כשהתחיל המשא ומתן, למדנו שיש משא ומתן ויש משא ומתן לכאורה. הוא כאילו התחיל או בעצם לא התחיל כלל. בשלב הראשון, הערימו עלינו כל מיני קשיים טכניים שהם תירוצים למה לא לדבר עם העובדים, ותירוצים כאלה יש למכביר. למשל, סודיות. רצו שנחתום על הסכם סודיות דרקוני שאוסר עלי פחות או יותר לגלות לכם את שמי. זה היה הסגנון. אחרי כן התברר שאין על מה לדבר כי יש לנו שתי יחידות מיקוח שונות. כך הם לפחות טענו.
אחרי שנה של דיונים מתישים וחסרי תכלית סביב הנושאים האלה, ערכנו הליך גישור אצל סטיב אדלר, לשעבר נשיא בית הדין הארצי לעבודה, והצלחנו לפתור אותם. ככה עברה שנה של "כאילו" משא ומתן, כזה שמתנהל לטובת הפרוטוקול בלבד.
אבל זה לא היה לשווא. באותה שנה היה עוד סבב פיטורים בסאפ רק שהפעם, באורח פלא, דילגו על האתר הישראלי, תוך כדי שההנהלה מסבירה כמובן שכבר נתנו מספיק אנשים קודם. אתם מאמינים לטענה הזו?
וכבר כמעט שנתיים אנחנו במו"מ, מדברים על הארגוני והכלכלי ושוב הארגוני וההרגשה היא שלמעסיק הישראלי אין שום רצון לסיים את המו"מ, וכך גם ליועציו. מבחינתם שיימשך לנצח. מה שמפתיע קצת ומעלה סימני שאלה היא העובדה שהמעסיק הגרמני אינו מבין שהשיטה הישראלית אינה לטובתו כלל וכלל.
דווקא לסאפ העולמית עדיף שהכל יהיה ברור וכתוב ושבטעות היא לא תיגרר לסכסוך עבודה בלי שתכננה. אבל כרגע ההרגשה היא שהיא נותנת צ'ק פתוח, ומאפשרת להנהלה הישראלית להתנהל כמקובל בארץ. לעשות את זה הכי ארוך והכי מתיש, בתקווה שמישהו יתאדה, משהו ייעלם.
אין מה להשוות בין תנאי העבודה של האירופאים לשלנו ובטח לא כדאי להשוות לתנאים של הגרמנים כי אז נשאר רק לבכות על מר גורלנו או לעשות רילוקיישן לגרמניה כמו שמספר לא מבוטל של קולגות עשו לאחרונה.
למשל, בקיץ אין עם מי לדבר באירופה כי כולם שם בחופשת הקיץ. כנ"ל בזמן חופשת הקריסמס והשנה הלועזית החדשה. ושם חופש הוא חופש: לא עונים לטלפונים, לא עונים למיילים. עוצרים את כל מה שקשור לעבודה ופשוט יוצאים לחופש. חופש אמיתי, ח ו פ ש. יש עוד פערים משמעותיים רבים ביננו לגרמנים בעיקר ברמת השקיפות שהגרמנים כל כך מקדשים וזכויות העובדים.
רכב למשל, למי שבקיא בהייטק זה עסק מאוד יקר לעובד הישראלי ואילו בגרמניה העובד משתתף בחלקו בעלות הרכב וכל שאר ההוצאות על המעביד. שני כרטיסי דלק (דלקן ופזומט אלו פטנטים ישראלים) שמכסים את כל אירופה ובחופשות אפשר גם לטייל באמצעות הרכב ולשלם שווי מס למדינה, אבל ככל שתגור רחוק יותר ממקום העבודה, תשלם פחות מס כי המדינה רוצה לעודד את הגרים רחוק לבוא ולעבוד, ובכל זאת הנסיעה עצמה והזמן בדרכים הם גם כך סבל רב, אז למה להכביד על העובד וגם להעמיס עליו עוד הוצאות. בפשטות, הם פחות עובדים תחת היגיון של קיצוץ.
אז אם ירדתם לסוף דעתי, הכרת התנאים בגרמניה ודיני העבודה שם פותח את הראש ומרחיב את החשיבה ואתה מגלה שאפשר לעשות טוב יותר….
וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים כל הזמן. זה לא פשוט, זה סופר מאתגר.