המכללה הטכנולוגית בבאר שבע מגייסת כ-90 סטודנטים לשנת הלימודים הבאה במסגרת מסלול לימודים תוך כדי עבודה (On Job Training) בשלוש מגמות טכנולוגיות מובילות: הנדסאי בקרה-אוטומציה, הנדסאי מכונות-מכטרוניקה והנדסאי כימיה, כחלק מהתכנית הלאומית להכשרת הנדסאים של זרוע העבודה בשיתוף עם מה"ט, ג'וינט ישראל, תב"ת, קרן עזריאלי ועמותת צורים.

במסגרת תכנית הלימודים, שאורכה שנתיים, הסטודנטים משובצים למפעלים בתעשיות השונות ב-17 חברות מובילות בעיקר באזור הנגב, בהן קמ"ג, אסם, חיפה כימיקלים נגב, ווישיי, שטראוס, פיניציה, כי"ל ועוד.

"את לומדת הרבה קורסים והרבה נוסחאות, וכשאת מגיעה תכלס לעבודה, זה נראה אחרת"

נועם אליעזר דנינו: "זה הרבה יותר פרקטי מלימודים של תואר רגיל" (צילום: ריאד אסד)

נועם אליעזר דנינו (25) מבאר שבע, סטודנט בתכנית במגמת הנדסאי מכטרוניקה, עובד במסגרת התכנית במפעל בל טכנולוגיות. "מאז שהייתי ילד קטן אבא שלי תמיד תיקן דברים בבית בעצמו, ואני הייתי מסתכל על איך שהוא מתקן, מפרק ומרכיב, אם זה טיפול באוטו, או באחד ממכשירי החשמל", הוא מספר. "אחרי שהשתחררתי עבדתי במדידות בבניין, אבל תמיד עניין אותי תחום המכונות. כששמעתי על התכנית החלטתי ללכת על זה, ונרשמתי למגמת מכטרוניקה. עשיתי שנה מכינה והתקבלתי לתכנית.

"אני מאוד מרוצה. אני חושב שהתכנית מאוד דוחפת קדימה. זה הרבה יותר פרקטי מלימודים של תואר רגיל, מהתיאורטי על הדף אתה מגיע למפעל ורואה במעשים מה קורה ואיך עובדים ולומד מהשטח.

"במפעל שלי אני מקבל שכר גבוה יחסית, ואני מאוד קרוב למנהל התפעול שלי, והוא משתף אותי ואומר לי שהוא מרגיש שהוא קיבל בן אדם איכותי שיודע איך לעבוד. עובדים שם עוד מהנדסים והנדסאים שאני לומד מהם המון. מכיוון שאני לוחם משוחרר בשירות מילואים פעיל, ומשרד הביטחון משלם לי 80% מהלימודים, יוצא לי שאני משלם על הלימודים 3,400 שקלים בשנה. זה שווה מאוד".

מזל שי (מימין), נועם אליעזר דנינו ומנכ"ל המכללה דב פ. תמיר. "אני קמה בבוקר בכיף לעבודה" (צילום: הדס יום טוב)

מזל שי (53), נשואה ואם לשישה מבאר שבע, היא סטודנטית בתכנית במגמת הנדסאי כימיה. ברוב חייה הבוגרים היא עסקה בעיקר בגידול ילדיה, וכשבתה הקטנה גדלה, החליטה לעשות שינוי בחיים ולהתחיל ללמוד.

"התחלתי לחשוב מה אני רוצה לעשות, והחלטתי שאני רוצה ללמוד כימיה, מקצוע שאהבתי מאוד בבית הספר", היא מספרת. "בבית שכנעו אותי שזו עבודה קשה שאולי כבר לא מתאימה לגיל שלי, אז נרשמתי ללימודי ערב בהנדסת תוכנה כאן במכללה, ותוך כדי עבדתי בבקרים.

מזל שי במעבדה (צילום: נוי אלון)

"עשיתי מכינה, קיבלתי ציון גבוה והתחלתי לתרגל. הייתי מגיעה למכללה, וקבעתי שיעור בקומה שלישית, איפה שכל המעבדות. אני עומדת מול המעבדות, מסתכלת ואומרת לעצמי: 'פה אני רוצה להיות'. באותו הרגע הפסקתי את לימודי הנדסת התוכנה וביקשתי להירשם ללימודי כימיה.

"קיבלו אותי, ושנה אחר כך התחלתי ללמוד הנדסאי כימיה בתכנית הלאומית, מה שנתן לי גם מענה על עבודה תוך כדי וניסיון תעסוקתי. אז עזבתי את העבודה שלי והתחלתי ללמוד בתכנית".

בהתנסות המעשית, שי עובדת כדוגמת במעבדת שדה במושב גילת בתחום הכימיה האורגנית, ובודקת ריכוזי חומרים אורגניים וכימיים באדמה ובצמחים. "אני מאוד מרוצה, ומאוד אוהבת את העבודה שלי ואת הלימודים. אני יודעת שגם מאוד מרוצים ממני שם, עשו לי הכשרות ונותנים לי תפקידים. אני מכירה את כולם, אני קמה בבוקר בכיף לעבודה, ואני גם חושבת שזה ממש יעזור לי בהמשך".

"הפתעתי את עצמי מאוד, ועכשיו אני עושה את מה שרציתי לעשות תמיד, והתכנית הזו הקלה עליי בלעשות את זה", היא אומרת בחיוך, ומוסיפה שהילדים שלה גאים בה מאוד. "כל החיים חינכתי אותם ללימודים והשכלה. לפני כמה חודשים הייתה לי בחינה בזום, ושמתי שלט על הדלת: 'אמא במבחן, לא להפריע'. כל הבית היה בשקט עד הערב, ויצאתי לקול מחיאות כפיים".

נינל קול: "רציתי לבדוק אם המקצוע הזה באמת מתאים לי לפני שאני משקיעה ארבע שנים בתואר" (צילום: לינוי טל)

נינל קול (21) מירוחם, סטודנטית בתכנית במגמת הנדסאי כימיה, עובדת במחקר ופיתוח במפעל רותם, שמייצר דשנים לחקלאות ולתעשיית המזון. "אני עובדת עם עוד סטודנטית מהתכנית במחלקת המחקר והפיתוח של חברת רותם, שנמצא דרומית לדימונה. אנחנו עובדות כבודקות דוגמאות, מקבלות דוגמאות ובודקות את שיעור החומרים בהן", היא אומרת.

"בתיכון למדתי 5 יחידות כימיה, והמקצוע עניין אותי. התחלתי ללמוד תואר בהנדסה במכללת סמי שמעון, הייתי שם שבוע והבנתי שאני רוצה לעבוד תוך כדי, ואי אפשר לשלב עבודה ולימודים בתואר כזה. הרעיון לעבוד בתחום קרץ לי, כי רציתי לבדוק אם המקצוע הזה באמת מתאים לי לפני שאני משקיעה ארבע שנים בתואר".

קול טוענת שלימודים עיוניים של מקצוע לא תמיד משקפים באמת את התעשייה. "את לומדת הרבה קורסים והרבה נוסחאות, וכשאת מגיעה תכלס לעבודה, זה נראה אחרת. זה שיש אופציה לעשות גם וגם, לצבור ניסיון, זה מעולה לדעתי. בשנה הראשונה עבדנו יום אחד בשבוע, וממש התחברתי למקום. עכשיו, בקיץ, אני עובדת בכל ימות השבוע. אני בינתיים גם צוברת ניסיון ומרוויחה כסף".

"ההרגשה היא שעושים הכול כדי שנצליח. אני מקבלת דמי קיום, מלגת לימודים, ואני רק צריכה לרצות ולהשקיע. עם יד על הלב, הייתי ממליצה לכל החברות שלי ללמוד בפרויקט הזה. גם הראש שקט מבחינה כלכלית, וגם עוטפים אותך מכל הכיוונים".

"בזכות פרויקטים מהסוג הזה אנחנו מסוגלים לבצע את השינוי ולתת מענה גם לאוכלוסיית הנגב וגם לתעשייה הקטנה והבינונית"

"לפני כשנה, המדינה והג'וינט פרסמו קול קורא שחברו אליו כמה שחקנים: משרד האוצר, משרד העבודה והתעשייה ועמותות פילנטרופיות, והוקמה התכנית הלאומית במנהלת ג'וינט ישראל, שעודדו את המוסדות להשכלה ברחבי הארץ ליצור קשרים עם מעסיקים קטנים ובינוניים ולתת מענה למחסור בהנדסאים בתעשייה", מספר יעקב דור, משנה למנכ״ל המכללה הטכנולוגית באר שבע.

"אנחנו הצטרפנו בשנה שעברה ופתחנו שתי מגמות בתכנית, הנדסאי כימיה והנדסאי מכטרוניקה. כעת 44 תלמידי המחזור הראשון מסיימים את שנה א'. בשנה הבאה, תצטרף גם מגמת הנדסאי בקרה ואוטומציה למגמות הנלמדות בתכנית. יחד מדובר בשלושה מסלולים בעלי היצע משרות אדיר בשוק העבודה. הפרויקט הזה נותן את המענה גם לזירת התעשייה וגם לסטודנטים עצמם".

יעקוב דור, משנה למנכ״ל המכללה הטכנולוגית באר שבע: "יש פה היצע משרות אדיר ותעשייה שזקוקה לזה" (צילום: יח"צ)

הסטודנטים מתחילים לעבוד בתעשייה החל מהסמסטר השני, ומתחילים יום התמחות בתעשייה בשכר בשבוע. בשנה השנייה זה כבר הופך ליומיים, כשבחודשי הקיץ הם נדרשים לעבוד לפחות יומיים בשבוע, וישנה אפשרות להגדיל את שעות העבודה.

בהתאם למצבם הסוציואקונומי, יכולים הסטודנטים בתכנית לקבל מלגות של עד 80% משכר הלימוד ודמי קיום משמעותיים שמגיעים ל-3,000 שקלים לחודש בשנה הראשונה, כל זה תוך כדי עבודה בשכר. בנוסף, לתכנית ישנה גם רכזת פרט שמלווה את הסטודנטים במהלך הלימודים והעבודה.

דור מסביר שאחת ממטרות התכנית היא לעודד את הלימודים במקצועות אלה, כי לדבריו, למרות הביקוש האדיר לידיים עובדות, בשנים האחרונות הולך ויורד הביקוש ללימודי מקצועות טכנולוגיים. הוא טוען שהסיבה המרכזית לכך היא מעמדית, וכוללת הסללה של צעירים לאקדמיה וחיסול החינוך הטכנולוגי בתיכונים, בנוסף על חוסר תקצוב של הממשלה.

"יש פה היצע משרות אדיר ותעשייה שזקוקה לזה, מעסיקים שרוצים להיות שותפים, וציפייה להגעה של צעירים איכותיים, שיבחרו ללמוד מקצועות טכנולוגיים פרקטיים. ולמרות זאת, פערי התקצוב של ההנדסאים אל מול כל מוסד אחר הם פערים אדירים, תחום ההכשרה המקצועית בכלל ותחום ההנדסאים בפרט מתוקצבים בחמישית או שישית מול כל מערכת השכלה מקבילה. בזכות פרויקטים מהסוג הזה, אנחנו מסוגלים לבצע את השינוי ולתת מענה גם לאוכלוסיית הנגב וגם לתעשייה הקטנה והבינונית".

לדבריו, היתרון המשמעותי בתכנית הוא ההשמה והניסיון. לכן, הוא מקווה, היא תצליח למשוך צעירים איכותיים לתחום. "המעסיקים משקיעים זמן, משאבים וחניכה, ויש להם הזדמנות לבדוק אם הסטודנטים הללו יתאימו לצרכים שלו כשיסיימו את התואר. גם אם לא, הסטודנטים מרוויחים ניסיון מעשי, שהוא מאוד משמעותי בעולם ההנדסאים".

"כרגע אנחנו נמצאים בהליכי מיון לשנה הבאה, ומגייסים כ-90 סטודנטים לשנת הלימודים הבאה שתחל ב-17 באוקטובר. מי שרוצה ללמוד בתכנית צריך להיות בעל בגרות מלאה, לשלוח קורות חיים ותעודת בגרות למייל המכללה, ויוזמן להליך מיון שכולל כמה שלבים. אם יימצא מתאים, יתחיל ללמוד מכינת ריענון קצרה".

"אנחנו רוצים שתושבי באר שבע והנגב לא יצטרכו לנדוד"

"ב-1954 הוקמה המכללה הטכנולוגית בבאר שבע כשלוחה של הטכניון. בתחילת דרכה הכשירה עובדים עבור הקריה למחקר גרעיני ועבור התעשייה האווירית והצבאית", מספר דב פ. תמיר, מנכ"ל המכללה, שבאופן לא רשמי מתפקד גם כהיסטוריון שלה, היות שהוא עובד בה כבר 49 שנים, ומנכ"ל שלה כבר 15 שנה.

מנכ"ל המכללה הטכנולוגית דב פ. תמיר: "אנחנו רוצים שתושבי באר שבע והנגב לא יצטרכו לנדוד" (צילום: המכללה הטכנולוגית באר שבע)

"באר שבע הייתה אז עיר צעירה, שהייתה עיר עולים שהגיעו מכל קצוות העולם, ונועדה לתת מענה של ידיים עובדות לקמ"ג, לתעשייה האווירית ולמפעלי תעשייה נוספים, וגם להקנות מקצוע לעולים החדשים. כך נוסד המרכז הראשון להכשרה מקצועית במדינת ישראל, וקלטה יחד עם העיר באר שבע אוכלוסיות מכל העליות למדינת ישראל".

בין השנים 1970 ל-2000 המכללה פעלה במסגרת הסכם בין אוניברסיטת בן גוריון למשרד העבודה, והקימה את מכללת סמי שמעון להנדסה שנמצאת מעבר לכביש, בית ספר מקצועי בתחומה, בית ספר למלונאות בערד ו-13 שלוחות מאשדוד עד אילת, בהן גם שלוחה באבן שמואל שהייתה חלק מהקמת אינטל.

"המכללה תמיד תקשרה עם התעשייה, ויחד איתה, התעשייה בנגב הלכה והתפתחה", אומר תמיר בגאווה. היום, נלמדים בה יותר מ-17 תחומי לימוד טכנולוגיים והנדסיים שונים, והיא מתהדרת בכ-64 אלף בוגרים, עם 80%-85% השמה במקצוע הנלמד.

לטענתו של תמיר, בשנים האחרונות המכללה עושה את מה שהמדינה מסרבת לעשות. "מה שקורה היום זה שאין תכנון לאומי בענייני הכשרה לתעשייה, והשינוי היום זו התכנית הלאומית, שיצאה מהמכללות ועברה סינון של המדינה. המכללות עבדו על היצע וביקוש, ועכשיו יש לנו הזדמנות להתוות דרך ולתת מענה אמיתי גם לצרכים של הסטודנטים וגם לתעשייה".

"אנחנו רוצים שתושבי באר שבע והנגב לא יצטרכו לנדוד, יקבלו את כל המענה כאן וגם ישתלבו כאן בעבודה ויישארו כאן. לכן כל השנים אנחנו נותנים כמה שיותר אפשרויות, ופותחים מגמות אפילו אם הן לא כלכליות, והתכנית הלאומית זה עוד צעד לכיוון הזה".