לכלכלנים להניח את היסודות האינטלקטואליים לעקרון מיקסום הרווחים. אך לאחר שנכיר בחשיבותו של המניע החברתי מודל זה כבר לא יהיה רלוונטי. יהיה עלינו לבנות מסגרת חדשה לעסקים.

תאגיד המונע על ידי מניעים חברתיים אינו זקוק למניע הרווח האישי. במקום זאת, הצלחת התאגיד תלויה ביכולתו להציע פתרונות ברי-קיימא מבחינה פיננסית לבעיות חברתיות. על כן, רווחיו של תאגיד כזה מוזרמים בחזרה לעסק עצמו. לא מדובר בתאוריה בלבד: אני יצרתי "עסק חברתי" כזה במסגרת עבודתי.

נשים עומדות בתור על מנת להחזיר הלוואת "מיקרו אשראי" לבנק גרמין בבנגלדש. "הצלחת התאגיד תלויה ביכולתו להציע פתרונות ברי-קיימא מבחינה פיננסית לבעיות חברתיות" (צילום: רפיקור רחמן, רויטרס)

האם אימוץ גישה זו יבשר את סוף הקפיטליזם? לא! משום שעדיין ניתן יהיה ליישם את עקרון מיקסום הרווחים העסקיים לצד העסקים החברתיים. כל תאגיד יצטרך להחליט איזה מודל לאמץ. ניתן יהיה לבחור במודל של השאת הרווחים העסקיים, במודל העסק החברתי – או בשניהם – בין אם בנפרד או באותה עת. שני סוגי העסקים ישתתפו באותו שוק ויהיו כפופים לאותן רשויות רגולטוריות.

אין ספק שאנשים אינם מונעים אך ורק ממניעים של רווח אישי. אם זה היה המצב אז המושג "צדקה" לא היה קיים כלל. בדומה לכך, המונח "השקעה" אינו מוגבל רק לשימוש בכסף על מנת להשיא רווחים אישיים. בין אם אדם קנה מניות של חברה השואפת למקסם רווחים ובין אם קנה מניות של עסק חברתי – בשני המקרים הוא ביצע השקעה.

אנשים המשקיעים בעסקים חברתיים אינם מפקפקים בעובדה שכסף יכול לגרום להם להיות מאושרים במידת מה; אך הם מכירים בעובדה שהשקעה שעוזרת לאחרים (אינטרס קולקטיבי) תגרום להם אושר רב יותר. אלה המחזיקים בדעה זו יעדיפו, למעשה, להשקיע בעסקים חברתיים.

בסופו של דבר, המקור של שיפוט ערכי כזה הוא פנימי – שם אנו מוצאים את האושר ומכירים במקור האושר הזה. אני, לדוגמא,  יכול למצוא שימושים רבים לכסף שלי. אני יכול לתרום אותו, לאגור אותו מתחת למיטה, לקנות כרטיסי לוטו, להשקיע בעסקים חברתיים או להשקיע בעסקים הרודפים אחר רווחים מקסימליים. אך אין זה ברור כיצד עלי להחליט בין אופציות אלה, משום שהגברת רמת האושר אינה מקבילה להגדלת רווחים.

מדינת היזמים החברתיים

 ההנחה הישנה העומדת בבסיסי הקפיטליזם שיטתה בנו ברמות שונות. הדבר הגרוע ביותר הוא שהנחה זו גרמה לנו להאמין כי ניתן למדוד את האושר בכמות הכסף שעומד לרשותנו. על פי המערכת הישנה, כל האזרחים אמורים לעסוק בהשגת רווחים כספיים אישיים, ותשלום מיסים, והכנסות המדינה בכלל מוזרמות לפתרון הבעיות החברתיות שתפקידה של המדינה להתמודד איתן.

אלא שמעורבות הממשלה בפתרון בעיות חברתיות הובילה לקיטוב פוליטי. ישנם הטוענים כי על הממשלות להקטין את המיסים שהן מטילות ולתת לכוחות השוק לפתור את הבעיות ללא מעורבות המדינה. אחרים טוענים שעל הממשלה לקחת על עצמה יותר אחריות לפתרון בעיות חברתיות ולהעלות את המיסים ככל שצריך על מנת לפתור בעיות אלה.

כך או כך, הנסיבות אינן המצדיקות את הישארות האזרחים בעמדה של צופים פאסיביים. על כולנו מוטלת החובה לתרום את היצירתיות שלנו על מנת לפתור בעיות חברתיות. כשאזרחים נוטלים תפקיד פעיל בפתרון אתגרים משותפים הם מגיעים לתוצאות.

בנות נוער מפגינות בלונדון, אנגליה כחלק שביתת האקלים העולמית. 20 בספטמבר 2019. "כשאזרחים נוטלים תפקיד פעיל בפתרון אתגרים משותפים הם מגיעים לתוצאות" (Photo by Guy Smallman / Getty Images)

ממשלה חכמה היא ממשלה היוצרת עבור אזרחיה מרחב ונותנת להם תמריצים להיות מעורבים. ממשלה כזו תיתן השראה לציבור ותעודד את הישגיהם, תוך הקמת התשתית המשפטית והאדמיניסטרטיבית שתתמוך ביוזמות אזרחיות. כך, לדוגמה, ממשלות יכולות ליצור את התנאים לקרנות לעסקים חברתיים, קרנות הון סיכון חברתיות, ובנקים חברתיים העובדים עם יזמים הבונים עסקים קטנים.

להפעיל את פונקציית הארגון של הממשלה

הנקודה כאן היא לא להמעיט בחשיבותה של הממשלה. להיפך! הרעיון הוא להפעיל את פונקציית הארגון של הממשלה. יכולותיה של הממשלה לא צריכות להימדד על פי הכנסותיה ממיסים, אלא על פי הכוח שהיא נותנת לאנשים. הנחיית אנשים ומתן השראה לרעיונות הבאים מלמטה (מן האזרחים) יכולים להשיג הרבה יותר מכל סכום שתצליח הממשלה לגבות באמצעות מיסים.

קל יותר להניע שינויים כלכליים וחברתיים כאשר הממשלה בעצמה מפגינה מנהיגות נאותה. אם הממשלות יהפכו למשתתפות נלהבות ביצירת הנתיב לעתיד חדש, התהליך יהיה הרבה יותר חלק ומהיר. בליבת התהליך עומדת יצירת מוסדות חדשים.

כך לדוגמה, אנו זקוקים למוסדות פיננסיים שיוכלו לספק את ההון הנדרש לצעירים הרוצים להפוך ליזמים ולא להיכנס לשוק העבודה הקונבנציונלי. המדינה יכולה ליצור אפשרויות אלה על ידי יצירת מסגרת חוקתית לקרנות הון סיכון חברתיות, ועל ידי מתן תמריצים לחברות היוצרות עסקים חברתיים במקביל לעסקים הקונבנציונליים שלהן.

עם זאת, במדינות רבות מדי אין הסדרי מימון לצעירים הרוצים להתחיל עסק משלהם. מימון הוא הדלק של יזמות, אך אם האופציה היחידה להשיג מימון היא באמצעות כרישי הלוואות, עסקים חברתיים לעולם לא יצליחו להמריא. יזמים קטנים זקוקים לבנקים שיכולים לענות על צורכיהם הספציפיים, כולל בפריפריה.

תפקיד הטכנולוגיה

הטכנולוגיה משחקת תפקיד מהותי ביותר במרחב זה. טכנולוגיה יכולה להיות ברכה או קללה, תלוי בכיוון שבו אנו רוצים ללכת. קל מאוד לדמיין כיצד בינה מלאכותית יכולה לתרום רבות לאנושות, אך לא כאשר היא מתוכננת ונפרשת על מנת לתפוס את מקומם של עובדים בקנה מידה אדיר.

כשאנו יוצרים טכנולוגיה חדשה, יש לנו מחויבות לקחת בחשבון כיצד עלינו להשתמש בה ומתי עלינו להימנע משימוש בה. הרפואה הומצאה על מנת לרפא אנשים, אך בה בעת ניתן להשתמש בידע ובטכנולוגיה רפואיים על מנת להרוג בני אדם. במובן הזה הבינה המלאכותית אינה שונה מכל סוג אחר של טכנולוגיה.

אדם ישן ברחוב מול סניף בנק בירושלים. "אנחנו חייבים לשנות את מבנה המערכת הבנקאית כך שתהיה נגישה אפילו לחסרי הבית" (צילום: אוראל כהן, פלאש 90)

לדעתי אנו לוקחים את פיתוח הבינה המלאכותית לכיוון הלא נכון, משום שאנו משתמשים בטכנולוגיה הזו להשאת רווחים על ידי הפחתת עלויות כוח האדם של חברות הפועלות במטרה למקסם רווחים. אנו חייבים לעצור את המגמה הזו לפני שיהיה מאוחר מדי. שלא כמו במקרה של טכנולוגיות אחרות, ברמה התאורטית בינה מלאכותית יכולה לשכפל את עצמה, ובנקודה זו היא תהיה חסרת גבולות.

מגפת הקורונה העניקה לנו הזדמנות להתחיל לבנות עולם חדש ללא פליטה של פחמן דו-חמצני, ללא עוני וללא אבטלה. על מנת להשיג מטרה זו נצטרך להפסיק להשתמש בדלקי מאובנים ולהחליפם באנרגיה מתחדשת בכל העולם. יהיה עלינו להפסיק לאכול בשר בקר, ולהימנע משימוש במוצרי פלסטיק חד-פעמי. כמו כן, יהיה עלינו לעשות הרבה יותר על מנת לשמר ולהגדיל את היערות שלנו ומערכות אקולוגיות אחרות.

אנחנו חייבים לשנות את מבנה המערכת הבנקאית כך שתהיה נגישה אפילו לחסרי הבית. עלינו לגרום לכך שהעושר יפסיק להיות מרוכז בידי מספר מצומצם של אנשים. עלינו לחשוב ברצינות על האיום הטמון בבינה מלאכותית. ועלינו לגרום לעסקים חברתיים להפוך לחלק מהמיינסטרים.

בני אדם הם מין בסכנת הכחדה. אם נמשיך ללכת באותו נתיב, ניכחד. זה יכול לקרות די מהר, ותלוי במה שנבחר לעשות עכשיו.

מוחמד יונוס הוא זוכה פרס נובל לשלום,  מייסד בנק גרמין המעניק מיקרו-אשראי, בעיקר לנשים עניות בבנגלדש.

© Project Syndicate, 2021