"לאולימפיאדה הראשונה שלי, בבייג'ינג 2008, נכנסתי ברגע האחרון. מאוד חיכיתי לזה, אבל כשזה הגיע, ההתרגשות לא הייתה בשיאה. לא היינו בכפר האולימפי, היינו במלון חמישה כוכבים בצ'ינגדאו. התחרויות היו במרחק שעה מבייג'ינג, את השייטים אני מכירה מתחרויות אחרות, אז התחרות עצמה הרגישה לי כמו תחרות רגילה, רק עם יותר עיניים.

"אחרי שנגמרה התחרות, קיבלתי אישור להישאר בכפר האולימפי. הסתובבנו, ראינו ספורטאים, ראינו את הדרים טים, נכנסנו למשחקים. היה גם נחמד לראות כל בוקר בטלוויזיה במלון, ביחד עם כל הספורטאים, את תחרויות השחייה או תחרויות אחרות. וגם קצת טיילתי, משהו שלא יצא לי לעשות לפני.

שחר צוברי זוכה במדליית הארד באולימפיאדת בייג'ינג 2008. "כיף לראות חבר נבחרת זוכה במדליה" (צילום: Oriental Image via Reuters Connect)

"כששחר צוברי, חבר הנבחרת, זכה במדליית ארד, היה הייפ מטורף. זאת הייתה חוויה. היה כיף לראות חבר נבחרת זוכה במדליה ואת כל האהבה שהוא מקבל.

"לריו 2016, הגעתי עם מטרה לזכות במדליה. הרגשתי הרבה יותר מוכנה. ריו זה אחד המקומות היפים ביותר, ולגלוש שם הייתה חוויה מטורפת. במהלך המשחקים את פוגשת את כל הספורטאים המוכרים והטובים בעולם, אבל את כל כך עמוק בספורט שלך, אז קשה ליהנות מזה. בסופו של דבר, את לא באה לטיול בכפר האולימפי, את באה לעשות עבודה. כמי שבאה מספורט שאין בו הרבה קהל, כמות הקהל שעודד הייתה מטורפת. זה משהו שלא חוויתי לפני.

"בבייג'ינג לא הייתי בטקס הפתיחה, אבל טקס הסיום היה מטורף. בריו הייתי בטקס הפתיחה, זה היה קרנבל. המרקנה היה מלא, כמות עצומה של ספורטאים וקהל, כמות מטורפת של אנשים שבאים לחגוג".

עצה למשתתפים: לספוג כמה שיותר מהחוויה

"לקחת את התחרות כמו כל תחרות רגילה. זה קצת קשה, אבל זה ככה. ליהנות ולנצל את הרגע. בטוקיו יהיה קצת קשה ליהנות, אבל שינסו לספוג כמה שיותר מהחוויה – מזה שכל העיניים יהיו נשואות אליהם, כי זה קורה רק פעם בארבע שנים, וזה לא מובן מאליו".