אלפים הפגינו ברחובות הוואנה בשבוע האחרון, במחאה נדירה נגד הממשלה. הסיבה למחאה: זינוק במקרי הקורונה באי ומחסור בתרופות ובמזון. עד כה לא ברור אם לתנועת המחאה קיימת מנהיגות מאורגנת או מטרות ברורות, אבל ברור שהרקע להפגנות הוא משבר כלכלי חריף שנגרם כתוצאה ממשבר הקורונה.

קובה (צילום: shutterstock)

נשיא קובה מיגל דיאז קאנל האשים את ארה"ב בניסיון לערער את היציבות הפוליטית במדינה, והורה לנתק את החיבור לאינטרנט בחלקים גדולים מהמדינה, אחרי שכ-200 מפגינים נעצרו.

הכלכלה הקובנית הצטמקה בלא פחות מ-11% ב-2020, הירידה החדה ביותר מאז נפילת ברית המועצות בשנת 1991. בתחילת המשבר נראה היה שקובה מצליחה להתמודד עם המגיפה באופן סביר, ותהליך חיסון האוכלוסייה התחיל מוקדם יחסית על בסיס חיסון מפיתוח עצמי. השנה נפתחו גבולות המדינה מחדש לתיירים, בין היתר בניסיון להתמודד עם המשבר הכלכלי  שגרם למחסור בדולרים, ועם התיירים הגיע זינוק מחודש במספר מקרי הקורונה.

כלכלת חרם

קובה נמצאת תחת חרם אמריקאי מאז שנות ה-60. במהלך ששת העשורים האחרונים נכשל החרם בהשגת מטרתו – הפלת המשטר הקומוניסטי באי – אך הוא הצליח לייצר מחסור תמידי במוצרים שאינם מיוצרים על אדמת קובה, בהם מוצרי מזון מסוימים ותרופות. החרם מונע מקובה השקעות הון אמריקאיות ומגביל בפועל השקעות אירופאיות, מה שתרם להותרת המשק הקובני ברמת פיתוח נמוכה ולתלות בייבוא.

"דרוגריה ג'ונסון". בית המרקחת שהקימה חברת "ג'ונסון אנד ג'ונסון" האמריקאית בהוואנה העתיקה, לפני ימי המהפכה. חלל ענק מחופה עץ אך דל בתרופות (צילום: ויקיפדיה)

התיירות היא אחד מענפי ההכנסה העיקריים באי, והכלכלה הקובנית תלויה בה על מנת להבטיח את זרם הדולרים הנדרש על מנת לייבא מוצרים שונים, כך שלעצירת התיירות בשל המגפה היתה השפעה אדירה. קובה מנהלת למעשה שתי מערכות של מטבעות. הפסו הקובני שהחל דרכו עם המהפכה ב-1959; והפסו המוצמד לדולר, היציב יותר, שהחל דרכו בשוק השחור והפך למטבע חצי חוקי ב-1993 כחלק מניסיון של הממשלה לנהל ולפח על השוק השחוק.

הממשלה עושה שימוש בפסו הצמוד לדולר כדי לשלם ולקבל תשלום מעובדי תעשיית התיירות ועובדי ממשלה רבים. אלא שהשנה החליטה הממשלה לבטל את קיומו של הפסו צמוד הדולר, במקביל לפיחות בערך הפסו הקובנ, מה שפגע ברבים מעובדי תעשיית התיירות והתעשיות הקשורות, שנפגעו גם ככה ממשבר הקורונה.

הניסיון של הממשלה הקובנית לבצע פיחות בערך הפסו בתחילת השנה גרם לעליית מחירים, ולזינוק בביקוש לדולרים אמריקאים ולפסו צמוד דולר. הממשלה גם שינתה מספר פעמים את הרגולציה על השימוש במטבע חוץ במדינה מאז תחילת משבר הקורונה, כשבתחילת המשבר היא אפשרה תשלומים בדולרים אמריקאים, ואז אסרה עליהם ואפשרה להשתמש באירו במקום, ורק לאחר מכן אסרה לחלוטין על שימוש במטבע חוץ. חוסר היציבות הרגולטורית הגביר גם הוא את הביקוש למטבע חוץ, שנחשב ליציב יותר, גם אם השימוש בו אסור מבחינה רשמית.

פגיעה נוספת בכלכלה הקובנית התרחשה בזמן כהונתו של הנשיא האמריקאי הקודם טראמפ, שהקשיח את ההגבלות על העברות כספים מקהילות קובניות בארה"ב לקובה. מדובר במקור קריטי נוסף של דולרים למשק הקובני, שנאמד עד אז ב-3-2 מיליארד דולר בשנה.