סיפאן חסן הייתה בת 15 כשברחה מאתיופיה להולנד, כדי למצוא לעצמה חיים טובים. "רציתי חופש", אמרה אז. אבל בהולנד היא נלקחה למרכז למבקשי מקלט, בכפר קטן בצפון המדינה, ומשם הועברה למקלט מוגן לפליטים קטינים. נערה צעירה לבדה במדינה זרה, רחוקה מקרובי משפחתה, סגורה במקום שאסור לצאת ממנו. היא נקלעה למצוקה נפשית קשה. "בכיתי כל היום וכל הלילה", סיפרה שנים אחר כך בראיון טלוויזיה, "אסור היה לי לצאת החוצה, זה היה כמו בית סוהר, רציתי למות".
כעבור כשמונה חודשים, היא קיבלה אישור לעזוב את המקלט ועברה להתגורר בעיר ליוורדן, אצל אישה מבוגרת, שהתייחסה אליה כאל בתה, ועזרה לה להתחיל לבנות את חייה מחדש. בהמשך עברה לעיר איינדהובן, למקום שבו מתגוררת קהילה קטנה של מבקשי מקלט מאתיופיה. היא החלה ללמוד בבית ספר לאחיות, ולראשונה התגוררה בדירה משלה.
באיינדהובן פגשה את אידונה אינאפה, אתלט לשעבר, שהיגר בעצמו בשנות ה-90 מאתיופיה להולנד. אינאפה עזר לה להסתדר ולהתמקם בעיר החדשה, ואחרי שגילה את כשרון הריצה שלה, החל לאמן אותה, במסגרת אגודת "איינדהובן אתלטיק". זו היתה הפעם הראשונה שבה חסן נכנסה למסגרת אימונים מקצועית. תקציב מחייה של 300 יורו בחודש, לא אפשר לה לקנות נעלי ריצה מקצועיות, והיא נאלצה להסתפק בנעליים שקיבלה במתנה מאחד מחברי המועדון.
שיפור מטאורי מאז קבלת האזרחות
כשהחלה להראות שיפור יכולת משמעותי, נרשמה למירוץ השטח סילבסטרקרוס, וסיימה במקום השני. כשהיתה בת 19, הפך אותה הונרה הובד, המאמן הלאומי באותה תקופה, לפרויקט האישי שלו, ודחף לאזרוחה בהולנד. חסן עברה להתגורר ליד ארנהיים, כדי שתוכל להתאמן עם הנבחרת ההולנדית, למרות שעוד לא הייתה אזרחית המדינה. אז גם יצאה למחנה האימונים הראשון שלה מחוץ לגבולות המדינה. "הצלחתי לגרום לסיפאן לצאת למחנה אימונים בפורטוגל", סיפר המאמן הלאומי, "נותר לנו מעט תקציב והשתמשנו בו. היא למדה שם לשחות בבריכת המלון, כי באתיופיה היא לא למדה את זה".
מתגלה ככוכבת החדשה של החדשה של האתלטיקה בהולנד (צילום: AP Photo/Alastair Grant)
כשהחלו להגיע ניצחונות, באיגוד האתלטיקה ההולנדי הבינו איזה יהלום נפל בחלקם והחלו להשקיע בכוכבת החדשה. השיפור היה מטאורי. ב-2014 חסן קיבלה אזרחות הולנדית; ובאליפות אירופה בשוויץ זכתה במדליית זהב ב-1,500 מטר. ב-2015 זכתה במדליית הזהב ב-1,500 מטר באליפות אירופה באולמות; ב-2016 הייתה מועמדת לתואר ספורטאית השנה בהולנד. מאז צברה 7 מדליות באליפויות העולם, באצטדיון ובאולם, 3 מהן מזהב – אחת בכל מרחק: 1,500 מטר, 5,000 מטר, 10,000 מטר.
הזהב הראשון כבר בכיס
לטוקיו היא הגיעה כדי לעשות היסטוריה ולנצח בשלושת המקצים הארוכים שבהם היא מתחרה, הישג שאף ספורטאי עדיין לא עשה. את הדרך לשם היא החלה בהתרסקות. בתחילת הסיבוב האחרון בריצת המוקדמות ל-1,500 מטר, היא נתקלה באדינה ג'ביטוק הקנייתית ונפלה על המסלול. אבל היא קמה, ולמרות הפער שנפתח משאר הרצות, הגבירה קצב עד שעקפה את כולן וסיימה ראשונה.
Not your typical Monday for @SifanHassan:
– Fell during the 1500m heats.
– Got up and won the race.
– Entered the 5000m final.
– Secured #NED's first #Athletics gold since 1992. pic.twitter.com/8rJQhtcRI8— Olympics (@Olympics) August 2, 2021
11 שעות אחר כך התייצבה לגמר הראשון שלה ב-5,000 מטר, וזכתה בזהב (מדליית הזהב הראשונה של הולנד באתלטיקה ב-29 השנים האחרונות). בסיום הריצה הצביעה על הכתף השמאלית שלה, ואמרה: "כואב לי פה", אחר כך הצביעה על רגל ימין, ואמרה: "כואב פה", ואז הורידה את ידיה לצד הגוף, ואמרה: "גם פה". "הרגשתי נורא לאחר הנפילה", המשיכה, "חשבתי שכבר לא אהיה בחיים אלופה אולימפית. כל כך פחדתי שלא אצליח לעשות את זה". אבל היא הצליחה.
מחר (רביעי, 13:00) תתייצב מלכת הריצות הארוכות לריצת חצי הגמר ב-1,500 מטר, בדרך להשיג את המדליה בגמר שייערך ביום שישי. את טריפל הזהב היא תוכל להגשים בשבת, בריצה ל-10,000 מטר.
