מותו מסיבה לא ידועה של שומר גן החיות התנ"כי, יוסף רולף, ב-1957, ופטירתה של הג'ירפה תמר מהתקפת לב ב-1963, מקבלים בימים אלה את פני הבאים בשערי מכללת הדסה במרכז ירושלים, בגרסת איורים קודרים. האיורים מחזירים את אירועים העגומים לתודעה, כחלק מפסטיבל "אאוטליין" לאיור ומילים, שמתקיים בירושלים במהלך השבוע הקרוב.

הג'ירפה תמר שמתה מהתקפת-לב בגן החיות התנ"כי, איור של טדי גולדנברג. מתוך התערוכה "פינת החי בירושלים" בחזית מכללת הדסה בפינת הרחובות הרב קוק והנביאים (צילום: מיכאל יעקובסון)

הפסטיבל, שזו לו השנה החמישית, הפך למוסד שאפילו מגפת הקורונה לא הצליחה לעצור, והוא אחד מהמוקדים שמצליחים לשמור על מעמדה של ירושלים כמרכז תרבות תוסס. את מאות האיורים המוצגים במסגרת הפסטיבל, אפשר לראות בעיקר ברחוב יפו, לאורך חזיתות הבתים, בתחנות הרכבת הקלה והרכבת מתל אביב, בשתי הגלריות העירוניות ובבניין "שערי צדק" הישן, שעתידו אינו מובטח וסכנת הריסה מאיימת על חלקים נכבדים בו.

שידור חוזר, עבודת אנימציה של גיל אלקבץ, בכניסה לבניין "שערי צדק" הישן (צילום: מיכאל יעקובסון)

לזכר שומר הגן והג'ירפה

גן החיות נוסד במגרש שבפינת הרחובות הרב קוק והנביאים לפני כשמונים שנה, ונדד די מהר מהסביבה העירונית הצפופה עד שהגיע למשכנו הנוכחי בשכונת מלחה, והפך לאחד מהאתרים האהובים על ילדי העיר ואורחיה.

כמה מהאירועים הפחות עליזים שליוו אותו בשנותיו המוקדמות הם אלה שזכו כעת לאיורים במסגרת תערוכת הרחוב "פינת החי בירושלים" (אוצרת: טלי קיים). במרבית המקרים, נושאי האיורים הקודרים לא באים לידי ביטוי בצבעוניות של התוצאה, אך בחלקם, בכל זאת, שולטים גווני השחור והאפור.

"פלוג'ה", פסלי קיר של איתמר פלוגי. מתוך התערוכה "פעם עץ ביער" בגלריה ביתא (צילום: מיכאל יעקובסון)

העולם שמאחורי העולם, יצירה של עפרה אייל. מתוך התערוכה "פעם עץ ביער" בגלריה ביתא (צילום: מיכאל יעקובסון)

קדרות שורה גם על התערוכה "פעם עץ ביער" של עפרה אייל ואיתמר פלוגי "פלוג'ה" (אוצרת אביטל וכסלר). השניים מציגים בגלריה "ביתא" (רחוב יפו 155) עבודות שאותן יצרו במיוחד לפסטיבל. פלוג'ה, שעבודות העץ שיצר בפסטיבל מידברן בנגב ובגן הסוס בירושלים, זכורות לטוב, מציג גם כאן פסלי קיר בו שולט העץ בתצורתו המחוספסת.

לעומתו, אייל יצרה איור שכמו נלקח מספרי אגדות ומתפרס על פני קרוב לעשרה מטרים. האיור מורכב מעשרות רבות של סצנות המתקיימות ביער קסום ואפל, כמו בספרים. מיצב בודד ומשותף לשניים נמצא בוויטרינה הפונה לרחוב שבחזית הגלריה. במיצב נפגשים קרשי העץ של פלוג'ה עם פסלי פטריות היער של אייל, ויחד הם יוצרים מפגש בין פנטזיה למציאות, בין טבע לתרבות, בין עדינות לחספוס.

בין כרמיאל לאגם ירוחם

התערוכה השנייה, "קצוות" (אוצרים: אלי בבג'נוב ותמר בן-ג'ויה), אולי המוצלחת בפסטיבל, מוצגת בגלריה שבקצה השני של הרחוב (יפו 17), ובה שולטת צבעוניות עליזה ואופטימית. מציגים בה ארבעה מאיירים, שכל אחד מהם בחר מקום בארץ, שבו מצא מפגש בין העיר לבין הטבע, מקום שמתקיים בו מתח, אולי איום.

מפגשי גברים באגם ירוחם המבודד, איור של אלי בבג'נוב. מתוך התערוכה "קצוות" בגלריה העירונית שברחוב יפו 7 (צילום: מיכאל יעקובסון)

תמר בן ג'ויה איירה מקומות רגילים בכרמיאל ומצאה גם בהם את הצבעוניות החיובית. מתוך התערוכה "קצוות" שאותה גם אצרה (צילום: מיכאל יעקובסון)

בן-ג'ויה חזרה לעיר הולדתה כרמיאל, והיא מתארת את המראות השגרתיים של פרבר ישראלי. גבריאל יעבץ התמקד במפגש שבין שכונת בת גלים בחיפה ובין הים. יובל סלינגר התמקד בפנינת הטבע "עמק הצבאים" בירושלים, עם המגדלים שכמו רוכנים על האתר העשיר בצמחייה ובבעלי חיים; ואלי בבג'נוב הרחיק עד לאגם ירוחם, שבו הוא מתאר סצנות נסתרות של מפגשי גברים. האיורים כולם הודפסו בגודל אחיד ובטכניקת ריזו, היוצרת שכבות של צבע. התוצאה מרהיבה, מעוררת עניין ומחשבה.

חדר בתערוכה 'קצוות'. ארבעה מאיירים שבחרו כל אחד מקום אחר בארץ, מקום שבו הם מצאו את המפגש בין העיר ובין הטבע, אך כאלה שבהם מתקיים מתח שבו ניתן למצוא גם איום. בארגזים שבמרכז הגלריה מוצגות סקיצות ושכבות שונות של העבודות (צילום: מיכאל יעקובסון)

פעם היה כאן בית כנסת

העובדה שבירושלים פועלים כמה מוסדות תרבות ואמנות במבנים ששימשו בעבר לייעודים שונים לחלוטין, משכה את תשומת לבה של אביטל וכסלר, שאצרה באולם ששימש במקור כבית כנסת בבית החולים "שערי צדק" (יפו 161), אולם בעל תקרה מצוירת (אפילו ארון הקודש נותר במקומו המקורי) תערוכה החורגת מגבולות האיור.

בית טיכו, איור יוצא דופן של הילה קרבלינקוב-פז, המתבסס על שכבות של מסקינטייפ (צילום: מיכאל יעקובסון)

התערוכה מתמקדת בשישה מבנים ששינו את ייעודם המקורי: בית הנסן, בית הספר לאמנות מוסררה, בית הצייר ובית אנה טיכו (ראויה לציון עבודתה של הילה קרבלניקוב-פז, שיצרה איור יוצא דופן המתבסס על שכבות של מסקינטייפ). באירוע הפתיחה שולבו בתערוכה עמדות עבודה שבהן משוררים מחופשים לכתבנים הציעו למבקרים לחבר שירים בו במקום על בניינים שקרובים לליבם. אני בחרתי ב"בית אסיה", והתוצאה שיצר צחי אבינועם היתה מפתיעה ומקורית.

המשורר צחי נועם ככתבן. תוצאה מפתיעה ומקורית (צילום: מיכאל יעקובסון)

בבניין הישן מוצגות שלוש תערוכות איור נוספות, שאחת מהן עוסקת בחדר ההמתנה של בית החולים (אוצרת: נעמה להב), והיא מורכבת מעשרות עבודות שיצרו מאיירים שונים שנענו ל"קול קורא" שהפיצו מארגני הפסטיבל.

אבות המלאכה בתחנות הרכבת הקלה

בין לבין ניתן לדלג בין מוקדי הפסטיבל ברכבת הקלה, ולהיפגש בתחנות עם סדרת האיורים "למלאכה", שיצרו חברי הסטודיו הירושלמי של דוב אברמסון וחבריהם. בסדרה זו התמקדו באופן הומוריסטי ב-ל"ט אבות המלאכה שנקבעו בהלכה. גם במנהרה המקשרת בין תחנת האוטובוסים המרכזית ובין תחנת הרכבת לתל אביב מוצגת תערוכת איורים – "הצד השני" (אוצר: גלעד סליקטר), המורכבת מ-12 קופסאות אור גדולות הפרוסות לאורך שתי דפנות המנהרה. כל אחד מששת המאיירים שהוזמנו להשתתף, יצר שני איורים שמתקיים ביניהם יחס שונה המושך עניין ופתרון שמעשיר את חוויית המעבר במנהרה.

"הבורר", מתוך הסדרה "ל"ט אבות מלאכה". איור של שמעון אנגל על תחנת הרכבת הקלה (צילום: מיכאל יעקובסון)

"הצד השני". זוגות איורים במנהרה המחברת בין תחנת האוטובוסים המרכזית והרכבת (צילום: מיכאל יעקובסון)

חוויות מבית הספר על לוחות המודעות

קבוצות איורים נוספות נפרסו לאורך רחוב יפו, כמו הסדרה "לאין שיעור" (אוצרת: רינת גלבוע), המוצגת על-גבי 16 לוחות מודעות עירוניים. כל לוח משלב איור גדול שיצר מאייר ירושלמי ועוסק בחוויות מבית הספר, כשלצידו מופיע שיר הלקוח מתוך אנתולוגיית שירה מבית "מקום לשירה".

לוח מודעות עירוני הוסב לתליית איור שיצר סרגיי איסקוב, ושיר מאת אנה הרמן (צילום: מיכאל יעקובסון)

על חזיתות חנויות סגורות ברחוב הודבקו איורים נוספים, שיצרו תמר לב-און ואסף בן-ארוש, שעוסקים במפגש בין טבע ותרבות.

הכניסה לכל אירועי הפסטיבל, המתקיים עד ה-12 באוגוסט,  חופשית, למעט הסדנאות והסיורים שההשתתפות בהם היא בעלות סמלית ומחייבת הרשמה מראש באתר הפסטיבל: https://outlinejerusalem.com/