התפרצות מגפת הקורונה, והסגרים שבאו בעקבותיה, הביאו לזינוק בהזמנות המזון. כתוצאה, אלפי שליחים מועסקים כיום בחברות כמו תן ביס, וולט וגט דליברי, ולשוק נוספו לארונה חברות נוספות כמו משלוחה, רסט ודלי. השליחים מוצאים את עצמם נאבקים על הפרנסה בכבישים סואנים, בכל תנאי מזג האוויר ולרוב ללא תנאים סוציאליים ותנאים פיזיים בסיסיים. הם כל היום בדרכים, ואם הם צריכים לרגע להתפנות או לשתות מים קרים, הם צריכים לגשת לבקש במסעדה, או במקרים קיצוניים, אפילו מהלקוח אליו הם מגיעים.
כמענה לבעיה זו של השליחים, פתחו ההסתדרות והסתדרות הנוער העובד והלומד מיזם חברתי ראשון מסוגו במרכז תל אביב: "מועדון השליחים".
המקום, שפתוח חמישה ימים בשבוע בשעות הצהריים והערב, המהוות את שעות העומס של השליחים (שמכונות 'פיקים'), מאפשר לעובדים מכל החברות לעצור למנוחה בין משלוח למשלוח, לשתות קפה או כוס מים, להשתמש בשירותים. בנוסף, יכולים השליחים גם לקבל ייעוץ מקצועי על זכויותיהם בעבודה.
"זה נשמע בקטנה, אבל זה באמת מאוד משמעותי"
מוסטפא מודי, בן 20 מתל אביב, עובד כשליח וולט כבר שנה וחצי ועושה משלוחים בכל אזור גוש דן. הוא הגיע לוולט אחרי שהוצא לחל"ת מעבודתו הקודמת במוקד מכירות בגלל הקורונה. את המועדון הוא גילה במקרה לפני כשבועיים, ומאז הוא מגיע כמעט כל יום.
"שמעתי על המקום דרך חבר, שהיה פה ותייג אותי בתמונה באינסטגרם", מספר מודי ל'דבר', "כבר שבועיים שאני מגיע לפה קבוע אחרי פיק צהריים, שזה החלק היותר קשה ביום גם כי חם וגם כי יש עומס. אני בא, שותה קפה, וקצת נח עד הפיק של הערב".
מודי נהנה מאוד להיות שליח, אבל אומר שאחד החסרונות הבולטים במקצוע הוא שאין איפה לשבת לרגע. "לפני הקורונה עבדתי במוקד מכירות בתוך משרד. שם יש לך מזגן, פינת קפה, שירותים, מים קרים, יש לך איפה לנוח רגע כשיש הפסקה", הוא מסביר, "לשליח אין את זה, אתה כל היום מתרוצץ, חורש את העיר מהצפון לדרום וחזרה, אין לך איפה רגע לשבת במזגן".
"ממש כדאי שכל השליחים יכירו שיש מקום שהוא שלהם, שבו יש להם הכל מהכל. זה אמנם נשמע בקטנה, אבל זה באמת דבר מאוד משמעותי בעבודה במהלך היום", הוא מוסיף.
מודי מספר שגם קיבל במקום גם עזרה עם עניינים מקצועיים, וענו לו על שאלות בנושא העבודה. "עזרו לי עם למצוא רואה חשבון עם תשלומים, ענו לי על כמה שאלות. אני יודע שזה גם מקום שאני יכול לבוא לשאול מישהו משהו שאני לא מבין", הוא מספר.
"הבנו שיש הרבה סיטואציות בהן הם פשוט לבד"
עם הכניסה למועדון ברור שמדובר במקום נעים באווירה צעירה, שמציע הכל מהכל. יש מתקן עם מים קרים, קפה, קצת נשנושים, אפשר לשחק ב-Xbox, והמקרר מלא בפחיות קפה קר ומשקאות שאפשר לקחת לדרך.
"לרוב השליחים יש תגובות מאוד חמות ומאוד מתלהבים מזה אפילו מתחילים להיות שליחים קבועים שמגיעים באופן יומיומי", אומרת שיר דביר, רכזת המועדון.
"חוץ מזה, אנחנו נותנים סיוע ויעוץ משפטי", היא מוסיפה, "כולנו כאן מזכירי איגוד מקצועי, ככה שאם יש להם בעיה בתלוש או קבלה או כל שאלה שנוגעת לעבודה שלהם, אנחנו יכולים לעזור, וגם להיעזר בגורמים אחרים".
לדבריה, "עוד דבר שחשוב לנו זו הסברה. חשוב לנו שהם ישמרו על הבטיחות בכבישים, שיבינו שיש ערך לחיים שלהם וישמרו על עצמם".
"זה התחיל מהתאגדות עובדי תן ביס, שליווינו בהסתדרות הנוער העובד והלומד וההסתדרות", מספרת דביר, "היינו איתם הרבה בשטח, דיברנו איתם. התחלנו להבין את הצרכים שלהם שלא נענים, אולי בחסדי המסעדות שהם מגיעים אליהן".
דביר טוענת שגם ככה העבודה הזו מאוד סיזיפית וקשה, וזה קומם אותה שהם פשוט לבד. "הם יוצאים בחום ובגשם, ובנוסף לזה אין להם שום מקום", היא אומרת, "הבנו שיש הרבה סיטואציות בהן הם פשוט לבד: כשלא נכנסת המשכורת, כשמתקלקלות האופניים, כשיש איזושהי בעיה".
"ככה התחיל להתבשל הרעיון של לעשות מועדון לשליחים", היא מוסיפה, "לפתוח מקום שקודם כל הם יכולים לבוא ולנוח בין הפיקים של הצהריים והערב. שיהיה להם איפה לשבת רגע, לשתות משהו, לנשנש משהו, להטעין סוללות, ללכת לשירותים. מקום שהוא שלהם, שהם לא צריכים לבוא ולבקש. זה בעצם משהו שקיים ברוב מקומות העבודה".
"העובדה שהם ביחד כבר נותנת להם יותר כוח"
לפי דביר, עצם העובדה שנפגשים במקום שליחים מכל מיני חברות וצורות העסקה, זה כבר דבר גדול. "זה לא קורה להם ביומיום, הם לא רואים אחד את השני בין המשלוחים גם בתוך החברות עצמן", היא מסבירה, "השליחים מהחברות השונות באים לפה עם תנאים מאוד שונים אחד מהשני, הם כל הזמן מציפים בעיות וקשיים, והרבה פעמים מצליחים לעזור אחד לשני בלי עזרה מאיתנו".
"עצם זה שהם ביחד, זה כבר נותן להם יותר כוח" היא טוענת, "אנחנו ממש רואים שהשליחים שמגיעים מתחילים להביע את הדעה שלהם על מעמד השליחים במדינה, על מה הם חושבים שצריך להגיע להם, על מה שקשה להם והם רוצים לפרוק. אני פה כדי לעזור, אבל בסופו של דבר אני רוצה שהשליחים בעצמם יגידו מה חשוב להם שיהיה פה".
"יש פה שוק עבודה חדש שנוצר", היא מוסיפה. "אנחנו כל הזמן מנסים ללמוד איך אנחנו יכולים לשפר את המעמד שלהם ולעזור. בתוך הגבולות האלה, אנחנו רוצים להיות מקום שהם יכולים לבוא ולהיעזר בנו, אנחנו רוצים לתת גב לעובדים. לכל השליחים מכל החברות, לא משנה מה הסטטוס שלהם, אם הם שכירים או עצמאים".
לדביר יש לא מעט רעיונות לעתיד המועדון. "בעתיד, נרצה שיהיו פה כלים לתיקון האופניים והקורקינטים אם צריך, שיהיה אפשר למלא אוויר בגלגלים או רגע לסדר משהו בכלים שלהם, היא מספרת, "בקרוב גם נעשה כל שבוע 'יום שלישי שמח', שהוא יום באנרגיות קצת יותר גבוהות ויהיו גם שייקים וגלידות. ביום חמישי יהיה יום מקצועי, בו אנחנו מביאים אנשי מקצוע שיתנו ייעוץ ומידע על דברים כמו ביטוחים, פנסיה ועוד".
מועדון השליחים פועל ברחוב אבן גבירול 107, תל אביב. הוא פתוח בימים ב'-ה', בשעות 18:00-13:00.
