סערת עבודות הרכבת בשבת היא דוגמא מצוינת לעיוות המתמשך של השיח הציבורי ביחס לשבת בפרט, וליחסי דת ומדינה בכלל. השיח הוא קוטבי ודיכוטומי; יש שני מחנות לכאורה – מחנה הדתיים (בתוכם גם אלה השותקים כמו אנשי הבית היהודי למעט ח"כ בצלאל סמוטריץ') והחרדים והמחנה החילוני. הראשונים ממהרים להדגיש את ערכה של השבת, ואילו האחרונים – מה להם ולשבת? הם רק רוצים לנסוע ברכבת או באיזה אוטובוס לים.
ולא היא. מחד גיסא, השבת היא לא "של החרדים", והם בוודאי ובוודאי שלא "שומרים על כבודה" בכך שהם מונעים מאוכלוסיות מוחלשות לנסוע בתחבורה ציבורית ביום המנוחה שלהם. מאידך גיסא, הנפגעים מהפעילות החד צדדית של ראשי המפלגות החרדיות הם קודם כל מי שהשבת חשובה לו. כל עוד היא ממשיכה להיות כלי משחק עלוב שעליו ניתן לייצר ספינים ומשברים קואליציוניים מדומים, היא מאבדת מהפוטנציאל העצום שלה להיות ערך משותף וכלי לחיבור בין חלקי החברה הישראלית היהודית.
גם הקריאה מהצד ה"חילוני" משרתת את העיוות הזה של השיח. כשגורמים בצד הזה קוראים לצאת למלחמה במסגרתה כלי המלחמה הם חילול השבת ולהפוך את שדה הקרב למוניציפאלי, הם משחקים לידיים של המשסעים מהכיוון החרדי. הם מודים בכך שהמאבק הוא לא על השבת, על האופי שלה ועל המרחב הציבורי המשותף, אלא על מרחב המחייה שלהם.
אז במקום להמתין לראש הממשלה, לשר התחבורה, לראשי המפלגות החרדיות ולחברי הכנסת שיצליחו להסתדר אחד עם השני, בואו נתחיל להסתדר עם השכנים שלנו.
המסקנה היא שייתכן ונכון לעכשיו כבר אין "פרטנר" אמיתי בקרב הנציגות הפוליטית החרדית הארצית להגעה להסכמות בנושא השבת במרחב הציבורי. ישנה עוד תקווה שבכנסת תתקדם הצעת החוק המדוברת של חברי הכנסת מיקי זוהר, רחל עזריה, מנואל טרכטנברג ואלעזר שטרן, המסדירה את סגירת המסחר תמורת פתיחת תחבורה ציבורית ומוסדות בילוי ותרבות בשבת ברוח אמנת גביזון-מדן. הצעה זו, אשר החלה לקרום עור וגידים ביוזמת 'נאמני תורה ועבודה' בפברואר האחרון, היא אולי הניסיון האחרון לכונן הסדרה רחבה בהסכמה בכנסת.
עם זאת, ברור שיש לפעול באפיקים נוספים. ורצוי להתחיל בשבירת הדיכוטומיה "תל אביב / בני ברק". לא לחינם המאבק הלך למקומות האלו. הרי מאבקי השבת, בהמשך לנטישת המחוקק משנת 1990, עברו בעיקר לזירה המוניציפאלית. פעם זהו מתחם הסינמה סיטי בירושלים, פעם מתחם ביג באשדוד, קניון ערים בכפר סבא והמרכולים בתל אביב. השבת היא סלע מחלוקת איתן ויציב ברשויות המקומיות. את המוקש הזה צריך לנטרל, וזה בדיוק מה שמבקשים לעשות בקואליציית "שבת ישראלית" המתחדשת. מטרת הקואליציה להדגיש את המכנה המשותף בשבת באמצעות יצירת שיח מקומי שיביא להסדרה של השבת במרחב הציבורי ברמה המקומית.
אז במקום להמתין לראש הממשלה, לשר התחבורה, לראשי המפלגות החרדיות ולחברי הכנסת שיצליחו להסתדר אחד עם השני, בואו נתחיל להסתדר עם השכנים שלנו. עם התושבים החיים בעיר שלנו ובמועצה. כי השבת היא של כולנו.
הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה, נאמני תורה ועבודה
