ב-48 השעות האחרונות פועלים בחניון התת קרקעי שקרס ברמת החייל בצפון תל אביב, מאות אנשי הצלה וביניהם כוחות כיבוי ולוחמי האש, צוותי מד"א, 500 חיילים וקצינים מחטיבת החילוץ וההדרכה, יחידת החילוץ הארצית וצוות מיחידת "עוקץ". עד כה אותרו באתר שלושה הרוגים ונפצעו 23 בני אדם, כמו כן, בשלב זה עדיין ישנם שלושה נעדרים בזירה.

איציק דאי (44) לוחם אש מתל אביב, עובד כבר 20 שנה בתור מפקד היחידה לחילוצים מיוחדים ומספר על החוויה שלו מהאירוע, מהרגע שקיבל את הקריאה עד שחילץ שני אנשים.

איפה תפס אותך האירוע?

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"בזמן שקיבלתי את הקריאה הייתי בתחנה ברידינג. באותו זמן הייתי מפקד משמרת וקיבלנו קריאה על קריסה. יצאנו בזריזות למקום האירוע וצוות מתחנה קרובה יותר הגיע תוך מספר דקות. מדיווחים שלהם הבנתי שמדובר באירוע חריג. בינתיים, כבר הזמנתי עוד כבאיות מיפו ומתחנת אביב, אבל אף אחד לא ידע לצפות לאירוע כזה."

מה קרה ברגע שהגעת לזירת האירוע?

"הגעתי למקום, היה שם כאוס שלם, רואים חניון תת קרקעי שקרס 10-15 מטר פנימה. ראיתי שני אנשים שכובים פצועים. אף אחד לא ידע מי נגד מי, בלאגן שלם. התחלתי לבצע הערכת מצב, דרשתי את פיקוד העורף למקום, כבר בשלב הראשוני ביקשתי משני כבאים לרדת למטה וחילצנו שני אנשים – נהג הטרקטור והעובד שאיתו.

"היינו למטה ותישאלתי את האנשים האם יש עוד לכודים? הם אמרו שיש עוד אנשים קבורים. אני, מפקד התחנה ועוד שני כבאים הלכנו לחלץ אותם. נכנסתי לתוך מנהרה, מין פתח שנוצר מהקריסה, תמרנתי בין המון ברזלים ובטונדות. היה מאוד חשוך והארתי עם הפנס של הפלאפון שלי. התחלתי לצעוק "יש פה מישהו?" פתאום אני שומע אנשים שצועקים חזק, "פה! פה!".

"אני רועד מפחד, אני רואה את הקריסה ששואבת אותי בפנים. אין מה לעשות המשכתי עוד לעומק. אני רואה יד מבצבצת בין שתי קורות. אמרתי להם 'תקשיבו, ראינו אתכם ונבוא לחלץ.' הם היו מעוכים אחד על השני, פצועים."

איציק דאי, לוחם באש (תמונה באדיבות המצולם).

איציק דאי, לוחם באש (תמונה באדיבות המצולם).

זה נשמע כמו סיכון רציני.

"זאת סכנה מאוד גדולה לרדת למטה. אשקר אם אגיד שלא פחדתי. כולם בורחים מפה, יש גם קריסות משנה. אם אני רואה אנשים לכודים אני חייב לרדת, גם אם אני מסכן את חיי. ברגע האמת כל האנשים שווים ואני חושב איך להוציא אותם הכי מהר, לא אכפת לי אם זה ערבי או סודני, בסופו של דבר כולם נפשות".

מדוע אתה בוחר לעשות זאת?

"בתור אבא לארבעה אני יודע שאני מסכן את חיי, אני נמצא בהרבה אירועים מסוכנים. יש לנו בתחנה כבאי קטוע רגל, יש לנו סיפור על כבאי שנפל לתוך בור ונפטר. יש אסונות. אבל הצלת חיים זה הסיפוק הכי ענק בעבודה. יותר מלזכות ב-10 מיליון ש"ח. אם אני בא לתאונת דרכים והרכב נעול כמו כספת ויש לבן אדם עוד כמה דקות לחיות ואני בא ותוך 5 דקות מוציא אותו, והצלחתי להציל את הבן אדם. זה עולם ומלואו. זה העזרה לזולת."

איך אתה פועל מבחינה מנטלית בזמן אירוע?

"צריך לדעת לעשות ניתוק, מחשבה קרה, להתנתק מכל הרגשות שיש, מכל האנשים, להיות במחשבה שקולה כדי להשיג את התוצאות הכי טובות שיש. זה מאוד קשה, לפעמים זה ילדים, אבל חייבים לעשות ניתוק. הקושי מגיע אחרי האירוע. הכל צף בחזרה ואתה חושב על זה. זה שורט את המוח."

הבנת שיש לכודים, אבל איך מחלצים?

"בשלב הראשוני שמנו תומכות, כדי שהמבנה לא יקרוס. התחלנו לקלף, כמו בצל, לאט לאט ואם יש תזוזה עוצרים.

"הבאנו עוד כלי תאורה וציוד והתחלנו לעבוד. במקביל היה עוד צוות שביצע סריקה וצעק. הם מצאו שני אנשים שנכנסו לממ"ד וצעקו לעזרה. הם היו בהלם מוחלט, עברו טראומה, וגם אותם העלינו למעלה. מהרגע שהגענו אחרי חצי שעה – שעה הצלחנו לחלץ את שני האנשים תוך כדי סיכון חיים שהפלטות יקרסו עלינו. אחרי שעה הגיע פיקוד העורף והחליף אותנו."

הרגשת שהייתם מוכנים?

"חשוב להבין שזה אירוע שקורה לעיתים רחוקות. בשירותי הכבאות לא מוכנים להתמודד עם סיטואציות כאלה אבל יש לנו את הידע, אנחנו עושים מבצעים וגם מתאמנים הרבה. כשמגיעים לאירוע יש שעת זהב, שבה אנחנו נותנים את מה שאנחנו יכולים. בחצי השעה הראשונה הוצאנו שישה אנשים חיים. בשורה התחתונה סיפקנו את הסחורה, אבל מעבר לזה, להרים את הקורות והפלטות, זה דורש שימוש במנופים ואין לנו את הכלים לזה".

מה צריך לעשות אם חס וחלילה קורה דבר כזה?

"מה שנשאר יציב תמיד זה חדר המדרגות והממ"ד, אז תמיד מומלץ ללכת לשם ולקוות שיהיה בסדר. אין מה לנסות לעלות למעלה ולהיות בפאניקה".

משפט לסיום?

"הלוואי שזה יהיה האסון האחרון."