חג הקרבן, או בערבית "עיד אל-אדחא", שהחל אתמול (ראשון) בערב הוא חג מוסלמי המציין את המועד לקיום החג' – העלייה המסורתית לרגל למכה שבערב הסעודית. הוא נחגג החל מהיום העשירי של החודש האחרון בלוח המוסלמי, ונמשך ארבעה ימים. העלייה לרגל למכה נמשכת כשבוע, וחג הקרבן מציין את אחד השיאים בטקסים הנהוגים בה. אלו שמקיימים את החג בביתם מקיימים טקס דומה לזה הנהוג באותו היום במכה, שעיקרו הקרבת טלה כקרבן והכנת בשרו למאכל בסעודת החג או כתרומה לעניים.
שם החג נובע מהקשר לסיפור העקידה בקוראן ובמסורת המוסלמית. בקוראן מסופר כי הנביא אברהם, המאמין באלוהים, חלם חלום בו הוא שוחט את בנו (ישמעאל, לפי המסורת המוסלמית) ומעלה אותו כקרבן לאלוהים. הוא סיפר לבנו על החלום, והבן השיב לאביו שעליו לראות בחלומו ציווי אלוהי, ולהקריב אותו לעולה. הנביא אברהם מיהר להגשים את החלום שחלם, הלך להר ערפאת וביקש לשחוט את בנו כדי להוכיח את חוזק אמונתו באלוהים. אלוהים ראה זאת ושלח לו כבש, אותו שחט אברהם במקום את בנו. הצום יום לפני החג, התפילה במסגדים עם עליית השחר ביום הראשון, שחיטת כבשים, ממתקים ובגדים חדשים, הם מנהגי החג הראשיים.
בישראל, מציינים את החג ערבים-מוסלמים, צ'רקסים ודרוזים. כ-18.6% מאוכלוסיית ישראל הם מוסלמים, מתוכם 1.7% דרוזים ו-0.1% הם צ'רקסים. רוב המשפחות המוסלמיות בישראל ברוכות ילדים, למרות שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור גידול האוכלוסייה בקרב הערבים נמצא במגמת ירידה, מאז שנת 2000.
חג הקרבן פורץ את הגבולות המדיניים ומתאפיין בממתקים מסורתיים מסוריה ושוקולדים מדובאי על שולחן החג, וזאת לאחר שהערבים בישראל נחשפו למוצרים אלה ברשתות הטלוויזיה הערביות בשנים האחרונות. סיטונאים ערבים מייבאים כמויות גדולות דרך ירדן ומשווקים אותן במחירים גבוהים יחסית למוצרים המקומיים, אך הצורך להרשים ולהתחרות בקרובי המשפחה והשכנים גובר על המחיר.
יומיים לפני החג, בעיר נצרת שבגליל התחתון, חנויות הבשר, הבגדים, הממתקים והירקניות, עובדות במתכונת מיוחדת עד שעות הערב המאוחרות, על מנת לספק את צרכי עשרות אלפי תושבי העיר והכפרים שמסביב. התקשורת המקומית חוגגת, זוהי עונת המפרסמים הגדולה, אולם מחירי הבשר עדיין יקרים, וסעודת החג הבשרית היא האירוע המרכזי של כל משפחה בערב זה.
בעל אטליז בנצרת מספר שעל מנת לפתור את בעיית מחירי הבשר מייבאים כבשים מאוסטרליה וארצות אירופה המזרחית, כי מחירי הכבשים מתוצרת ישראל זינקו בעשרות אחוזים. המחיר לק"ג כבש טרי מתוצרת אוסטרליה הוא 60 ש"ח, זאת אומרת שהלקוח חוסך כ-30% ממחיר הבשר המקומי. לטענתו, הריכוזיות והביקוש גרמו לעליית מחירי הבשר המקומי, והלקוחות קונים בשר לפי המחיר הנמוך. בעיה נוספת שעומדת בפני האטליזים היא שגם ברשתות מזון גדולות מוכרים בשר טרי, דבר שמגביר את התחרות בין מוכרי הבשר.
בעלי האטליזים הם ברי מזל, פתרון ייבוא הכבשים מאוסטרליה מוצלח באופן יחסי, אולם המצב בענפים אחרים שונה. לדוגמה: עשרות אלפים מתושבי האזור עושים את דרכם בעונה הזו לשטחי הרשות הפלסטינית, במיוחד לג'נין ולשכם, כדי לקנות בגדים והנעלה מתוצרת טורקיה במחירים נמוכים בהשוואה למחירים בשווקים שבנצרת ובערים אחרות, או אי יכולתם של סוחרי הבגדים וההנעלה בנצרת לעמוד במחירי רשתות האפנה הגדולות בארץ, שתפוצתן מתרחבת לכל האזורים הערביים.
אין פתרון קסם לסוחרים חסרי האונים הללו. השכירות החודשית, המיסים הגבוהים, הארנונה לעירייה ושכר עובדים, אינם מאפשרים לסוחרים לעמוד במחירים. הפתרון לבעיה זו צריך להגיע מלמעלה, כלומר, על ידי הטבות ותמריצים מהרשויות הרלוונטיות על מנת לעודד את השווקים המקומיים.
בהא שחאדה עובד בדוברות ההסתדרות, תקשורת בערבית
