אורנה וגרטון ון אלדרינק ממושב גבעת יערים סמוך לירושלים, הקימו לפני שש שנים את 'קסם ירוק- גנים מוזיקליים', חברה לייבוא כלי נגינה מיוחדים לגינות ציבוריות. אתמול (שני), בשריפות הענק בהרי ירושלים, נשרף כליל מחסן כלי הנגינה החדשים שייבא הזוג אחרי משבר הקורונה.
"כשראיתי את זה חשכו עיניי", מספרת ון אלדרינק ל'דבר', "ראיתי פשוט שכל הצבע והקסם שהיה שם הפך להיות אפר שחור. עוד לא הספקנו להעריך את כל הנזק, כי היינו צריכים להתפנות מהבית, אבל אני מעריכה שמדובר במאות אלפי שקלים".
"עשרות כלים חדשים, ציוד, כל כלי העבודה שלנו שכוללים כלים יקרים כמו גנרטורים ומקדחות יהלום, עלונים חדשים שהזמנו והוצאנו עליהם המון כסף, כל הספרים והחשבונות שלנו", היא מוסיפה, "האש הייתה מטר מאיתנו, אני מודה לה' על זה שאף אחד לא נפגע".
"היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, הפעם כמשפחה"
ון אלדרינק נולדה וגדלה בגבעת יערים. בצעירותה נסעה לחופשה בהולנד, שם הכירה את מי שיהיה לימים בעלה, גרטון. היא נשארה בהולנד 20 שנה, שם נולדו לזוג שלושה ילדים.
בהולנד הפכה ואן הלדרניק, ששרה ושיחקה כתחביב בישראל, לשחקנית וזמרת מוכרת. היא הוציאה אלבום שירי ילדים. הצגת הילדים שיצרה, וגם כיכבה בה, עלתה בכל רחבי המדינה ובקהילות הולנדיות בעולם במשך שנים. לפני תשע שנים, אחרי שני עשורים בחו"ל, החליטה שהיא רוצה לחזור הביתה.
"כשהילדים גדלו, והיו כבר בני 12, 19 ו-20, הבנתי שאני מפחדת מההתבוללות, ושאני רוצה שהם יהיו ישראלים", היא מסבירה, "החלטנו לעשות עלייה, ואחרי שבהולנד המצאתי את עצמי מחדש, למדתי מאוד מהר את השפה, ומבת מושב ישראלית תימנייה הפכתי להיות שחקנית הולנדית, היינו פתאום שוב צריכים להמציא את עצמנו מחדש. הפעם כמשפחה".
"בעלי ההולנדי, התקשה פה מעט בהתחלה", היא מוסיפה, "הוא עבר גיור כהלכה, והיה לו קשה מאוד עם השפה. לא פשוט בכלל להשתלב בחברה הישראלית. חיפשנו משהו שנוכל לעשות יחד, שיגרום גם לו להרגיש חלק, ששנינו נוכל למצוא את עצמנו".
כך נולדה לפני שש שנים החברה שהקימו בני הזוג. "אנחנו מייבאים ומתקינים כלי נגינה מיוחדים, ויוצרים גנים מוזיקליים בכל רכבי הארץ. יש לנו דברים מאוד מיוחדים: קסילופונים גדולים, מרימבות, תופי ענק", מסבירה ון אלדרינק, "אנחנו מייבאים את הכלים מאירופה, ומרכיבים ומתקינים אותם בפינות המוזיקליות".
"מאוד מהר התאהבנו בעסק הזה", היא אומרת בחיוך, "ליצור מקומות ציבוריים של מוזיקה, לכולם. לסבא ולנכד, לאבא ולילדה, לכל הילדים, לקטנים ולגדולים, כמעט עם כל מגבלה. כולם חווים חווית הצלחה כשהם מכים על כלים ויוצא מהם מוזיקה. יש ילדים שלא יכולים להתגלש ולהתנדנד, ופתאום יש להם את האפשרות לשחק. מוזיקה מחברת בין אנשים, והבנו שזה החזון והשליחות שלנו".
"רק לפני כמה חודשים התחלנו קצת לנשום שוב"
כמו להרבה מאוד עסקים, הקורונה הייתה תקופה מאוד קשה עבור משפחת ון אלדרינק. "היו סגרים ולא היו סדנאות, לא היו הזמנות חדשות, הכל בוטל", היא מספרת, "כשהקורונה שככה מעט, התחילו שוב הזמנות. רק לפני כמה חודשים התחלנו להרים את הראש וקצת לנשום שוב, קיבלנו הרבה הזמנות חדשות וייבאנו הרבה כלים חדשים".
לדבריה, ייבוא כלי נגינה גדולים לארץ זה סיפור לא פשוט. "לקח הרבה מאוד זמן וכסף רק כדי לשחרר אותם מהמכס. סוף סוף הצלחנו להביא הכל, ושמנו את הכלים במחסן שלנו במושב". אתמול, כאמור, המחסן הזה נשרף כליל.
ון אלדרינק מסבירה שבגלל שהפינות נמצאות בחוץ, הכלים צריכים להיות כלים מיוחדים שמאוד עמידים לשמש, גשם ולשאר פגעי מזג האוויר, לשחיקה, לוונדליזם ולשימוש נמשך של ילדים. לכן, הם עשויים מחומרים מיוחדים כמו PVC ונירוסטה, הם צבועים בצבעים מיוחדים, והם מאוד יקרים.
"מעבר לכסף, מדובר בעסק שהיה בבת עינינו", היא מדגישה, "עשינו את זה בכזו אהבה, בכזו תשוקה, ועבורי ועבור המשפחה שלי זה היה קרש הצלה. בעלי והילדים התקשו להשתלב פה, והעסק הזה היווה עבורנו מקום משלנו, שמשלב אותנו כאן, שמפרנס אותנו".
"אני לא יודעת מה לעשות", היא אומרת בצער, "כל ההזמנות שאנשים כבר עשו, ושילמו עבורן, הכל נשרף. מה נעשה? אנחנו ניפול אם נצטרך לייבא הכל שוב ולשלם את המכס. חשבתי אולי לנסות לפתוח פרויקט מימון המונים, אבל זה מאוד קשה לי. אף פעם לא ביקשתי עזרה. אני באמת לא יודעת מה נעשה עכשיו".
