מאיר יור (58), נהג אוטובוס תיירים מבת ים, היה בחל"ת עד לפני 10 ימים, "15 חודשים עגולים. לפני כמה ימים התקשר אליי הבוס והחזיר אותי לעבודה, אני מסייע לקצין הבטיחות של החברה בשינוע אוטובוסים ממגרש החניה, החזירו אותי בשביל לשמור עליי". חבריו של יור עדיין מחכים לטלפון, אבל אין עבודה בחברה. "החזירו מעט קבוצות תגלית, אבל מדובר על 10 ימי עבודה, יש גם מעט תיירים, הגיעו 300 תיירים, אבל מדובר על 10 אוטובוסים לעשרה ימים. מעבר לזה אין עבודה".
"חזרנו 30 שנה אחורה, אני משתכר 4,900 שקלים בחודש. למזלי גם אשתי עובדת והיו לנו קצת חסכונות". יור פתח בתקופת הקורונה את כל החסכונות שהיו לו. "אכלנו את כל החסכונות, פרסנו לתשלומים, ויתרנו על הרבה דברים שהיינו רגילים אליהם. עכשיו הראש מתחת למים המים מגיעים עד לגבות, ואנחנו צריכים לא לעשות גלים כדי שלא נטבע".
יור הוא דור שני לנהגי אוטובוס, אבא שלו עבד בקואופרטיב דן. עם שחרורו מהצבא התחיל לעבוד גם הוא בדן, "זה מה שאני יודע לעשות, זה מה שאני אוהב לעשות. מהשחרור מהצבא ועד היום זה המקצוע שלי". בלשכת התעסוקה לא רואים בזה מקצוע לדבריו, "אמרו לי ללכת לעבוד בתחבורה הציבורית או לעשות הסבה מקצועית, אבל אני חולה הגה, וזה מה שאני יודע לעשות".
יור לא הצליח למצוא עבודה אחרת והעדיף להשאר בחל"ת בתקווה שהתיירות תחזור, "מה יכולתי לעשות, חשבתי להיות שומר בבית ספר, אבל גם בתי הספר היו סגורים, אני אלך לשמור על כיתה בזום?". חלק מעובדי החברה עברו לעבוד בתחבורה הציבורית, חלק המשיכו את החל"ת וחלק עברו למקצועות אחרים. "היו לי חברים שוויתרו על החל"ת והלכו לעבוד כנהגי מוניות, אבל גם בזה אין מספיק עבודה ולהיות עצמאי זה עניין אחר ולא כל אחד בנוי לזה".
במשך כל התקופה החברה שבה עבד יור שמרה איתו על קשר, "כל חודש האחראי עלי היה מתקשר ושואל אותי 'נו מאיר, יש עדיין מה לאכול?', הרגשתי שיש לי אוזן קשבת, הרגשתי שאני עובד במקום הנכון ושדואגים לי". אבל לדבריו בחברות אחרות המצב שונה לגמרי ורבים מהנהגים נותרו ללא דאגה.
יור מחכה שהשמיים יפתחו והתיירות תחזור, "אני מתגעגע לתיירים, לקום בבוקר מצוחצח, מסודר, לצאת ליום העבודה בכייף, לחזור בכייף. נהניתי מכל רגע בעבודה, אני מאוד מתגעגע לשמוע שפות אחרות, לפגוש אנשים מכל העולם ובעיקר להיות על ההגה".
״כשיחזרו התיירים נצטרך לגייס מחדש נהגים״
התיירות הנכנסת נפסקה במרץ 2020, ותפסה את חברות ההסעה לא מוכנות. "זה מזכיר לי את האינתיפאדה של שנות ה-2,000, השוק היה קטן יותר אבל גם עכשיו, כמו אז עברנו מ-100 לאפס". אומר ל'דבר' יו"ר ארגון חברות ההסעה ניסים סרוסי.
לפני הקורונה עבדו לדברי סרוסי כ- 2,000 נהגים ביום על הכביש, "לפי נתוני לשכת התעסוקה רשומים היום כ-750 נהגים, כלומר סדר גודל של 1,200 נהגים מצאו עבודה ויש להם ביקוש בתחבורה הציבורית. כשיחזרו התיירים נצטרך לגייס מחדש נהגים, לקלוט אותם ולהכשיר אותם וזה תהליך שלוקח זמן וכסף", הוא אומר. "אנחנו בקשר עם הנהגים שלנו, מנסים לשמר אותם אבל אין הרבה להציע, אנחנו חיים מחודש לחודש. אין אופק. יש רק הרצאות ומצגות יפות".
הצפי של מספרי התיירים ל-2022-2021 הראה מגמת עלייה וחברות ההסעה כבר סיימו תהליך רכישה של אלפי אוטובוסים חדשים. "האוטובוסים נקנו וישר עמדו במגרשי החנייה", אומר סרוסי, "החברות קיבלו סיוע בדוגמת מימון בנקאי והלוואות במימון המדינה לשנה, אבל השנה מסתיימת עכשיו והחברות צריכות להחזיר את ההלוואה. חלק מהחברות כבר בספטמבר וחלק באוקטובר".
"מדובר בפצצת זמן מתקתקת וכולם מתעלמים ממנה", מדגיש סרוסי, "המערכת הבנקאית צריכה להיות מודאגת, נרכשו כאלף אוטובוסים במחיר שנע בין 700 אלף שקלים למיליון לכל אוטובוס". למאיה טורס שבבעלות סרוסי יש 50-40 אוטובוסים שעומדים כבר שנה וחצי במגרש החניה, "יש לזה עלויות, אנחנו ממשיכים לשלם ביטוח, טסטים, מחזיקים קצין בטיחות. ואין עבודה שנכנסת".
"צריך להבין שהאוטובוסים מתיישנים", הוא מסביר, "חיים של אוטובוס תיירים הוא כחמש שנים ושנתיים כבר עברו. המדינה לא מכירה בערך של ההתיישנות הזו והחברות צריכות לספוג את זה. והשוק עדיין מוקפא, אין להן מאיפה להחזיר את ההלוואות".
לגבי הפתרון למצב סרוסי מרגיש שהם נפלו בין הכסאות, "אנחנו למעשה לא משתייכים למשרד התיירות. הם ידאגו לסוכני הנסיעות ולמורי הדרך אבל לנו אין מי שידאג", הוא אומר. "פנינו לשר האוצר החדש, אנחנו מבקשים שידחו כרגע את התשלומים, כשהקורונה התחילה מאוד הקלו עלינו אבל הזמן נגמר, צריך להחזיר את ההלוואות ועדיין אין מאיפה כי אין תיירים. חלק מהחברות צריכות להתחיל להחזיר את ההלוואות באוגוסט וחלק באוקטובר. אנחנו צריכים שיקלו עלינו בעניין התזרימי ויתנו לנו גרייס של עוד חצי שנה או שנה".
לדברי סרוסי המחסור בנהגים ומצבן הכלכלי של חברות ההסעה ישליכו באופן ישיר על מחירי החופשות של תיירים בישראל, "ההסעה היא מרכיב מרכזי בחופשה, צריך להבין שתייר מבלה באוטובוס שעות ארוכות וזה מרכיב כלכלי קריטי בתיירות הנכנסת. אם המדינה רוצה להמשיך ולהציע חופשות אטרקטיביות היא חייבת לסייע לחברות ההסעה שלא לקרוס ולשמר את הנהגים".
יש מספר חברות שסגרו, יש חברות שמחכות לאוקטובר ומספר חברות שעזבו את הענף.
