הפרק האחרון בסדרה "תנו לעבוד" (כאן 11) ישודר בתחילת ספטמבר (4.9). הסדרה, שהציגה בארבעה פרקים את תהליך חיפוש העבודה של  תשעה אנשים עם שונויות קוגניטיביות ונוירולוגיות, תבוא לסיומה בפרק שיחשוף את השתלבותם של המשתתפים, חצי שנה לאחר שהתקבלו לעבודה.

"חזרנו לגיבורי הסדרה אחרי חצי שנה כדי לראות איך הם הסתגלו", אומרת ל'דבר' מיטל בבילה, עורכת הסדרה, "מי הצליח להיכנס למסגרת ולעבוד, למי עדיין יש קשיים, ואיך המעסיקים חוו את זה". ויש, לדבריה, סיבה לאופטימיות: "הפרק הזה מעלה לי חיוך בכל פעם שאני צופה בו".

"חיפוש העבודה מאוד מתיש"

אחד מגיבורי הסדרה הוא אביעד לונדון (33) מחיפה, בודק תוכנה (QA) משכיל ומוכשר, שעוסק בתחום כבר 10 שנים, ומתמודד עם תסמונת אספרגר בתפקוד גבוה.

לונדון, בוגר בית הספר הארצי להנדסאים של הטכניון במגמת תוכנה, בעל תעודת בודק תוכנה של ארגון בדיקות התוכנה הבינלאומי ושתי תעודות נוספות ממכללות מובילות בתחום, פוטר בתקופת הקורונה ממקום העבודה שלו. ממקום עבודה נוסף שמצא, הוצא לחל"ת כעבור זמן קצר. הוא שלח עשרות קבצי קורות חיים ונפגש עם לא מעט מגייסים. "תהליך הקבלה לעבודה ב-QA", הוא מספר, "הוא תהליך מאוד ארוך ומייגע, הכולל שני מבחנים לפחות, ארבעה חמישה ראיונות עם כל אחד מהדרגים במקום העבודה. חיפוש העבודה עצמו מאוד מתיש".

גם אחרי שהתקבל לעבודה, המשיך להיתקל במחסומים רבים: "במקום העבודה הקודם, הרגשתי שבגלל האספרגר אני לא מקבל את אחוזי המשרה שאחרים מקבלים. גם סביב הפיטורים בתקופת הקורונה, הייתה תחושה שאנשים אחרים חוזרים לעבוד, ואני פוטרתי".

"שלא ידברו אלי כמו למישהו שלא מבין"

לתוכנית הוא הגיע בעקבות פוסט שפרסם בדף הפייסבוק 'סיכוי שווה'. "הצגתי את עצמי ואת הנושא שהיה הכי חשוב לי באותה התקופה- למצוא עבודה".

ההשתתפות בתוכנית הייתה חוויה לא קלה עבורו. "זה תהליך מאוד ארוך שנמשך לא מעט זמן", הוא מספר, "רציתי להראות שאני יודע את העבודה שלי. רציתי שיראו שאני עונה על השאלות במקצועיות, שאני עושה כל מה שאפשר. שיראו איך לא התביישתי באף ראיון, הצגתי את עצמי ואת השוני שלי, אבל התראיינתי כמו כולם, בלי יוצא מן הכלל".

במסגרת התוכנית מצא עבודה, ובשמונת החודשים האחרונים הוא עובד בחברת סטורסופט טכנולוגיות בע"מ.

"זיהו שיש לו יכולת מטורפת לרדת לפרטים", מסבירה בבילה, "הרבה מעבר לאיך שאנחנו מסתכלים על דברים. זה אחד הדברים שמאוד מוערכים אצלו, וזה גם היתרון שלו ביחס לעובדים אחרים, במיוחד בבדיקות תוכנה. לאנשים בעלי שונויות יש יכולות ואיכויות שמייחדות אותם", היא אומרת, "הרבה פעמים הם מצליחים לבצע את המשימה כבר בזמן שמסבירים להם את ההוראה".

לונדון: "האספרגר לפעמים מפריע לעבודה, למשל, כשצריך לשמור על ריכוז. הדבר שהכי מפריע לי זה רעשי רקע, וכשאני עובד במשרד אני לא יכול לשלוט בכמות הרעש מסביבי, יש לי אוזניות חוסמות רעש, שהן מבחינתי כלי העבודה הכי חשוב". חוץ מזה, הוא מרבה להשתמש בציוד הקלטה בשיחות עם אנשים, בעיקר בשביל לעקוב אחרי מה שנאמר בפגישה, והוא גם רושם ומתעד את כל מה שקשור לעבודה בתיקון הבאגים.

"אני רוצה שתהיה לי הזדמנות להוכיח את עצמי במקום העבודה, ושאם יש לי קושי מסוים, אז להצליח ולהרים דגל. לא להתבייש לדבר עליו. הייתי רוצה לקבל ביקורת, ללמוד מהביקורת ולהשתפר, ושיעשו את זה בצורה רגישה. הייתי רוצה שלא ידברו אלי כמו למישהו שלא מבין, או שידברו אלי בצורה 'חמודה' ו'נחמדה'. אני רוצה שידברו איתי כמו כולם, אבל גם יבינו את המגבלות.

"אפשר לעשות התאמות מאוד פשוטות במקום העבודה שעבורי הן קריטיות. להבין שחרדה בראיון העבודה היא לא סימן שהעובד לא טוב, להבין שצריך להחליף מנורת פלורסנט, לשים את שולחן העבודה במקום יותר שקט, לספק אביזרי הנגשה או לאפשר למועמד לעבודה לכתוב במחשב במקום בעט".

מעבודתו החדשה לונדון מאוד מרוצה, גם בזכות העיסוק, גם בזכות הפן החברתי: "יש לי לא מעט חברים בעבודה החדשה, שמקבלים אותי כמו שאני ומאוד שמחים על כל אבן דרך שלי בעבודה. אני אוכל צהריים עם הקולגות שלי, משתתף באימון כושר קבוצתי, משתתף בפעילויות. הייתי גם ב'על האש' אצל חבר מהעבודה ובימי הולדת של חברים מהעבודה".

לצילומי ראיון עבודה אחרי הפרק הראשון של התכנית, לונדון הגיע עם חברה מהעבודה. "זה כל כך ריגש אותי", אומרת בבילה, "עבודה זו הזדמנות להיות חלק מהחברה זו הסתגלות מלאה, וראיתי את השינוי אצל המשתתפים. תעסוקה זה דבר קריטי, זו תנופה לחיים עצמאיים. אני לא מדמיינת את עצמי לא עובדת, לא לעבוד זה גם להיות מחוץ למעגל חיים שלם".

"היכרות מעלפת עם אנשים מדהימים"

"תנו לעבוד" מבוססת על התכנית הבריטית employable me, שרצה כבר חמש שנים וארבע עונות ב-BBC, וזכתה לשבחים וגרסאות באוסטרליה, קנדה וישראל. בגרסה הישראלית השתתפו תשעה בעלי שונויות קוגניטיביות ונוירולוגיות; חמישה על הרצף האוטיסטי, שניים שמתמודדים עם תסמונת טורט ושניים עם שיתוק מוחין.

"כשצפיתי בסדרה התאהבתי מיד", אומרת בבילה, "והרגשתי שאני חייבת לעשות את התכנית הזו בישראל. רציתי להעביר את האיכויות והיכולות של האנשים האלה. התכנית לא מטיפה, יש בה היכרות מעלפת עם אנשים מדהימים שפורשים את הסיפור שלהם".

בתוכנית מופיעים גם מומחים שמסבירים את היכולות של אנשים עם שונויות. "לא הכרתי את העולם הזה לפני כן", אומרת בבילה, "למדתי אותו דרך מפגש עם המשתתפים והמומחים. הצלחתי דרכם להרכיב את חווית עולם העבודה של אנשים עם שונויות. הכרתי את האנשים ואת הייחודיות, ראיתי כמה פוטנציאל וערך יש להם בעולם העבודה, ולעומת זאת איך שופטים אותם, הם לא מקבלים אפילו ראיון עבודה אחד במשך חודשים ושנים".

"המעסיקים מדברים על זה בחיוך גדול"

מטרת הסדרה היא, לדברי בבילה, בעיקר ליצור לבעלי השונויות מפגש והתנסות עם מעסיקים. "באינטרקציה שלנו עם מעסיקים ביקשנו שיהיו גם ראיון עבודה וגם התנסות בעבודה. אחרי זה תשפטו אם האדם מתאים לכם או לא, וזה הבדל גדול מאוד".

בחלק מהמקרים, ליוו גם עובדים סוציאליים את המועמדים ועזרו להניע את התהליך. "יש כאלה שהצליחו ועובדים עד היום במקום העבודה, בהתאמות מסוימות. אצל חלק מהמשתתפים הדברים נראים קצת אחרת. אבל אני חושבת שעצם העובדה שלאנשים, שחלקם אף פעם לא קיבלו הזדמנות, הייתה התנסות, זה סוג של הצלחה. גם מבחינה נפשית, וגם לקורות החיים. כשחזרנו חצי שנה אחר כך, ראינו שהניסיון הוא באמת טוב".

איך היו  המעסיקים?
"ראיינתי הרבה מעסיקים, ולא פגשתי מישהו שהתחרט. זה לא נטול התמודדות, אבל הם מדברים על זה בחיוך גדול. הם קיבלו אנשי מקצוע לכל דבר. ההעסקה של אנשים עם שונויות חוללה שינוי גם אצל המעסיקים שהשתתפו בתכנית".

יש לך מסקנות מתוך ההתנסות הזו?
"הסדרה זה המיקרו. יש את המאקרו, שהיא האוכלוסייה שמתמודדת עם שונויות. יש כל כך הרבה אנשים שמחכים להזדמנות ויש להם מה להציע, צריך לפתוח להם את הדלת ולתת להם את האפשרות, ושיבחרו אותם לפי כמה הם טובים, ולא לפי איזה שונות יש להם".

מה את מקווה שיקרה בעקבות הסדרה?
"הדבר הגדול שאני מקווה שהסדרה תעשה, זה להראות שלא צריך להירתע מאנשים בעלי שונויות, שההתאמות לא יראו כאיזה דבר מטורף. ובמובן הכי רחב, לאפשר פתיחות לשונות. לא לדרג אותה, אלא לראות אותה כדבר שהוא שונה ממני, וזה הכל. בלי להצמיד לזה שום דבר. איזו מין חברה זו אם אנחנו כאלה מנותקים מכל מה שקצת שונה, קצת חריג. מי אני שאהיה מדורגת מעל מישהו? בסוף, כשנלמד לקבל יותר, נהיה יותר פתוחים לקבל גם את עצמנו. זה פשוט עושר".