דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ז בתשרי תשפ"ב 23.09.21
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

חמישים גוונים של הסדרה

בית ספר חדש באום בטין, ולידו מגרשים עליהם ייבנו מבני מגורים חדשים. "ילדים באמצע המדבר רואים דרך הטלפון החכם את את כל העולם הכי מתקדם והם רוצים את זה, ובצדק" (צילום: דוד טברסקי)

יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, חולם על "מודיעין בדואית" ולא מתרגש מהביקורת | "ביום שנתחיל לעשות חשמל, מים, כבישים וגנים, זה היום שבו אפשר יהיה לדבר על אמון"

דוד טברסקי

רהט היא שם נרדף לניסיון המתוח והמתמשך של המדינה  להסדרה עירונית של התיישבות הבדואים. מאז הקמתה בשנות ה-70', הפכה העיר הבדואית הראשונה לעיר בת 75 אלף תושבים, כרבע מ-300 אלף הבדואים בנגב.

כפר זיהדנה נמצא בנקודה הכי צפונית באזור, כ-2 קילומטרים מחוץ לרהט. הכפר מורכב מבני משפחת אל זיהדנה, שיצאו מהעיר, ואמור להיות מוסדר בתקופה הקרובה. בין הכפר לעיר שתלה קק"ל חורשה צעירה של עצים במטרה "לשמור על הקרקע" ולמנוע מהמשפחה להשתלט על השטח.

יאיר מעיין (צילום: אלבום פרטי)

"כל שנה נוטעים כמה אלפי דונם בשטחים פתוחים ליד התיישבות, לשמור על הקרקע" מספר יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב במשרד העבודה והרווחה. "זה מוגדר מראש כנטיעה זמנית, בעתיד אפשר יהיה לפנות את הכל ולבנות אזור תעשייה או שכונה".

מהשביל שמהווה את גבול תחום השיפוט של רהט ניתן לראות מספר צבירי מגורים שיעברו לשכונת אל-הוזייל שבתוך העיר.  על האדמה שבין הקצה הצפוני של רהט לכפר זיאדנה ישנו שטח נרחב עליו תקום שכונה בגודל 400 דונם שתקלוט את משפחת אלדובי, כמה מאות אנשים.

שטחים בתוך רהט ש"סומנו" של ידי משפחות המתכוונת לעבור לגור בהם. "בדואי יושב על אדמתו והיא מסומנת על ידי גבשושיות, אף אחד לא ייכנס לו לשטח והוא לא צריך את הנייר כדי לחזק את מעמדו בקרקע" (צילום: דוד טברסקי)

"הסיפור של זיאנדה התחיל לפני 120 שנה", ממשיך מעיין. "הסבא ההיסטורי של משפחת אלעוזייל הגיע למקום וקנה שטח אדמה עצום המשתרע על 10,000 דונם, שטח בגודל של העיר רמת גן. הבנים והנכדים בנו מבני מגורים על מגרשים, שעל פי התבע נמצאים בצפון מערב העיר, ואלו אמורים לקבל בתקופה הקרובה רישיון".

להכשיר את המצב הקיים

מאחורי קבלת הרישיון מסתתר תהליך ארוך אותו מוביל מעיין מזה חמש שנים, אז התבקש על ידי שר החקלאות לשעבר, אורי אריאל, לקחת על עצמו את המשימה לעמוד בראש הרשות. "לשיטה הזו אנחנו קוראים 'הסדרה במקום'. כשהתב"ע (תכנית בניין עיר, ד.ט) תהיה בתוקף אנחנו פשוט מכשירים את המצב הקיים". לדבריו, הבתים לא יזוזו ממקומם, והמנהל יבנה בצדם כביש ויסדיר תשתיות. בלי פינויים, בלי הריסות.

"יש יתרון גדול בהסדרה, לא צריך לעבור מקום. לא צריך לבנות בית חדש", הוא מסביר. לאורך הכביש המוביל מזיהדנה לרהט ניצבים בתים שבנויים מאבן. "מדובר במבנים קבועים ונמצאים בתהליכי אישור מתקדמים", מסביר מעיין. "הפחונים זמניים, וכשהתב"ע תכנס לתוקף הם ייהרסו והמשפחות יבנו את מבני המגורים שלהם בתוך המגרשים שלהם".

מעיין הגיע לתפקיד לאחר שנים בהם כיהן כמנכ"ל עיריית ירושלים תחת אורי לופליאנסקי וניר ברקת. הוא חובש כיפה, ורואה בתפקידו שליחות – לעשות סדר באזור הכי מופקר של מדינת ישראל מזה 70 שנה. "רוב הבדואים מחזיקים באדמות שלהם שנים רבות, לטענתם אפילו מאות שנים, אין עוררין על כך" הוא אומר. "הבעיה היא שהם לא רשמו את הקרקע שלהם כדי לא לשלם מיסים לתורכים. בפועל, זה פשוט לא עניין אותם. בדואי יושב על אדמתו והיא מסומנת על ידי גבשושיות, אף אחד לא ייכנס לו לשטח והוא לא צריך את הנייר כדי לחזק את מעמדו בקרקע".

משרת ציבור, או ממפקח מטעם השלטון

איך זה להגיע לעבודה הזו עם כיפה על הראש?
כשהגעתי לכאן הייתי תושב נוקדים, ושמעתי שאמרו עליי: הנה בא מתנחל קיצוני שבא לפנות את כל הבדואים. אותי זה לא הטריד – אחרי כמה זמן ראו שאני בא לשבת איתם, לא בא לאיים.

הביקורת המרכזית על מעיין ועל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, אשר חזרה לכותרות בשבועות האחרונות עם דרישתה של מפלגת רע"מ לפיטוריו, נוגעת למטרת פעולת הרשות. למרות שמה, הרשות אינה נתפסת ככזו המשרתת את הציבור הבדואי,  אלא כמכשיר שנועד לפקח ולמשטר את הפזורה בעבור השלטון. מעיין עצמו, בתור מינוי של אורי אוריאל, נתפס כמיישם העיקרי של מדיניות הימין של קרב על שליטה בקרקע.

בבסיס המחלוקת השאלה למי שייכת הקרקע בנגב. לטענת המתנגדים לרשות, היא באה לכפות את  בעלות המדינה על כלל הקרקעות. הבדואים, לעומת זאת, טוענים שהקרקע היא קודם כל  שלהם; אם מתוקף אחיזה בשטח, היסטוריה או מסמכים מועטים שניתן למצוא בעניין. לטענת הבדואים המתנגדים למנהלת, המנהלת היא  קודם כל מוסד יהודי ולכן אנשיה אינם רואים את האינטרס הכללי של ציבור הבדואים, ושל תושבי  הכפרים הלא מוכרים נגדם נאבקת המנהלת מזה שנים בפרט.

מעיין מספר שהבריטים פעלו בנחישות לרשום את קרקעות הבדואיים אך הספיקו לייצר רישום מסודר רק בצפון הארץ. "על פי החוק התורכי, אדם לא יכול להחזיק בקרקע פרטית מחוץ לעיר. כך יצא ששום חלקה לא נרשמה ובתי המשפט הישראלים דבקים בטענה הזו בכל המקרים בהם בדואים מנסים להוכיח בעלות על קרקע".

במנהלת עובדים בדואים?
"ארבעה".

מי מגיעים בפועל למשפחות?
"יהודים".

זו לא בעיה בעינך?
"הם לא רוצים לעבוד במנהלת. אנחנו מפרסמים מכרזים ומציעים לגשת אבל זה לא עובד. הקיצונים בחברה הבדואית מאיימים עליהם, מגיעים עד הבתים. הם נגד הרשות כי אנחנו גם גורם שמוביל להריסה, זה נכון. אבל מבחינתי שיבואו".

אבל במבחן התוצאה נראה שיהודים מתכננים את הכל.
"זה לא נכון. יש לנו מתכנן בדואי שעושה חלק מהשכונות".

כיום נמצאת הרשות תת אחריותו של השר מאיר כהן, ראש עיריית דימונה לשעבר. בנו, יפתח כהן, הוא בעל תפקיד בכיר ברשות והוא יעבור בהסכמה למשרד אחר. כהן נחשב לדמות חיובית בקרב הציבור הבדואי ומפלגת רע"מ, שמובילה את מאבק הבדואים בכנסת.

"הדבר היחיד שהם מקבלים כמו שאר המדינה זה שירותי רפואה"

בתוך רהט, מעיין מצביע על שלטים של קופת החולים. "הדבר היחיד שהם מקבלים כמו שאר המדינה הוא שרותי רפואה. משתלם לקופות החולים להחזיק כאן מרפאות כי המשפחת גדולות". העיר נמצאת בתנופת  גדילה ומגרשים לבנייה המוכשרים בימים אלו בתוך העיר ובשוליה ואמורים להגדיל אותה בעשרות אלפי תושבים בשנים הקרובות.

אזור מיועד לבנייה בשולי רהט. "יש לנו מתכנן בדואי שעושה חלק מהשכונות" (צילום: דוד טברסקי)

לצד מבנים ישנים וכבישים מוזנחים, קמים בעיר אולמות ספורט ותרבות חדשים, מתחמי רפואה מתרחבים והכנות לקראת הקמתו של מבנה שווקים מודרני שאמור לאגד מספר שווקים שמפזורים כיום ברחבי רהט. בנוסף, מדגיש מעיין, "יש כאן שלושה בתי ספר חדשים. בנו 300 כיתות חדשות בתכנית החומש למגזר".

היכל התרבות "ספינת המדבר" ברהט. ""לצד מבנים ישנים וכבישים מוזנחים, קמים בעיר אולמות ספורט ותרבות חדשים (צילום: דוד טברסקי)

לאורכה של רהט התפתחו כבישים חדשים ובצדם עצים ומדשאות, התחלה של מתאר שמתחיל להזכיר עיר יהודית. לצד הכביש עובדי עירייה אוספים כמויות גדולות של זבל, מחזה לא שגרתי לטענת מעיין. "עד לפני שנתיים בכלל לא היו פה מנקים, יש עוד דרך לעבור". בהמשך הכביש הראשי מגרשי כדורגל וכדורסל חדישים ומתנ"ס. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. כל התכנון ועבודות הפיתוח מתבצע בתיאום איתם", הוא מסביר.

על אחת הגבעות הגבוהות ברהט נבנים בתי פאר, מהמרשימים בארץ, מחופים באבן. רכבי שטח יוקרתיים מאכלסים את החניות. מעיין מספר ששם גרים אנשי עסקים מבוססים, קבלנים, עורכי דין ורופאים. בתי המידות, חלקם מתנשאים לגובה כמה קומות, מזכירים שגם ביישובים העניים ביותר בארץ יש חלוקה מעמדית.

מגרש גם לכבשים

איך מסדירים שכונה או יישוב?
"ניקח את זיאדנה כדוגמא. התושבים ביקשו להקים ישוב נפרד מרהט. אנחנו מסתכלים עליהם ושואלים האם להקים יישוב מחדש, לפנות אותם או להסדיר להם שכונה במקום שהם גרים".

תהליך התכנון מורכב, ודורש ארגון מחדש בכל המרחב. לדברי מעיין, הכל נעשה בשיתוף פעולה מלא עם התושבים, או לפחות עם התושבים שמסכימים להסדרה או מעבר.  "הרשות יושבת ביחד עם המשפחות, מתייעצת ומתכננת קווי מתאר ליישוב;  המשפחות לא יקבלו את כל מה שהן רוצות, אבל כן יחליטו על מיקום גני הילדים, מיקום המרעה, החקלאות ועוד".

איך נראה מפגש עם משפחה שצריך לדון איתה על הסדרה או תזוזה?
"מגיעים למשפחה ואומרים להם 'אנחנו הולכים לתכנן לכם שכונה חדשה או יישוב חדש,  בתיאום אתכם ושיתוף פעולה'. לא הולכים לאב המשפחה, במקומות כמו זיאדנה הולכים לוועד השכונה, ואם אין כזה אז מארגנים. שלפחות נדבר לחמישה-שישה אנשים. מכנסים אותם מסבירים להם את התהליך ומבקשים שיתוף פעולה".

למה להם  לעבור להסדרה?
"כי יש חוק, ואי אפשר שכל אחד ימשיך לעשות את מה שהוא רוצה. ואז מציעים אפשרויות, להמשיך לגור פה או לעבור למקום אחר. אנחנו מסבירים להם, 'אנחנו רוצים לתכנן לכם, במקום שאתם גרים בו, שכונה'. יש כאלו שלא רוצים לדבר, לא מעניין אותם שום דבר. יש כאלו שמסוכסכים ביניהם על אדמות ושלל עניינים ושם יש על מה לדבר. אבל הרוב מוכנים לדבר בלי תנאים, ואז מתחיל מיקוח: גודל המגרש, הסבר על הכללים.

"מגיע מתכנן ואדריכל ומשם לרמה הפרטנית. עוברים בית-בית, משפחה-משפחה, בסופו של דבר המגרשים מחולקים על פי הצרכים של המשפחות בהתאם לגודלן".

מה זה מבחינתם, ומבחינתך, עסקה הוגנת?
"הם צריכים מגרשים למשפחה, אם יש כבשים אז מגרש לכבשים. אם הוא מגדל חקלאות אז שטחים לגידול חקלאי. ויש שאלות של מיקום. איפה יהיה הגן ילדים? איפה הבית קברות? איפה המסגד? הכל זה חלק מתהליך ארוך של הידברות ולפעמים עולות מתיחויות. אח אחד רוצה את זה אצלו, האחר רוצה אצלו.

"לאנשים שמבקשים הסדרה במקום אני אומר ישירות: לא חייבים לבנות בית. אני עושה כביש, חשמל ביוב. לא רוצה להתחבר לתשתיות? לא צריך.

"יהיו גנים, בתי ספר, הילדים לא ייסעו בהסעות. תישאר בבית הישן אם אתה מעדיף. מצד שני יש רצון לעזור להתקדם, לייעץ בנושאים של משכנתא, להראות להם שזה אפשרי, הרבה פעמים זה שינוי של הרגל.

למה יש כאלו שלא מוכנים לזוז? נשמע שאתה בונה להם יישוב מעמד ביניים ישראלי לכל דבר.
"באופן טבעי, כל אחד מעדיף להישאר איפה שהוא נמצא היום. לא רוצה יותר טוב, לא רוצה פחות טוב. רוצה להיות איפה שהוא. אני מבין את זה. יש גם חשש מעלויות כספיות שזה יביא איתו. ארנונה, חשמל מים. במיוחד מחיים בעיר. עוד דבר שמטריד אותם זה המריבות עם השכנים. בפזורה הבנאדם גר לבד ובשכונה יכולים להיווצר סכסוכים. סכסוך יכול להתחיל בוויכוח ולהיגמר בירי.

לגשר על הפער הכלכלי

מעיין מספר שאת מבני הציבור החדשים בונה העירייה והרשות עסוקה בעיקר בתשתיות. "אנחנו מתכננים לשדרג גם את הרחובות הישנים, אספלט חדש ומדרכות". כמה מהשכונות החדשות נבנות בסגנון שמזכיר ערים אחרות בארץ, ויש גם דירות להשכרה בבניינים של חמש עד שמונה קומות עם עשרות יחידות דיור בכל אחד. בדירות אלו יגורו, לדברי מעיין, מורים מהצפון, אימהות גרושות ומשפחות של חסרי דיור מרהט הוותיקה.

בשטח ענק מדרום לעיר, בין משמר הנגב, להבים וקו האופק מדרום, ניתן לראות כלי עבודה כבדים. "מעל עשרת אלפים יחידות דיור יעמדו פה תוך שלוש שנים, זה מתחם הדיור הגדול ביותר שנבנה בישראל, והמבנים הראשונים יתחילו להיבנות בשנה הבאה", מסביר מעיין.

מגרשים מרום לרהט. "מתחם הדיור הגדול ביותר שנבנה בישראל" (צילום: דוד טברסקי)

לדבריו, ליד היישוב כרמית בצפון הנגב עתידה לקום עיר בדואית מודרנית, ללא הקשרים משפחתיים. "מודיעין בדואית" שאמורה לעמוד על הקרקע עוד כעשור. "הדור של היום יסיים אקדמיה וילך לקנות שם דירה"

במרכז רהט עומדת בריכת השחייה הראשונה במגזר הבדואי שנבנתה בהחלטת ממשלה מיוחדת, ולה אלפיי מנויים. לאורך הכביש נבנות חזיתות מסחריות, המתוכננות לספק פרנסה למי שיאבדו  את פרנסתם בגלל המעבר לעיר. מי שמסכימים לעבור מגיעים מאורח חיים שמורכב מהכנסות והוצאות נמוכות מאוד. גישור על הפער בין שני העולמות הכלכליים האלו הוא בראש סדר העדיפויות של הרשות. "עשינו הכל כדי להקל על המסחר. את העדרים אנחנו מעבירים לאתר קבע גדול מערבית לרהט, שיהיה מפוקח על ידי משרד החקלאות".

"מתחם 2" ברהט הוא שכונה עירונית לכל דבר. מספר "רחובות הולנדיים" עם אבנים משתלבות, עצים נטועים, כיכרות קטנות ומתחמים שיהפכו למרכזים מסחריים ובנייני משרדים. בהמשך נפרש פארק חדיש עם מתקנים ומכשירי כושר. מעיין גאה במיוחד במערך התחבורה הפנימי, שנבנה בתוך העיר בתקצוב ממשלתי בשנים האחרונות. המערך הצליח לחבר את השכונות בעיר, את העיר עם היישובים הסמוכים ועם אזור התעסוקה "עידן הנגב" – גולת הכותרת של רהט המתחדשת.

גן ציבורי בשכונות החדשות של רהט. "חוסר האמון הוא דבר מקדמי" (צילום: דוד טברסקי)

האזור  המונה כיום עשרות מפעלים, החל להיפתח רק לפני מספר שנים עם הגעת מפעל סודה-סטרים. "שמעון פרס חלם עליו כשר הנגב והגליל לפני 15 שנה" אומר מעיין. המרכז  מספק תעסוקה לאלפיי תושבים. "סודה סטרים הורידו את האבטלה מ34% ל-9%, הם בונים היום עוד שני מפעלים כדי להכפיל את כמות העובדים". מפעלי 'קרגל 3 ו'סודהסטרים' משלמים, לטענת מעיין, כ-50% מהארנונה של רהט. אבל לא רק מפעליי ענק. בצד הדרומי של היישוב אמור לקום בעתיד מתחם BIG ובצמוד אליו מבני משרדים לחברות היי טק.

עניין של אמון

מעיין מתגאה בהצלחה הכלכלית של העיר רהט ושל הפיתוח באזור. הוא מונה בגאווה את המפעלים, את מבני הציבור ואת שירותי העירייה לתושבים. מנגד, כ-30% מתושבי הפזורה, לדבריו, לא משתכנעים. 80 אלף עדיין גרים ביישובים לא מוסדרים על אף הפיתוח ולמרות מענק בסך 250 אלף שקלים שנלווה לתהליך.

למה יש מי שלא רוצים להסדיר או לעבור?
"העניין הוא בכל תהליך הבנייה. תיקח יהודי ממוצע, גם הוא לא יודע איך להוציא היתר בנייה. אם תיתן לו מגרש הוא לא ידע איך לבנות וילה. זה דורש הרבה מאוד התעסקות, זמן וכסף. מה יקרה אם נתקע באמצע? מה אם נגמר הכסף? עכשיו תיקח מישהו שגר באיזה פחון שאתה נופל עליו עם זה. המענק שאני מביא לו לא מכסה את הכל. ההתמודדות עם הבירוקרטיה היא גם בעיה, לכן אנחנו מביאים היום חברה שתלווה אותם בהשגת היתר הבנייה".

זה לא עניין שלחוסר אמון?
"חוסר האמון הוא דבר מקדמי. אבל יש הבדל בין תושבי רהט שגרים בעיר  לתושבי זיהדנה שגרים בחוץ ואין להם כלום. מי שגר ברהט יש לו אמון במדינה, מסוים אמנם, אבל יש. הוא גר בעיר מסודרת, יחסית, הוא רואה שהוא לא מקבל מה שיש בבאר שבע אבל יש עיר, יש בריכה, יש אזור תעשייה, יש משהו. לזה שגר בזיהדנה אין כלום – ולכן אין אמון. זה לוקח זמן.

איך אתה רוכש את האמון שלהם?
"ביום שנתחיל לעשות חשמל, מים, כבישים וגנים בזיהדנה, זה היום שבו אפשר יהיה לדבר על אמון. עד אז, אין אמון. רק מעשים. בשנים האחרונות הוכחנו בשטח, קידמנו פרויקטים בשווי חמישהמיליארד שקלים ואנחנו הולכים לכיוון עוד 100 אלף יחידות דיור בכל הנגב, לא רק ברהט".

מה היית רוצה לראות עוד עשר שנים?
"עוד עשר שנים אני רוצה לראות עוד 15 אלף יחידות דיור בנויות, ומעל 1000 היתרי בנייה בשנה. נראה את המועצות האזוריות אל קסום ונווה מדבר מוסדרות  עם ארבעה-חמישה ישובים חדשים ומפותחים בדיוק כמו שרהט היום.

מגרשים מיועדים לבנייה מדרום לרהט. "למה להישאר בתוך העוני הסכסוכים האינסופיים" (צילום: דוד טברסקי)

"אנחנו נראה את הדור הצעיר מתנתק מההורים  והשייחים לגמרי, זה כבר קורה היום. הדור הצעיר נפתח לעולם והכל דרך הסמארטפון. ילדים באמצע המדבר רואים דרך המכשיר הזה את את כל העולם הכי מתקדם שיש והם רוצים את זה, ובצדק. מבחינתם, לקחת דירה בשכירות בבאר שבע, בערד, אפילו בתל אביב. למה להישאר בתוך העוני הסכסוכים האינסופיים".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
עוד על מגזין דבר:
רמאים קטנים במגפה גדולה
"אנחנו באמת משפחה פה"
בית הכנסת המחבק
תגובות