חדר ההמתנה במחלקה האורתופדית בבית החולים שערי צדק בירושלים ריק ממטופלים, ורק מזכירת המחלקה, איילה שרביט, יושבת בעמדת העבודה שלה. "ביטלנו 160 תורים אורטופדיים היום", היא מספרת בצער, "אנשים מסכנים, שהיו צריכים הורדת גבס או בדיקה לאחר ניתוח. זה עצוב, לא מתאים שריק כאן, ולא מתאים לי לא להיות עסוקה כל היום בלעזור לאנשים לקבל טיפול".

איילה שרביט, פקידה במחלקה האורתופדית בשערי צדק. "לא מתאים שריק כאן" (צילום: דפנה איזברוך)

זה המצב במרבית המחלקות ומרפאות החוץ ביום הראשון להשבתה בשבעת בתי החולים הציבוריים (הדסה, שערי צדק, לניאדו, מעייני הישועה ושלושת בתי החולים בנצרת), שנאבקים על העברת מאות מיליוני שקלים שהובטחו להם על ידי משרד האוצר, ומזהירים מקריסה כלכלית מתקרבת. החל מהבוקר (רביעי) הם עברו לעבודה במתכונת חירום. אין קבלה של חולים חדשים, ואלפי תורים וניתוחים בוטלו, והמחלקות היחידות שפועלות הן מחלקות הטיפול הנמרץ, חדר המיון, חדרי הלידה מחלקות הקורונה וניתוחים דחופים.

דוכן קבלה בבית החולים שערי צדק בירושלים. "לא רגילים לא לתת שירות" (צילום: מטה המאבק של בתי החולים הציבוריים)

"תחושת אכזבה וכאב לב"

אורית פרץ, מנהלת המערך האמבולטורי בשערי צדק, מספרת ש-798 תורים של מטופלים שנקבעו להיום בוטלו. אחרי שנשלחו הודעות SMS, היא ואנשי הצוות שלה התקשרו לכל מטופל אישית, כדי לוודא שהבין את ההודעה. "זו הייתה משימה לא קלה עבורנו, זה כאב לנו כאנשי מערכת. לכל בן אדם שיש לו כאב או בעיה, זה קריטי עבורו. גם לתורנים בניורוכירורגיה, מרפאת כלי דם, אורתופדיה, תורים אחרי ניתוח היו שיחות קורעות לב."

"אנחנו בירושלים לא רגילים לא לתת שירות לאוכלוסייה", מוסיפה פרץ, "היו מטופלים שממש פירטו לנו את הבעיה הספציפית שלהם, ועדיין אנחנו נאלצים להגיד להם שמצב בית החולים מחייב התייחסות של הממשלה. האמירה 'לא נוכל לקבל אתכם מחר' לא מייצגת את האופי של שערי צדק. נשארנו עד השעות הקטנות של הלילה כדי לוודא שמדברים עם כולם. אנחנו רגילים שאם עובדים עד שעות כאלה זה דווקא כדי לתת שירות, לא כדי לבטל אותו. אני רגילה לצאת מפיגוע עם תחושה קשה על הדברים שראיתי בבית החולים, אבל עם סיפוק שעשינו כל מה שביכולתנו. אתמול יצאתי מהעבודה עם תחושת אכזבה וכאב לב."

אורית פרץ, מנהלת המערך האמבולטורי בבית החולים שערי צדק. "היו מטופלים שממש פירטו לנו את הבעיה הספציפית שלהם, ועדיין אנחנו נאלצים להגיד להם שמצב בית החולים מחייב התייחסות של הממשלה" (צילום: דפנה איזברוך)

"עדיין לא קבענו תורים חדשים לאנשים, כי אנחנו לא יודעים מתי הבעיה תיפתר. הרשימות אצלנו, כשתהיה וודאות נפנה למטופלים האלה ונציע פתרון. חלקם יוכלו לקבל שירות במרפאות הקהילתיות, אבל לחלק מהתחומים, כמו ראומטולוגיה, אין פתרון בקהילה ויש תורים ארוכים. כשאני נאלצת לבטל כזה ביקור, אני יודעת שאצטרך לעבוד מאוד קשה כדי לתת פתרון, כי התורים ארוכים. אנחנו משתדלים מאוד שהתורים לראומטולוגיה אצלנו לא יעלו על שלושה חודשים, אבל שלושה חודשים זה הרבה. מי שכואב לו עכשיו רוצה פתרון עכשיו."

השבתה שנייה בתוך שמונה חודשים

זו לא הפעם הראשונה השנה שבתי החולים הציבוריים משביתים פעילות. במשך שנים מתריעים בבתי החולים על תקצוב לא שוויוני מצד משרד הבריאות לעומת בתי החולים הממשלתיים ואלו שבבעלות קופת חולים כללית, שמכניס אותם לגרעונות. משבר הקורונה העמיק עוד יותר את הבור הכלכלי: בתי החולים התגייסו לטיפול בקורונה, רכשו ציוד ותגברו כוח אדם, כשבמקביל הפסידו מיליוני שקלים של הכנסות כתוצאה מצמצום בפעילות הרפואית השגרתית ומשר"פ בזמן הסגרים.

בינואר השנה, כשגל הקורונה השלישי היה בעיצומו, התריעו בתי החולים מקריסה כלכלית ופעלו במתכונת חירום. כעבור מספר ימים של מאבק הושג הסכם לפיו האוצר יעביר לבתי החולים 960 מיליון שקלים – 630 מיליון שיכסו את המחצית הראשונה של 2021, ו-55 מיליון שקלים נוספים על כל חודש בו יחול משבר הקורונה. בפועל, התקצוב נעשה באמצעות תקנות תמיכה, מנגנון שמעכב את העברת הכספים, ולטענת מנהלי בתי החולים, רק כמחצית מהם הועברו בפועל.

הדסה עין כרם. "אין לנו שום יכולת לתכנן קדימה" (צילום: מטה המאבק של בתי החולים הציבוריים)

השבוע התריעו מנהלי בתי החולים שהכסף אוזל, ושבקרוב לא יוכלו לשלם לספקים ולהעביר משכורות לעובדים. שר הבריאות, ניצן הורוביץ, הבטיח להאיץ את הטיפול בסוגיה, בינתיים ללא הצלחה. "‏בתי החולים העצמאיים במצוקה. אני מודע לזה ומטפל,, כתב השר הבוקר, "נציגי משרד הבריאות והאוצר מקיימים כבר יומיים דיונים מרתונים כדי לפתור את המשבר. נדרש ואפשר להגיע להסכמות עד סוף היום. לא אאפשר הימשכות המצב הזה, ואני בטוח שהאוצר מבין ויפעל בדיוק כמוני".

"לוקח שנים לרכוש ציוד מתקדם, ולא בטוח אם יהיו משכורות"

פרופ' רון אלישר, יו"ר ועד הרופאים בהדסה, מספר שהגרעון בבתי החולים פוגע בהתנהלות הרפואית השוטפת. "אין לנו שום יכולת לתכנן קדימה, אנחנו חיים בעולם של אי וודאות. בתי חולים אחרים רוכשים ציוד מתקדם, פה זה לוקח שנים, עד שהציוד כבר לא מתקדם. כל הזמן לא בטוח אם יהיו משכורות לחודש הבא."

פרופ' רון אלישר, יו"ר ועד הרופאים בבית החולים הדסה בירושלים, בעצרת מחאה. "לפעמים חסרים מכשירים בגלל שאי אפשר לתקצב רכישת מכשירים חדשים, ואנחנו מגיעים ל'קשקש' של חוסר יכולת לבדוק את המטופלים" (צילום: דפנה איזברוך)

כדוגמה נותן פרופ' אלישר את מרפאת אף אוזן גרון בהדסה, אותה הוא מנהל. "אנחנו משתמשים במערכת של אנדוסקופיה (בדיקה של איברים בתוך הגוף באמצעות החדרת צינור עם מצלמה – ד.א.), שהיא יקרה מאוד. כל אנדוסקופ עולה 25 אלף שקלים, ואחרי כמה חודשים צריך להחליף אותו כי למכשירים יש בלאי. זה ציוד לתפעול יומיומי, שבלעדיו אי אפשר לספק רפואה טובה ובטוחה. לפעמים חסרים מכשירים בגלל שאי אפשר לתקצב רכישת מכשירים חדשים, ואנחנו מגיעים ל'קשקש' של חוסר יכולת לבדוק את המטופלים. זה מסכן את המטופלים וגם אותנו. אם יקרה משהו כי לא בדקנו, הוא נפגע וגם אנחנו נצא רשלנים."

אלישר מודע היטב לתוצאות ההשבתה. "לנו בוטלו היום שני ניתוחים באף אוזן גרון. אחד של בחורה חירשת עם שתל שבלול באוזן שהתקלקל, ודורש החלפה בחדר ניתוח. יש לה ילדים קטנים בבית והיא לא שומעת, אין לי מושג מתי נעשה את הניתוח, אם שבוע הבא הלו"ז מלא ואז יש חגים".

"די לנצל את טוב הלב שלנו"

בשעות הצהריים ערכו עובדי בית החולים עצרת מחאה. "האחיות נותנות את הלב והנשמה, די לנצל את טוב הלב שלנו", אמרה יו"ר ועד האחיות, ניצה שמש, "אל תתנו לנו לחשוב שלא יהיה ציוד ושלא נקבל משכורת".

ניצה שמש יו"ר ועד האחיות בהדסה. "די לנצל את טוב הלב שלנו" (צילום: דפנה איזברוך)

"לנו הרופאים נמאס, פשוט נמאס", אמר פרופ' אלישר בעצרת, "הגיע הזמן שגם אנחנו נוכל לקום בשקט לעבודה, בלי לחשוב אם יהיה או לא היה כסף למשכורת, האם יהיה אפשר לשלם לספק על ציוד, או ששוב נקבל טלפון זועם על לא עוול בכפנו. האם ניתוח יתקיים או יבוטל כי הוא לא מציל חיים."

"נמאס לנו גם לשמוע שצריך להתייעל. מספיק. אין בית חולים אחר בארץ שנעשה בו תהליך התייעלות כמו שנעשה בהדסה. אנחנו סיימנו להתייעל. עכשיו תור משרד האוצר והבריאות לטפל במערכת עליה הם אחראים, ולבטל את האפליה."

"יש פה צורך אמיתי", אומרת אורית פרץ, "אני חושבת שאנשי הכנסת והממשלה מכירים את הצורך. הם מכירים אותנו, ביקרו פה, מכירים את רוחנו ויודעים שפנינו מכוונים לתושבי ירושלים. תמיד עמדנו איתנים נגד פיגועים ושעות חירום, לכל מיני צרכים מיוחדים שהיו. אני מבקשת, כמו שאר העובדים – תנו לנו להמשיך את עבודתנו".