"השאלה היא האם מטרת מערכת החינוך לשכפל מציאות או ליצור מציאות אחרת" אומר ד"ר איימן אגבאריה, "רק לרדוף אחרי המציאות ולתת לה לגיטימציה, או שלצד התפקיד הזה יש למחנכים תפקיד לסייע לתלמידים ליצור מציאות אחרת". תשובה לשאלה הזו, שאיתה פותח אגבאריה את השיחה, ניצבת ביסוד כל רפורמה במערכת בחינוך. מערכת החינוך בישראל עוד לא מצאה את התשובה שלה לשאלה, על אף כל הרפורמות המושקות חדשות לבקרים, ואולי בעצם בגללן.

אגבאריה (בן 53), מרצה באוניברסיטת חיפה וחבר במכון מנדל למנהיגות חינוכית, סבור ש"יש להאט את הקצב. ליצור אלטרנטיבה לחשיבה שמנגידה בין צרכי הילד לצרכי המערכת. לחשוב אסטרטגית לאן רוצים להתפתח. לא לחפש דרכים לעשות הווה שהוא שונה בשם השינוי, אלא ליצור עתיד טוב יותר".

ד"ר אימן אגבאריה. "נדרשת למידה איטית, לצד הטכנולוגיה. למידת טקסטים לצד שיח על רגשות" (צילום: אלבום פרטי)

ערב פתיחת שנת לימודים נוספת תחת איום הבידודים וסגרי הקורונה, עולים קולות הקוראים למהר להספיק ולהשלים את חומר הלימודים. אגבאריה, לעומתם, דורש להשהות את המבט והשיפוט. "נדרשת למידה איטית, לצד הטכנולוגיה. למידת טקסטים לצד שיח על רגשות, שיח על הגות ופילוסופיה. לימודי הרוח במדינות המפותחות עוסקים במיומנויות חברתיות ורגשיות, במיומנויות חשיבה גבוהות.

"לא התמקדות חולנית בציונים, אלא 'מיומנויות רכות'. יש דברים בעבר, במסורת, שצריך לשמר. זהות פרטיקולרית ותרבותית, לא רק זהות אישית אינדיבידואליסטית. לא להיות אסירים של הדיקטטורה של ההווה".

נוכח המירוץ להצטיינות, המאפיין את מערכת החינוך בארץ הקריאה הזו נשמעת אנאכרוניסטית. אבל אגבאריה מודע היטב לשינויים המתרחשים סביב. "הילדים של היום יידרשו בעתיד לכישורים כמו עבודה בצוות, יכולת הבעה, תרגול של השהיה, יצירת תובנות ויצירתיות. לא שיח פרוגרסיבי חלול, אלא אימוץ טכנולוגיה לצד המסורת והזהות. לא כל הזמן לרוץ קדימה".

"יש שיאמרו שזוהי שמרנות, אך זו שמרנות הומניסטית. למעשה זהו שילוב שלשמרנות הומניסטית ופרוגרסיביות. אני גורס שיש מסורת שצריך לשמור ולמסור ועל המורה להיות מתווך. מצד שני יש לאפשר מרווח פרשנות. הלומד הוא פרשן".

הלומד קרוא וכתוב בצורה עמוקה, לדבריו של אגבאריה,לומד לקרוא את העולם ולכתוב את עצמו "חשוב שהילד ידע את עצמו ואת עולמו שיכיר את גופו, את מחשבותיו ורגשותיו. עלינו לחנך לאזרחות דמוקרטית איתנה ועמוקה לא לאזרחות רפה".

"יש מושג במסורת המוסלמית "חלקה" משמעו לימוד במעגל. בכפר הנוער סינדיאנה למדו את המחזמר "מוכר הטבעות" של פיירוז. הם למדו את המוסיקה ואת הטקסט. המחזמר מדבר על ראש כפר שהמציא אויב על מנת להסביר לציבור כיצד הוא מגן עליהם. ילדים, מורים והורים למדו וקראו יחד. הם שוחחו על הטקסט ועם הטקסט.  הפכנו את הבידור לחינוך-בידור (edutainment)".

הסטנדרט הכפול

אגבאריה יוצא נגד הסטנדרט הכפול המאפיין את הדרישה ממורים כיום. "המורה מצופה בצדק שלא להיות רק צינור של ידע, הוא צריך לראות את הילד. אבל המורה היום כמעט ולא יכול לעשות את זה כי הוא עסוק בסטנדרטים, בדיווח יתר". המורים, לדבריו, עסוקים באחריותיות (accountability) במקום באחריות (responsibility). "המורה נתון לשיפוט מתמיד מצד ההורים ומצד הפיקוח וההנהלה. צריך לתת יותר אמון במורה".

בתוך כך, הוא דורש ממחנכים לשים לב לילד הבודד. לשיטתו, על המורה להיות בעל כישורי "מנטורינג", הנחיה והדרכה. "הלמידה הרגשית והחברתית מתרחשת ביחסי המורה והתלמיד. הילד הוא שותף למערכת היחסים הזו" הוא אומר. יחסים אידאליים שכאלו בין מורה ותלמידיו נחשבים עניין נדיר, אבל לדבריו "רובנו התנסינו בעבר בתפקיד הזה. אלו המורים המשמעותיים שאנו זוכרים מנעורינו. מורים אינטלקטואלים, ולא רק טכנאי ידע.  יש לקיים דיאלוג עם הילדים על משמעות, על יחסים ועל הצרכים העמוקים שלהם".

הכשרת מורים במכללת סמינר הקיבוצים. "צריך הכשרה שעוסקת ביחסים בין האוניברסלי לפרטיקולרי, בין האיש לקבוצתי" (צילום: משה שי/פלאש90)

מערכת החינוך הישראלית סובלת מעודף במורים מחד, וממחסור ומתחלופה גבוהה של מורים מאידך, והמכללות לחינוך מדווחות על ירידת רף הקבלה למקצוע ההוראה. לדעת אגבאריה, "הבחירה להיות מורה לא יכולה להיות ברירת מחדל. יש לבחור את הטובים ביותר, וצריך לשנות את הכשרת המורים. היום המכללות עובדות על פי מספר ראשים ולא על פי צרכים בשטח. צריך הכשרות קטנות וספציפיות.

"צריך הכשרה שעוסקת ביחסים בין האוניברסלי לפרטיקולרי, בין האיש לקבוצתי.  הכשרה כזו כוללת תוכן פדגוגי, אבל גם מיומנויות שמחברות בין התוכן לרגש ממקום אישי. המורה כמנהיג, כאינטלקטואל, כחוצה גבולות רגיש תרבותית".

לאגבאריה ביקורת גם על המערכת העוטפת את אנשי החינוך. "מערכת החינוך היום היא מאוד ריכוזית. התכנים, הכשרת המורים והמבחנים, הכל מנוהל מהמרכז. המטה ריכוזי אבל השדה מפורק". לדעתו יש "לתת אחריות למורה. לבית הספר. צריך לשנות את התפקיד של מטה משרד החינוך מפיקוח לליווי והדרכה".

"לתקן את העיוותים המעמדיים, לא לשכפל אותם"

לחשש מהפרטת מערכת החינוך עונה אגבאריה שהעיוותים נוצרו מכיוון ש"אין כסף לתקצוב דפרנציאלי. על משרד החינוך לתקן את העיוותים המעמדיים, לא לשכפל אותם". הוא מוסיף כי "אתוס הישראליות האחת צריך להיבנות ממקום אחר. לא ריכוזי. ניסינו שבעים שנים ליצור אתוס מאחד ממקום ריכוזי, ולא הצלחנו".

מורה ותלמידה נעזרות בלוח חכם במהלך שיעור. "יצרו לוח חכם כדי לא לוותר על הלוח"  (צילום: קובי גדעון / פלאש90).

חזונו של אגבאריה נראה לעתים רחוק מהמציאות של מערכת החינוך הישראלית. "ארווינג גופמן (סוציולוג אמריקאי, מחבר הספר "מאפייני המוסדות הטוטליים" – י.ש.)  אמר שהמוסדות הדומים ביותר לבית ספר  הם בית-סוהר ובית-חולים", הוא מסביר. "יש 'תחביר' בית ספרי.  זה המבנה הפיסי, יחס מורה-תלמיד, הצורך בשינויים והתחדשות, המבחנים". כל אלה מונעים, או לכל הפחות מעכבים את השינוי. "הם יצרו לוח חכם כדי לא לוותר על הלוח", צוחק אגבאריה על מאמצי ההתחדשות.

"ביטול בחינות הבגרות הוא נקודת ההתחלה לשינוי"  מצהיר אגבאריה. "צעד ברור וחד לשחרור בית הספר מעול הבחינות. בחינות הבגרות נוצרו כדי למיין את המועמדים להשכלה גבוהה. הן כבר לא ממלאות את הצורך הזה. הערכת ידע ומיומנויות ניתן לעשות בדרך אחרת. יש דרכי הערכה אחרות. ביטולן יפתח את השסתום ללמידה משמעותית,לגיוון תחומי הלמידה ולמערכת יחסים אחרת".