"רוב האנשים שהיו בכמה אולימפיאדות אומרים שסידני 2000 הייתה הכי מוצלחת. גם אני חושב כך. כנראה בזכות השילוב של עיר מדהימה, אנשים לבביים ואולימפיאדה מאורגנת היטב. זה גם היה טרום עידן האינטרנט, בכפר האולימפי אנשים שיחקו משחקי וידיאו וראו ביחד סרט, לא הסתגרו עם הטלפון. זאת הייתה תחושה מאוד טובה, אולי גם בגלל שזאת הייתה האולימפיאדה הראשונה שלי.

"בגלל הבדלי השעות הגדולים הגעתי לאוסטרליה הרבה זמן לפני, וכמה ימים לפני פתיחת המשחקים התקררתי. פתאום היה לי קצת חום. פחדתי שזה יהרוס לי את האולימפיאדה, בגלל זה לא צעדתי בטקס הפתיחה. לשמחתי, כמה ימים לפני התחרות שלי זה עבר.

"בתחרות עצמה נתתי את אחת ההופעות הטובות שלי. בסיבוב הראשון הוגרלתי עם האלוף האולימפי המכהן, פאבל נסטולה הפולני, שניצח אותי כמה חודשים לפני. בכל יום תחרות, לפני שהספורטאים עלו למזרון, הראו קליפ של הדרך שעשה האלוף המכהן. הראו את נסטולה זורק את כולם וזוכה באולימפיאדת אטלנטה. ואז עליתי מולו בקרב בראשון. ניצחתי אלוף אולימפי באיפון. ערוץ 1 לא שידר את הקרב הזה, הראו אותו רק בלקט של אחר הצהריים.

"בסיבוב השני הגרלתי עוד אלוף אולימפי מברצלונה, אנטל קובאץ' ההונגרי. גם אותו ניצחתי באיפון, והגעתי לרבע הגמר מול קוסיי אינווה היפני הבלתי מנוצח, המועמד לזהב, שניצח אותי. בבית הניחומים ניצחתי עוד שני קרבות באיפון, והגעתי לקרב על מדלית הארד מול סטפן טרנו הצרפתי. דקה לסיום, השופט עשה טעות גורלית מבחינתי והפסדתי את הקרב, למרות שהייתי מעולה. זה פספוס מאוד גדול מבחינתי שלא חזרתי מאותה תחרות עם מדליה.

"בסיום התחרות הייתי ברגשות מעורבים. צד אחד ממש התבאס. אין לי בעיה להפסיד. זה לא נעים, אבל כאשר מישהו כמו אינווה מנצח אותי, אני אומר: 'טוב, הוא היה יותר טוב ממני בקרב'. זה משהו שאתה לומד לקבל. להפסיד בגלל שופט, ועוד ביום כזה שאני נותן תחרות פנומנלית, זאת תחושה שלקחו לי את מדליה שמגיעה לי.

"מצד שני, הייתה תחושה של גאווה. לא כל כך ספרו אותי באולימפיאדה הזאת, ופתאום נכנסתי לתודעה הציבורית. הביקורות עליי היו מאוד טובות. זאת הייתה הפעם הראשונה שהציבור נחשף אלי. לספורטאי אולימפי בתקופה שלי, זה משהו שהיה קשה לחלום עליו. זה לא כמו היום שמשדרים כל תחרות ג'ודו. בשנים ההן להגיע להיות נחלת הכלל בענף כמו ג'ודו זה לא היה מובן מאליו.

***

"ארבע השנים הבאות היו השנים הכי טובות בקריירה שלי, תקעתי יתד בצמרת העולמית. אתונה 2004 הייתה אופרה אחרת לגמרי. לפני זה זכיתי 3 פעמים באליפות אירופה והייתי מדורג במקום השני בעולם. באותה השנה לא הפסדתי אף קרב. יותר מזה, אפילו לא נפלתי פעם אחת בקרב. קוסיי אינווה היפני עדיין היה מועמד לזהב, ואני מיד אחריו.

"הייתי פייבוריט למדליה והרגשתי את הלחץ הזה, המון לחץ שלא הכרתי לפני. אתה הולך ברחוב ופתאום ניגשים אליך. בשבועות שלפני המשחקים הרגשתי שאני הולך עם משקולת על הגב. ההכנה לאולימפיאדה אמורה להיות פחות או יותר כמו הכנה לאליפות העולם, כי אין לדעת איך ישפיעו עליך שינויים דרמטיים מדי. הדבר היחיד שהיה שונה אצלי זה, שלילה לפני התחרות שמתי לי תזכורת בטלפון: 'להיות אלוף אולימפי'.

"לאולם הגיע הגיע מלא קהל. לא חשבתי על זה שאתונה ממש קרובה, ופתאום 2,500 איש באו לראות אותי. בדרך כלל לתחרויות ג'ודו באים חברים, משפחה וכמה חובבי הענף, משהו בין 50 למקסימום 100 איש. וכמות כזאת גדולה אף פעם לא הייתה, אפילו בריו, כשירדן ג'רבי ואורי ששון התחרו והיו במצב טוב למדליה, הגיעו לאולם כ-500 איש לעודד. הקהל הרב קצת תפס אותי, כי זה היה לחץ שלא הייתי מוכן אליו.

"עד שהצלחתי להתפקס ולנצח בשני הקרובות הראשונים, הגיע קרב מאוד קשה מול ג'אנג סונג-הו הדרום קוריאני. אני שונא לדבר על השופטים, אבל זה קרב שהייתי צריך לנצח, ממש לקחו לי אותו מהידיים. שוב מצאתי את עצמי בבית הניחומים. מצד אחד ממש התעצבנתי שהפסדתי ברבע הגמר, שוב נתתי לשופט לקחת לי את החלום, רציתי לזרוק את הבגד ולהיעלם. מצד שני, המחשבה שאם אתה עכשיו מתעסק בהפסד, אתה יוצא בלי מדליה בכלל.

"לשמחתי, הצלחתי לעשות את הסוויץ', ולסיים עם מדלית ארד. דווקא אז, אותו הקהל שהלחיץ אותי, הפך לסוג של רוח גבית. גם משם אפשר להגיד שיצאתי בתחושות מעורבות. התחושה הראשונה לאחר הזכייה במדליה אולימפית הייתה הקלה. הצלחתי. שמתי חותמת.

אריק זאבי עם מדליית הארד באולימפיאדת אתונה 2004. "אם אין לך מדליה אולימפית, כאילו לא עשית את זה" (צילום: REUTERS/Ruben Sprich)

ספורטאי אולימפי צעיר מרגיש, באיזשהו מקום, שעד שאין לו מדליה אולימפית, הוא כאילו לא 'עשה את זה'. בישראל אתה יכול להיות ארבע פעמים אלוף העולם, כמו לי קורזיץ למשל, אבל אם אין לך מדליה אולימפית, כאילו לא עשית את זה. בעיניי זו טעות גדולה. הרבה יותר קשה להיות ארבע פעמים אלוף עולם מאשר להיות מדליסט אולימפי.

"מצד שני, יצאתי עם תחושה מבאסת שאני רק עם ארד, כי יכולתי לסיים יותר גבוה. בעיקר אחרי שאינווה היפני, שהיה בלתי מנוצח עד התחרות, הפסיד פעמיים. ככל שהזמן עבר הרגשתי יותר אכזבה וכעס על השיפוט.
כי יכולתי להיות מדליסט הזהב הראשון של ישראל".

עצה למשלחת: זה אותו מזרן, אותם יריבים, אותם חוקים

"התפאורה באולימפיאדה מאוד מבלבלת, המשמעות וכלי התקשורת, אבל בסוף אתה מתחרה על אותו המזרן עם אותם היריבים ואותם חוקים שהתחרית בהם כל החיים. ככל שאתה מצליח לטשטש את כל המסביב ולהתמקד רק בזה, יותר קל לך להצליח. העובדה שהאולימפיאדה בטוקיו קצת שונה, פחות זוהרת, אין קהל, אין פסטיבל, אסור לצאת מהכפר, תקל, לדעתי, על הספורטאים שלנו. זה יעזור להם למקסם יכולות".

***

אריק זאבי הוא פרשן הג'ודו של ערוץ הספורט באולימפיאדת טוקיו.