"יש אנשים שמנצלים את הילדים, ומקבלים 3,000-2,000 שקלים על כל ילד, כל יום, והכל כסף שחור. חלק קטן מגיע למשפחות שלהם, משהו כמו 200 שקלים", אומרת עו"ד דינה דומיניץ, המתאמת הממשלתית של תחום המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים, על הילדים הפלסטינים המקבצים נדבות בצמתים ברחבי הארץ. "מדובר בארגוני פשיעה, עם דפוס ברור של סחר בבני אדם. הילדים עצמם הם פגיעים ביותר, לא דוברי עברית, ומאוד מאוימים. אוסרים עליהם לדבר עם המשטרה, וכשהמשטרה תופסת אותם, הם לא משתפים פעולה".

עשרות ומאות ילדים צעירים משטחי הרשות הפלסטינית, בגילי 5 עד 15 ולעיתים צעירים יותר, עומדים בצמתים בכבישי ישראל ומקבצים נדבות. הם מסכנים את עצמם ואת הנהגים בכביש, מופקרים לגורלם ללא מסגרת. ה"תופעה" זכתה לרגע של תשומת לב ציבורית כשבתחילת יולי נפצע קשה ילד בן 7 מפגיעת מכונית, לאחר שקיבץ נדבות בצומת אבליים בגליל. הילד, שמשפחתו מתגוררת בחברון, מאושפז כשהוא במצב, קשה מורדם ומונשם בבית החולים רמב"ם. משפחתו מסרבת בשלב זה להתראיין לכלי התקשורת הישראלים.

המציאות העגומה מוכרת לרשויות כבר מעל עשרים שנה, ונסיונות שונים להתמודד איתה לא צלחו עד כה. בשנת 2015 עודכן מסמך שהוכן בידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ובו מפורטות הסיבות, הגורמים המטפלים והקשיים להתמודד עם ה"תופעה" הזו. מאז, לדבריה של דומיניץ, מוגדרת קבצנות של ילדים פלסטינים בישראל כאחד מהמופעים של סחר בני אדם, למרות שאינה דומה לסחר בנשים ועובדים, וכך גם ההתמודדות איתה.

"אנחנו רואים את זה כסחר בבני אדם"

"אנחנו רואים את זה כתופעה של סחר", אומרת דומיניץ. "גיבשנו תכנית חדשה, עם צוותים בין משרדיים, כשיש צוות אכיפה במשרד לביטחון הפנים שמתכלל את הפעילות. בין השאר הקמנו שולחנות עגולים בכל מחוזות המשטרה בארץ, סביבם יושבים כל הגורמים הרלוונטיים – מתפ"ש (תיאום פעולות הממשלה בשטחים), משרד הרווחה, פרקליטת המחוז, קציני הנוער והבילוש במחוז ואני כנציגת המשרד. בשלב הזה אנחנו מנסים לגבש מתווה פעולה".

במשרד המשפטים רואים בילדים הקבצנים קורבנות, אך בשל המורכבות הביטחונית, ילדים מעל גיל 12 נבדקים תחת השיקול הביטחוני. "אנחנו פועלים נגד כל שרשרת הניצול, המתווך, המגייס, הנהג, אבל בשביל זה צריך ראיות", אומרת דומיניץ. "הפעולה נגד מחוללי הפשיעה היא עליית מדרגה משמעותית".

"הקורונה החריפה את התופעה"

לדברי עו"ד דומיניץ, המשבר הכלכלי שיצרה הקורונה ברשות הפלסטינית החריף את התופעה, והמציאות שהיתה מורכבת עוד קודם למגפה הפכה למכה של ממש. "ראינו עלייה בהיקפים וירידה בגיל. יש פה הזנחה ויש התעללות, מה שקורה לילדים שנשארים בלי השגחה. גם בנתונים של מוקד 100, דיווחים של אזרחים, אנחנו רואים עלייה בדיווחים. זה לא מדד מדויק, אבל זו אינדיקציה".

כחלק מהמאבק בתופעה נעשה ניסיון לקדם שיח ושיתוף פעולה מול הרשות הפלסטינית, באמצעות המנהל האזרחי, וגורמים המעורים בפרטים מציינים כי ישנה התקדמות חיובית והבנה שמדובר באינטרס משותף להגן על הילדים.

במשרד המשפטים לא מזהים צורך בחקיקה מיוחדת ונוספת לטיפול בתופעה. לדברי דומיניץ הכלים המשפטיים להתמודד עם התופעה כבר קיימים, ומה שיכול להביא לשינוי היא ככל הנראה הפעולה הכלכלית נגד הסוחרים, אפילו יותר מזו הפלילית, משום שזו המוטיבציה של העבריינים.

לצד הפעולות של הרשויות, מדגישה דומיניץ את החשיבות של מעורבות הציבור, "יש התארגנויות מקומיות, למשל בעמק יזרעאל, של אנשים שלא שותקים ומדווחים על מה שקורה בשטח לרשויות ולגורמים הרלוונטיים. בפעולה נגד סחר תמיד צריך אכיפה, מניעה ומודעות ציבורית."