לונה צ'מטאי-סלפטר עשתה לפני שלוש שנים את מה שאף אתלטית ישראלית לא עשתה מעולם: היא זכתה במדליית זהב באליפות אירופה בריצה ל-10,000 מטר. את מהדורת חדשות הספורט, בערוץ הספורט, באותו ערב פתחה המגישה, מאיה רונן, במילים המדויקות והמרגשות האלה: "לונה צ'מטאי הגשימה את החלום. עטופה בדגל המדינה היא חוגגת ניצחון שהוא מעבר להישג על המסלול. לפני קצת יותר משנתיים היא נאבקה לייצג את ישראל, לאחר שהקימה פה משפחה עם הבעל והמאמן, דן, ומאז היא רק המשיכה לפרוץ קדימה ביכולות שלה. השנה היא שברה את כל השיאים. צ'מטאי כמו חנה מיננקו, מסמלת את מי שרוצים להיות חלק מהמדינה ולהביא לה גאווה. על המסלול כולם שווים, לא משנה היכן נולדו, אלא רק איפה הלב שלהם נמצא".
הזכייה של צ'מטאי בזהב הייתה החותמת הראשונה על אחת הקריירות הכי מרשימות של אתלטית ישראלית. בשנים האחרונות הרצה המוכשרת שברה את כל שיאי ישראל בריצה למרחק שגדול מ-2,000 מטר (חוץ מ-3,000 מטר מכשולים של אדווה כהן). עד השיא שקבעה סלאמוויט באיולין-טפרי ב-5,000 מטר, במשחקים האולמפיים בטוקיו, צ'מטאי החזיקה בשיאי ישראל ב-2,000, 3,000, 5,000 ,10,000, 15 ק"מ, 20 ק"מ, חצי מרתון ומרתון. בסך הכל שמונה שיאי ישראל.
***
לא הכול הלך חלק וקל בקריירה המקצועית של צ'מטאי. היא חוותה הרבה אכזבות על המסלול, ובמיוחד במרתון. את המרתון הראשון שלה, בטבריה 2016, היא לא סיימה מכיוון שסבלה מהיפוטרמיה בק"מ ה-39. את המרתון האולימפי הראשון שלה, בריו 2016, היא לא סיימה מכיוון שסבלה מכאבים בכתף, לאחר סיום תקופת ההנקה של בנה. לרוע מזלה, גם המרתון הראשון שלה באליפות העולם, בדוחא ב-2019, התקיים בתנאים קשים של 32 מעלות ומעל 70 אחוזי לחות. 40% מהרצות פרשו מהמרתון באמצע, וגם היא נאלצה להפסיק בגלל התייבשות.
אבל דווקא מהאכזבות האלה ניתן להבין את אופייה המיוחד של צ'מטאי. הניצחונות וההפסדים לא בנו את אופייה, אלא הדרך שבה היא בחרה להתמודד איתם. אחרי ההפסדים היא חזרה תמיד חזקה ונחושה יותר; ואחרי הניצחונות, היא העזה לסמן את המטרות הבאות, והן תמיד מאתגרות ומרשימות יותר. הספק מחסל יותר חלומות מאשר הכישלון. צ'מטאי רצה ללא ספק, היא רצה לניצחון, היא אוהבת להתחרות, לא חוששת להיכשל, וזאת הסיבה שהיא כל כך מצליחה.
***
בשלוש השנים האחרונות, צ'מטאי קבעה שיא אירופה ב-10 ק"מ כביש בתוצאה השנייה בעולם למרחק זה; בחצי מרתון היא קבעה את התוצאה השנייה בטיבה באירופה בכל הזמנים; ובמרתון היא קבעה את התוצאה השביעית המהירה בעולם, בהיסטוריה, כשניצחה את מרתון טוקיו בתוצאה מדהימה (2:17:45 שעות). שלושת ההישגים האלה מדגימים את היכולות המגוונות שלה ואת העומק שיש לה ברגליים: היא חזקה בכל מרחק מ-5,000 מטר ועד מרתון.
תוצאת השנה של צ'מטאי (שהושגה במרתון אגמון החולה במרץ 2021) ממקמת אותה שביעית בדירוג הרצות, שיתחרו מולה במרתון האולימפי בטוקיו. תנאי מזג האוויר ביפן רחוקים מלהיות מושלמים. יהיה חם ולח. ועל פי נסיון העבר, נראה שצ'מטאי פחות מסתדרת בתנאים כאלה. אבל ההישגים שלה בשלוש השנים האחרונה הציבו אותה כאחת הרצות האיכותיות בעולם למרחקים ארוכים, ואחת המועמדות למדליה אולימפית במרתון טוקיו 2020.
***
ההיסטוריה של הרצות הישראליות למרחקים ארוכים עשירה בסיפורי השראה. מזהבה שמואלי, שייצגה את ישראל במרתון האולימפי הראשון לנשים בלוס אנג'לס 1984, דרך נילי אברמסקי, שהחזיקה בכמעט כל שיאי ישראל בריצה בשנות ה-2000, ועד סיפורה המופלא של בטי דויטש, אמא לחמישה ילדים, שהשיגה את הקריטריון האולימפי לטוקיו, אבל לא תרוץ מכיוון שהמרתון מתקיים בשבת.
כל אחת מהרצות האלה ניפצה סטריאוטיפים ושברה מוסכמות. כל אחת מהן עשתה זאת בתקופה שלה, בזירה שלה ובדרך שלה, וכולן עשו זאת בריצה. לכל אחת מהרצות הללו יש סיפור מהאגדות ואל הרשימה המרשימה הזו הצטרפה בשנים האחרונות לונה צ'מטאי-סלפטר, עם סיפור סינדרלה, שיהיה מושלם אם יסתיים עם מדליה אולימפית.
