"הרפורמה כפי שנכנסה לחוק ההסדרים מעניקה הרבה מאד מהיתרון למשרד האוצר, ומעט מדי מהיתרונות לציבור החוסכים" אומר פרופ' אביה ספיבק על הרפורמה לביטול האג"ח מיועדות שנמצאת בחוק ההסדרים. ספיבק תומך בהצעה, שאף מבוססת על עבודה שעשה בנושא בעבר, אבל מציע לשנות את מנגנון התשלום באופן שישאיר יותר כסף בידיים של החוסכים.

ההצעה של האוצר אמורה להחליף את אגרות החוב שמנפיקה המדינה ובהן משתמשות קרנות הפנסיה, המרכיבות 30% מהתיק הפנסיוני. במקום שהמדינה תשלם 4.8% תשואה, היא תבטח 30% מהתיק הפנסיוני באמצעות קרן, כך שאם התשואה תהיה נמוכה מ-5% יקבלו החוסכים את ההפרש.

כל פעם שהחלק המבוטח יזכה לתשואה גבוהה יותר, הקרן תיקח את ההפרש, כך שבעצם לא יכולה להיות תשואה גבוהה יותר. למעשה החוסכים יהיו אלו שישלמו על אותו הביטוח, ולא המדינה, ורק אם הקרן תתרוקן המדינה תשלם מהתקציב שלה. זה החלק אותו מציע פרופסור ספיבק לשנות.

"בהצעה שלנו החוסכים יכולים ליהנות מתשואה גבוהה יותר מ-5%. למעשה, אין כל מגבלה על תשואה שניתן יהיה להשיג בשוק, והתשואה לא באה על חשבון הביטוח" הוא מסביר.

המתווה הנוכחי לביטול אגרות החוב גובש על בסיס מחקר שביצעו ספיבק ויאיר כוכב כבר בשנת 2019. אז, המליצו החשכ"ל בזמנו רוני חזקיהו והממונה על רשות שוק ההון לקבל את ההמלצות, אבל הקיפאון הפוליטי עיכב את יישומו של הרפורמה עד עכשיו.  בחוק ההסדרים הנוכחי האוצר קיבל את ההמלצות כמעט כמו שפורטו במחקר, עם שינוי אחד מרכזי, כאמור, שעלול להשפיע לרעה דווקא על החוסכים.

מרכיב נוסף שמציעים השניים הוא בחינת התשואה על פני תקופת זמן ארוכות יותר, רק לקראת היציאה לפנסיה, ולא אחת לחמש שנים. כך הם מקוום להשתמש בנטייה של שוק ההון לתקן את עצמו בטווח הארוך. משמעות ההחלטה היא כי רק לקראת היציאה לפנסיה תבדוק המדינה האם עמד החלק המבוטח בתשואה מינימלית של 5%, ובמידת הצורך ישלים את החסר.

"ייתכן כי הגיע הזמן לחשוב על דרכים טובות יותר כדי להשיג את אותה מטרה של עוגן תשואה לקרנות הפנסיה" כתבו ספיבק וכוכב בנייר עמדה שפרסמו. "המודל שאנו מציעים כאן הוא תחילת הדרך. ניתן להרחיב אותו בדרכים רבות במחקר עתידי, בדגש על טיפול בנושא הרגרסיביות, בהיקף התיק המבוטח, בגובה הביטוח, ומאפייניו".