קיימברידג' – בשנים הראשונות לעבודתו של הכלכלן ג'וזף א. שטיגליץ, הזדמנה לו שהות ממושכת בקניה. ה"מוזרות" של פעולת הכלכלה המקומית שם הפתיעה אותו מאוד. דוגמה למוזרות כזו הייתה השיטה של עיבוד חלקי (Sharecropping). אם החקלאים נדרשים למסור מחצית מהיבול שלהם לבעלים, תהה שטיגליץ, האם אין בכך מיסוי גבוה מדי על התמריץ לגדל שאמור לפגוע ביעילות? אז איך זה שמערכת כזו שורדת?
מסעו של שטיגליץ לפתרון הפרדוקס הוביל אותו לפתח את התאוריות המכוננות שלו על מידע אסימטרי, שיניבו לו בהמשך זכייה בפרס נובל בכלכלה. "הזמן שביליתי בקניה", הוא נזכר, "היה משמעותי בפיתוח הרעיונות שלי על כלכלת המידע".
באופן דומה, הכלכלן אלברט או. הירשמן שהה בניגריה כאשר הבחין שם בהתנהגות כלכלית שלא הצליח להבין. חברת הרכבות, שהייתה מונופול ציבורי ארוך שנים, החלה למצוא עצמה מתחרה במשאיות פרטיות. אלא שבמקום להגיב לתחרות באמצעות התייעלות – שהיא נדרשה לה במקומות רבים – החברה פשוט הידרדרה עוד יותר. הירשמן הסיק שאובדן הצרכנים מנע מהחברה הממשלתית משוב רב ערך. ההתבוננות במערכת הרכבות בניגריה הייתה הזרע שצמח להיות ספרו המשפיע 'עזיבה, קול ונאמנות' (Exit, Voice, and Loyalty) הירשמן היה ראוי גם הוא לפרס נובל, אם כי מעולם לא קיבל אותו.
סיפורים אלה מעידים על הערך של התבוננות בעולם הרחב, על כל המגוון שבו. מדעי החברה מתעשרים כאשר החוכמה המקובלת נתקלת בהתנהגות או בתוצאה "חריגה" בסביבה לא מוכרת, וכאשר השונות של הנסיבות המקומיות נלקחת בחשבון בצורה מעמיקה.
הבנה כזו אינה אמורה להיות שנויה במחלוקת, אך מהאופן שבו דיסציפלינת הכלכלה מאורגנת, אפשר היה לטעות ולחשוב שהיא כן. כתבי העת הכלכליים המובילים מלאים בעיקר בכותבים המגיעים מקומץ מדינות עשירות. באופן דומה, גם שומרי הסף של המקצוע צמחו במוסדות אקדמיים ומחקריים של אותן מדינות. המשמעות של היעדר קולות משאר העולם אינה רק אי-שוויון, אלא ריקון של הדיסציפלינה מתוכן משמעותי.
אמור לי מי חברי המערכת ואגיד לך מי יצליח לפרסם מאמר
כשנכנסתי לאחרונה לתפקידי כנשיא האיגוד הכלכלי הבינלאומי (International Economic Association), חיפשתי נתונים על המגוון הגאוגרפי של החוקרים המפרסמים מאמרים כלכליים, אך הופתעתי לגלות שקשה למצוא נתונים מקיפים ושיטתיים בנושא. למרבה המזל, נתונים שנאספו לאחרונה על ידי מגדה פונטנה (Fontana) ופאולו ראקה (Racca) מאוניברסיטת טורינו, ועל ידי פביו מונטוביו (Montobbio) מן האוניברסיטה הקתולית של הלב הקדוש במילאנו, מספקים כמה ממצאים ראשוניים חד-משמעיים.
כפי שחשדתי, נתונים אלה מראים ריכוז גאוגרפי מובהק של המחברים המפרסמים בכתבי עת כלכליים מובילים. כמעט 90% מהכותבים בשמונת כתבי העת המובילים מתגוררים בארצות הברית ובמערב אירופה, ונראה כי המצב דומה גם לגבי חברי המערכת של ההוצאות לאור.
בהתחשב בכך שמדינות עשירות אלה אחראיות רק לכשליש מהתוצר העולמי, לא ניתן להסביר את הריכוזיות הקיצונית רק בסיבות של משאבים לא מספקים או השקעה פחותה בחינוך ובהכשרה בשאר העולם – אם כי גורמים אלה בוודאי ממלאים תפקיד.
ואכן, אף על פי שחלק מהמדינות רשמו קפיצה כלכלית אדירה בשנים האחרונות, הן עדיין סובלות מתת-ייצוג בכתבי עת מובילים. מזרח אסיה מייצרת כמעט שליש מהתפוקה הכלכלית העולמית, אך הכלכלנים המתגוררים באזור זה אחראים לפחות מ-5% מהמאמרים בכתבי העת הגדולים. באופן דומה, חלקם של הפרסומים מדרום אסיה ומאפריקה שמדרום לסהרה הוא זעיר, ונמוך במידה ניכרת ממשקלם של אזורים אלה בכלכלה העולמית, שהוא מלכתחילה קטן.
רשתות של ידע
מעבר למשאבים ולהכשרה, גורם מפתח בייצור והפצה של ידע הוא גישה לרשתות. השאלה אם מחקר מסוים יילקח ברצינות תלויה באופן קריטי בשאלה האם המחברים למדו בבתי הספר הנכונים, מכירים את האנשים הנכונים, ומשתתפים במעגל הכנסים הנכון. בכלכלה, הרשתות הרלוונטיות נמצאות בעיקר בצפון אמריקה ובמערב אירופה.
ההתנגדות הצפויה בנקודה זו היא הטענה שרבים מהכלכלנים המובילים כיום מגיעים בעצמם ממדינות מתפתחות. ואכן, במובנים מסוימים הכלכלה הפכה בינלאומית יותר. מספרם של החוקרים הזרים ברשתות מחקר ובמחלקות כלכלה מובילות בצפון אמריקה ובמערב אירופה גדל. כסטודנט מטורקיה שהגיע לראשונה לארה"ב בגיל 18, בהחלט הפקתי תועלת מהרשתות האלה.
חוקרים בכלכלות המתקדמות גם החלו להקדיש יותר תשומת לב למדינות המתפתחות, מגמה שמשקפת את העובדה שכלכלת פיתוח הפכה לתחום מחקר בולט בדיסציפלינה. לשם דוגמה, במסגרת לימודי כלכלת הפיתוח בתוכנית לתואר שני שאני מנהל באוניברסיטת הרווארד, רק מיעוט מחברי הסגל הם מארה"ב. השאר הם מפרו, ונצואלה, פקיסטן, הודו, טורקיה, דרום אפריקה וקמרון.
לא רק אי שוויון גזעי ומגדרי
ואולם, אף אחת מההתפתחויות החיוביות הללו לא יכולה להוות תחליף מלא לידע ולתובנות המקומיים. בדרך כלל, הכלכלנים שמגיעים למדינות מערביות מבחוץ ייקלטו בסביבה אינטלקטואלית שנשלטת על ידי נושאים וחששות המאפיינים מדינות עשירות. חשיפתו של הכלכלן האורח למציאות המקומית המגוונת תישאר מוגבלת למקריות ולצירוף מקרים, כמו בסיפוריהם על שטיגליץ ושל הירשמן. רק שערו בדמיונכם את כמות הרעיונות החשובים האבודים, כיוון שלחוקרים בפריפריה האקדמית אין קהל.
הכלכלה עוברת כעת תקופה של חשבון נפש ביחס לחוסר האיזון המגדרי והגזעי שמאפיין אותה. ישנן יוזמות חדשות רבות בצפון אמריקה ובמערב אירופה לטיפול בבעיות אלה, אך הגיוון הגאוגרפי נעדר עדיין מהדיון במידה רבה. הכלכלה לא תהיה דיסציפלינה גלובלית של ממש כל עוד לא נתייחס גם לחוסר הגיוון הגאוגרפי.
דני רודריק, פרופסור לכלכלה פוליטית בינלאומית בבית הספר לממשל ע"ש קנדי שבאוניברסיטת הרווארד, הוא נשיא האיגוד הכלכלי הבינלאומי ומחבר הספר Straight Talk on Trade: Ideas for a Sane World Economy.