"הוזלת יוקר המחיה" היא סיסמה רדודה. עטיפה יפה וצבעונית למה שלא מספרים לציבור שר האוצר ליברמן ושרת הכלכלה ברביבאי: כן, בשלב הראשון המחירים ירדו. בשלב הבא החקלאי הישראלי והתעשיין הישראלי יחשבו פעמיים אם עלות הייצור כדאית להמשך הייצור.
בזכות החקלאי הישראלי יש אוכל טרי יום יום בכל מקרר בישראל, במחירים בהם כל אחד יכול לעמוד. נכון, לעתים העגבניות מהערבה יקרות יותר מהעגבניות של ארדואן, והחלב ההולנדי זול יותר מזה המופק ברפתות חבל אשכול, אך כל שקל שנחסוך על ייבוא יפגע ב”עבודה העברית” (וגם הערבית), והמחיר שהציבור ישלם יהיה בריבית דריבית, לאחר שהגדלת הייבוא תוזיל מחירים עד כדי חוסר כדאיות לייצור מקומי. כמו נפילת אבני דומינו, חוסר הכדאיות יגרור תלות בייבוא, ולאחריה גם עליית מחירים – כי כבר לא תהיה תחרות מקומית.
המחירים של הוזלת יוקר המחיה יקרים. הם יעלו בפגיעה בתעסוקה, ואם ילוו גם בתקינה מתירנית למוצרים מיובאים, הם עשויים לעלות גם בחיי אדם.
לפני כחודש התרגשה עלינו 'ממשלת שינוי' בה חברות גם מפלגות חברתיות כמו העבודה ומרצ. אך נראה כי ששת השרים ו-13 חברי הכנסת שלהן בממשלה שהחליפה את נתניהו, מקדמים בשתיקה מדיניות ימנית אף יותר משלו.
בממשלה הקודמת עבדתי לצדו של שר הכלכלה עמיר פרץ, שהבין כי דווקא בימים של משבר בריאותי שהביא עמו גם משבר כלכלי חסר תקדים, עידוד תוצרת הארץ הוא אחת הדרכים העיקריות לעודד תעסוקה ולהניע מחדש את גלגלי המשק. בין היתר, קידם פרץ העדפה של תוצרת הארץ במכרזים של גופי הביטחון, סיוע לענפים במצוקה ופעולות נוספות שהגדילו את הביקוש למוצרים ישראלים ולתוצרתה של התעשייה המקומית. מהלכים אלו בוצעו תוך הבנה שהתעשייה הישראלית נקראה לדגל במהלך הגבלות הקורונה וסיפקה מוצרים חיוניים בעוד נתיבי הים והאוויר סגורים, ועכשיו תפקידה של המדינה לסייע לה, ולא לתקוע מקלות בגלגלים.
הגבלות הפעילות בימי הסגרים שיתקו ענפים רבים, והביאו משבר כלכלי שעדיין לא מאחורינו, אך הממשלה החדשה, על שריה הכלכליים, ואפילו על שותפיה ה”חברתיים”, נעה אחורה. היעד של החלפת נתניהו הושג, אך בכל הקשור למדיניות, בכל תחום, נראה שיש להם עוד הרבה מה ללמוד.
שי גל הוא יועץ פוליטי
