הסדנה של רכבת ישראל באיזור התעשייה קישון בחיפה הוקמה ב-1931, בימי המנדט הבריטי, ומאז, במשך 90 שנה ברציפות, מטפלים בה בקטרים ובקרונות. רכבת נכנסת לטיפול פעם בשנה, או אחת ל-200 אלף ק"מ, ואחרי מיליון ק"מ היא עוברת אוברול: מהקטר, ששוקל 100 טון, ועד הקרונות שמפורקים, מטופלים ומורכבים מחדש.
כיום עובדים בסדנה כ-300 בעלי מקצוע: רתכים, חרטים, חשמלאים, מסגרים, הנדסאים, שאחראיים למה שמכונה "התחזוקה הכבדה" של הרכבת. הם מטפלים גם בגלגלי הרכבת, שעוברים אחת לאיזה זמן חריטה, שימון, גירוז, ריתוך והתאמה לנסיעה חשמלית.
המשמרת נפתחת מדי בוקר ב-06:45 ומסתיימת-15:30, יום שישי הוא יום לשעות נוספות. "אנחנו 11 איש במחלקה", מספר ראהד סאלם (33) מכפר יאסיף, "יש אצלנו אנשים עם ניסיון מעל 30 שנה, שהם המאסטרים שלנו". סאלם קם כל בוקר ב-05:00 ("או 05:30, תלוי אם אני הולך לרוץ"), ומגיע מהכפר לסדנה. במשך היום הוא משפץ ומתקן את חלקה התחתון של הרכבת, בתוך תעלה מתחתיה, בחום הגדול השורר במקום.
"כמה שהעבודה תהיה קשה ומזיעים מתחת לקטר", הוא אומר, "אם יש יחס מהמחלקה ועידוד, אז הכל עובר טוב". עד כדי כך שנשאר לו כוח להתנדב כפרמדיק במד"א אחרי שעות העבודה. "ברוך השם תפסתי עבודה טובה פה", הוא אומר, "אני פה מגיל 21, תכל'ס עבודה טובה, פרנסה טובה וחיים טובים. יש אמירה: 'מי שלא אוכל קש, לא אוכל דבש'. ככה זה פה".
"עובדים קשה, אבל העבודה מספקת"
"אנחנו סדנה מאוד ייחודית", מספר אלדד לוי, חבר ועד העובדים, "עובדים פה קשה, מאוד, אבל העבודה מספקת. יש הערכה בין המנהלים לעובדים. אתה יכול להחליף מילה או שתיים בוויכוח עם עובד, אבל בעוד שנייה אתה אוכל איתו בחדר אוכל ואפילו מתקלח איתו במלתחות".
אדיסו ברטה (30) עובד ברכבת ארבע שנים, אחרי שלמד במסלול הנדסאי ייעודי לרכבות, שבסופו נקלטים התלמידים לעבודה ברכבת. "בהתחלה לא ידעתי לחבר אפילו פטיש אוויר", הוא מספר, "עכשיו, ברוך השם, אני יודע כמעט את כל העבודה. במחלקת קטרים, לומדים הכל, לאט לאט".
ברטה מחובר מאוד לעבודה: "אין דבר שאני לא אוהב פה. כל פעם דבר חדש. וכל דבר אפשר ללמוד". כעובד צעיר, הוא רואה את עתידו ברכבת. "בעזרת השם, הייתי רוצה להתקדם עד הפנסיה. אבל להתקדם. להתפתח, לעבור תפקידים ולגעת בכל מקום אפשרי". ברטה גם מככב בקמפיין הבטיחות, שנוצר בשיתוף העובדים.
"בתחום התחזוקה אנחנו יודעים לא פחות מהיצרן"
אייזיק כץ (51) כבר 15 שנה רתך בסדנה. השנה שודרגה המחלקה שלו בציוד חדש, "שדרוג עצום", כדבריו. "זה הטופ של הציוד בעולם, כמו לנסוע על מרצדס. אין בלאי, והמכונה עובדת כמו שצריך". את ההתפתחות המקצועית שלו, הוא זוקף למקום העבודה: "בזכות הרכבת הגעתי להכי טוב שאני יכול להיות בריתוך".
בשנה שעברה, בעקבות תקלה באחד הקטרים, הצליחו כץ וצוות הרתכים לפתור בעיה טכנית שהיצרן התקשה לפתור. הם העלו את הרעיון מול החטיבה הטכנית, היצרן אישר את התיקון והרכבת רכשה את הציוד. הרתכים עברו הכשרה לריתוך בתקן האירופי הגבוה ביותר, והפתרון הושלם. כך נחסכה הובלה של הקטר לספרד ובחזרה. בקטר, כאמור, מטפלים מתוך תעלה.
"החוכמה היא לרכוש את הידע הפורמאלי ולהכשיר את העובדים שלנו, ויותר לא צריך אף אחד", מספר נועם פלג, סמנכ"ל הניוד של הרכבת. "בתחום התחזוקה אנחנו יודעים לא פחות מהיצרן, שלחנו את העובדים ללמוד אצלם. בעולם הרכבות אנחנו מאוד קטנים, אנחנו קונים את הידע. יש לנו פה מתקן שאין באירופה. החברה שמייצרת אותו מכרה אותו רק לישראל, כי באירופה הם רוצים לשמור על היתרון שלהם, וישראל היא אי סגור".
"את מקצועות הרכבת אי אפשר ללמוד בישראל, הלמידה מתבצעת כאן, בהכשרה בזמן העבודה", אומר אבי קויפמן, מנהל העבודה בסדנה. "יש מוקדי ידע בתוך האגף ואנחנו מגיעים למקצועיות דרך ההכשרה הפנימית שלנו". השנה נקלטו בסדנה 30 עובדים חדשים, רובם צעירים. לכל אחד מהם צמוד חונך ובמסגרת הכשרתם הם עוברים בין התחנות. "באופן טבעי", מוסיף קויפמן, "לחונך גם יש תפקיד חברתי, כי כשאתה צמוד למישהו בעבודה, אתה מרגיש צורך לחברת אותו".
"רכיב הפרמיות לא נותן לך לשים רגליים למעלה"
קויפמן החל לעבוד ברכבת לפני שנה, והוא מתאר את תחושתו היומיומית בדרך ציורית: "אני חי במנהרת הזמן", הוא אומר, "באותו בוקר אני גם בסדנה מיושנת מ-1931, וגם ב-2021, ליד מכונה ששווה 600 אלף יורו ומחוברת ללוויין. ואת כל זה אני אמור לחבר לאינטגרציה די פסיכית. זו מורכבות טכנולוגית ומכנית".
הוא מתגאה בהצלחתו לחולל שינוי בזמן הקצר שהוא שם. כשהגיע לסדנה, שאל כמה גלגלים עושים ביום. ענו לו: "תלוי באיזה יום". התשובה הניעה אותו ליצור תהליך מדידה של העבודה. "העובדים עשו חישובים של 15 גלגלים ביום", הוא מספר, "15 כפול מספר הימים בשנה זה ההסכם בינינו. אתם אמרתם שזה 15 ביום, אז ביום שאני אצטרך 30 גלגלים זה שעות נוספות. אם רוצים להגדיל את המספר ל-17 גלגלים ביום, אני יודע שאני צריך עוד בן אדם. ככה נוצרה מסגרת".
מבחינתו, המטרה לא הייתה המדידה עצמה, אלא דרך להקל על העובדים ולתת להם תחושה של מסוגלות. "אני לא קורע את העובדים", הוא אומר, "שומרים על קצב שפוי ומוגדר. מודדים, נותנים יעדים ריאליים, ומקבלים את התפוקות הכי גדולות בעשור האחרון".
פלג: "מתפוקה של טיפול 'אוברול' ל-38 קרונות בשנה, עלינו ל-77. פי שניים. בשביל זה צריך עובדים. והגישה שלי היא שעובד שבא לעבודה מחייך, יתרום למקום העבודה שלו הכי טוב שהוא יכול. ההצלחה של קישון היא פנומנאלית. בשנתיים האחרונות, ברגע שההנהלה מאפשרת תקציב וכוח אדם, אנחנו מצמצמים פיגור בעבודה".
לדברי לוי, השינויים ומדידות התפוקה היו בתמיכה מלאה של הוועד, והבדיקות של זמני העבודה נעשו על ידי העובדים עצמם. "אופי העבודה הוא של פס ייצור", הוא מסביר, "קרון יוצא וישר נכנס אחריו עוד קרון. אתה צריך לשמור על כוח האדם שלך משחיקה.
"מבחינת התפוקות, אנחנו כל הזמן רוצים להשתפר. העבודה שלנו קובעת את המשכורת שלנו. רכיב הפרמיות הוא כזה שלא נותן לך לשים רגליים למעלה ולנוח. בסוף אנשים באים הנה להתפרנס. יש נורמת עבודה ואם לא תסיים אותה, אז נפגעת בשכר. זה לא שאני אומר, 'יאללה אין לי כוח, אשאיר את זה למחר'. זה תואם לנורמות עבודה שנמדדו בצורה שקולה גם על ידי ההנהלה וגם על ידי הוועד. עובדים על הפי הנורמות האלה ואם אתה עובד יותר תגיע לפרמיה שלך".
"תנאים טובים זה חשוב, ונלחמנו עליהם"
כמעט כל העובדים בסדנה מועסקים בהסכם קיבוצי. ולמרות שב-2012 הוסכם כי ניתן להוציא עד 30% מהעבודה לקבלן, "בפועל המספרים יותר נמוכים" אומר פלג.
הם מספרים על יחסי עבודה קשובים, שמאפשרים לעובדים להציע ולבקש. "יש פתיחות לשינויים מהעובדים ולרעיונות שלהם", אומר קויפמן. "אפילו איפה למקם כיסאות. ברגע שהעובדים רואים שעושים בשבילם, אז טוב להם יותר. תנאים טובים זה חשוב, ונלחמנו עליהם. אנחנו בונים מקלחות חדשות, פינות ישיבה, שיפור בציוד, מחליפים כלים".
לדבריו, השינויים הללו שינו את אופי העבודה והצליחו לרתום את העובדים להצלחה. "לא הכל חיובי", הוא מודה, "העבודה עדיין קשה, אבל יש שיפור, וכשזה קורה צריך לראות את זה".
סלאם מתגאה בהצלחתם של העובדים ליצור מתקנים שמשפרים את העבודה. "אחד העובדים", הוא מספר, "בנה מתקן לניקוי הנפט של הגלגלים, נפט שמאוד מזיק לבריאות. הוא יצר מתקן סגור לשטיפת גלגלי השיניים. יש גם שיפור בכלי העבודה, בתוכנית העבודה. היו זמנים שהקטר היה נכנס לסדנה ולא ידענו מתי יוציאו אותו. היום זה אחרת".
קויפמן מאוד מרוצה. "התנופה, שאני חושב שמובילה החטיבה בתקופה הנוכחית, באה לידי ביטוי בביצועים. עושים דברים שלא נעשו ועומדים בהם. עומדים בתקנים ובפקקים. השתפרנו בתכנון, אנחנו משדרגים מאוד את אמצעי העבודה, אנחנו מכניסים טכנולוגיות שמקצרות פעולות העבודה, ואנחנו מאוד מערבים את העובדים במטרות ויעדים של החטיבה.
"עולמות התחזוקה", הוא מוסיף, "הם אפורים וגובים המון משאבים. אם ארגון רוצה לחסוך, זה בדרך כלל פה – איפה שמברגה, ארגז כלים, במיזוג בתוך התעלה".
"אנחנו כוועד העובדים", מוסיף לוי, "רוצים להיות הכי טובים והכי יעילים. לא הכל ורוד, אבל יש תקשורת. זה חשוב. כשאנחנו לא מסכימים, אז מסכימים לא להסכים".