היום (ראשון) לפנות ערב יתקיים בקיבוץ הראל באזור לטרון ארוע "תיקון" מוסרי והיסטורי של אחת הפרשיות העגומות והנשכחות יותר ממלחמת העצמאות. 69 שנים לאחר שהוצא להורג על לא עוול בכפו ובאופן לא חוקי "הקצין שלא בגד" סרן מאיר טובינסקי (ולא טוביאנסקי כמקובל לכתוב בטעות) ז"ל ב-30 יוני 1948, יתקיים טקס הסרת הלוט משלט הנצחה וערב עיון לזכרו ובהשתתפות בנו ורבים אחרים. בארוע ישאו דברים הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל שרון אפק, השופטת בדימוס דליה דורנר, תא"ל ד"ר אפרים לפיד , במאי הסרט "טובינסקי", ריקי שלח ואחרים.
השלט יוצב בסמוך למקום ההוצאה להורג של טובינסקי: "בית הקשתות" , שהינו אחד מהשרידים שנותרו מהכפר הערבי בית ג'יז, ששכן במקום עד 1948 ועל חורבותיו הוקם מספר חודשים לאחר ההוצאה להורג קיבוץ הראל.
הפצ"ר לשעבר וכיום השופט המחוזי, אלוף במיל' ד"ר מנחם פינקלשטיין, כתב לפני מספר שנים: "נראה כי פרשת טוביאנסקי היא הפרשה המשפטית המשמעותית ביותר במלחמת העצמאות. לאחריה, לא הוקמו עוד בתי דין שדה בצבא. ככל הנראה, השפיעה הפרשה על ביטול עונש המוות בישראל. את ההחלטה על העמדתו לדין של איסר בארי קיבל היועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, לאחר שעמד בפני לחצים רבים שלא לעשות כן. כך השפיע שפירא לאורך שנים על מעמדו העצמאי ועל סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה" (מנחם פינקלשטיין, משפט וצבא גליון 20).
הארוע לא ניזום לא ע"י המדינה ולא ע"י צה"ל אלא ע"י שני אנשים פרטייים, שלשניהם "הציק" שטובינסקי לא זכה להנצחה ולמעשה הוא והארוע כמעט ואינם מוכרים לציבור הישראלי: זאב זמיר, חבר הנהלת קיבוץ הראל (יש לציין כי לקיבוץ הראל אין קשר לאירוע), וכותב שורות אלו – סא"ל (מיל.) גדעון מיטשניק, חוקר מורשת ויזם חברתי, בעברי רע"ן היסטוריה ומורשת באמ"ן. ליוזמה הצטרפו קיבוץ הראל, המועצה לשימור אתרים, המכון למורשת בן גוריון והמועצה האיזורית מטה יהודה.
מי היה טובינסקי ומדוע "תיקון"?
מאיר טובינסקי, חבר וותיק ב"הגנה" ששירת בתקופת מלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי באירופה ומהנדס בהכשרתו, היה בקיץ 1948 מפקד שדות התעופה של ירושלים מטעם צה"ל שאך זה הוקם. כמנהג התקופה וכמהנדס בהכשרתו עבד במקביל לפרנסתו בחברת החשמל הירושלמית, שנוהלה ע"י הבריטים. בראשית חודש יוני הפגיזו הירדנים מתקנים חיוניים של "ההגנה" בירושלים, ושירות הידיעות (הש"י) של ה"הגנה" בירושלים, בראשו עמד אז בנימין גיבלי, חיפש את "הבוגד". בשלב מסויים עלו כלפי טובינסקי טענות וחשדות שהוא זה שהעביר ידיעות לבריטים, שהועברו ללגיון הירדני ושימשו להפגזות.
על בסיס חשדות בלבד – ללא כל הוכחה ואימות – "נחטף/נלקח" טובינסקי מתל אביב בחסות צו מעצר שקיבל מראש הש"י, איסר בארי, בלא שמפקדו ורעייתו של טובינסקי (שהפכה לאלמנה בלי לדעת) יודעים על כך. הוא הובא אל הכפר הנטוש בית ג'יז, שם התכנס בית דין שדה שהקים איסר בארי ובו נטלו חלק שלושה מקציניו הבכירים, שהפכו בהנחייתו לשופטים לרגע. לאחר דיון קצר שכלל את חקירתו של טובינסקי (ללא עו"ד) והאשמתו בבגידה, מצא אותו חבר ה"שופטים" אשם. כיתת היורים מחטיבת "יפתח" של הפלמ"ח כבר המתינה בחוץ. גזר הדין היה מוות. הביצוע, עליו פיקח בנימין גיבלי, היה מיידי, מבלי שטובינסקי יכול היה לערער או להיעזר בייעוץ משפטי.
רק בעקבות מכתב שכתבה האלמנה לנה טובינסקי לראש הממשלה דוד בן גוריון, ולאחר התערבותם של עורך הדין אשר לויצקי ומפקד מחוז ירושלים דוד שאלתיאל, הורה בן גוריון – כ-5 חדשים לאחר הארוע – על חקירה בנושא. את המשימה הטיל ראש הממשלה על הרמטכ"ל יעקב דורי ועל הפרקליט הצבאי הראשי, אהרון חוטר ישי. החקירה, שנתקלה בקשיים רבים, העלתה שטובינסקי לא בגד, וכי התהליך התנהל תוך פגמים רבים. טענות קשות הועלו גם כלפי התובע הצבאי הראשי אז, ד"ר גורלי.
בראשית יולי 1949 במקביל לטיהור שמו של טובינסקי והכרזת בן גוריון ש"לא בגד" הוא נקבר כחלל צה"ל (כיום קבור בחלקת חללי תש"ח בהר הרצל) והחלה חקירה משטרתית. היועץ המשפטי לממשלה החליט לא להעמיד את גיבלי אלא רק את איסר בארי שבינתיים הודח מתפקידו כר'אמ"ן בשל ארוע דומה אחר). בארי לקח עליו את האחריות ובתום משפטו הוטל עליו (בנימוק של "תרומה בטחונית למדינה") עונש מאסר "חמור": "יום מאסר מזריחת השמש עד שקיעה. אלא אם נשיא המדינה יחון…" ונשיא המדינה, בהמלצת הרמטכ"ל, יגאל ידין, אכן חנן. ומאז לא הועמד איש לדין על חלקו בהוצאה להורג.
ספיח משפטי נוסף היה כשהיועץ המשפטי לממשלה אז, יעקב שמשון שפירא, הגיש נגד התובע הצבאי הראשי, ד"ר אברהם גורלי, כתב אישום על לשון הרע. זאת לאחר שהאחרון האשים בעדותו במהלך המשפט את היועמ"ש בניהול המשפט נגד בארי "ממניעים זרים". ביהמ"ש המחוזי בת"א הרשיע את גורלי והטיל עליו קנס. אלא שגורלי ערער לביהמ"ש העליון וזה זיכה אותו. בסופו של דבר, גורלי נאלץ לסיים את תפקידו בצה"ל כתצ"ר, והוא הוחלף באיש שניהל את החקירה שטיהרה את טובינסקי – אהרון חוטר ישי.
הפרשה נדחקה הצידה הן בתחום ההנצחה, הן במודעות הציבורית, בצה"ל ובמערכת החינוך. היא נשכחה עד כדי כך שביום הזיכרון האחרון מצאתי עצמי עומד ליד הקבר בהר הרצל לבדי, מניח פרח ומדליק לזכרו נר זיכרון. אתם מוזמנים לאירוע שיתקיים בין השעות 17:00-20:00 בקיבוץ הראל.
גדעון מיטשניק הוא סא"ל במיל', חוקר מורשת ויזם חברתי ומרצה ב"מכון אבשלום"
