"עכשיו אנחנו עמוק במנגו. יצא מלא פרי ואנחנו קוטפים בטירוף", אומרת תמר עשת (20) מכפר סבא, שהשתחררה לא מזמן מהצבא ולפני חודשיים עברה לגור בצפון ולעבוד בעסק החקלאי-חברתי 'קטיף גלילי'.

"התקופה של הסגרים שיגעה אותי. הייתי המון עם ההורים בבית, וברגע שהשתחררתי רציתי את ההיפך המוחלט. לעבוד בחוץ. בטבע. ראיתי כל מיני פרויקטים אבל פחות עניין אותי משהו שמשלב עבודה ולימודי חקלאות, או לחיות בקומונה עם חדר אוכל. רציתי דירה משלי ולהרגיש שאני מנהלת חיים אמיתיים".

כל בוקר היא מתעוררת ב-04:00 וכעבור חצי שעה כבר יוצאת לעבודה ברכב של המשק. בקיץ עובדים רק 6 שעות, אחר כך חם מדי. "אבל עובדים בראבק מטורף", היא אומרת. כשחוזרים הביתה נחים, אוכלים ומתקלחים. אחר כך נוסעים לכנרת או לטבול במעיין, יושבים בדירות האחד של השני, משחקים, מדי פעם מארגנים גם ערבים משותפים; "ג'אם" של נגינה, מסיבות וארוחות של הקהילה.

עבודה פיזית קשה, אווירה מאתגרת ואנשים מעניינים

"בהתחלה אמרתי לעצמי שאבוא רק לחודשיים ואחזור הביתה, אבל עכשיו אני מרגישה שבקושי טעמתי מזה ואני חושבת להישאר לחצי שנה ואולי אפילו יותר", היא מספרת. "הספקתי לקטוף כבר אוכמניות, ליצ'י ליים והמון סוגים של מנגו. עכשיו בא לי לראות את הצפון בחורף. כל עונה מדברים כבר על הקטיף של העונה הבאה, התחושה היא שבא לך לנסות גם  קטיף קלמנטינות, אשכוליות. עם כל הקורונה והבלגן מסביב, נראה לי שאשאר עד שיפסיק להיות לי כיף. אין לאן למהר".

העבודה פיזית וקשה, אבל היא אוהבת את האתגר. הטבע והאוויר הפתוח מפצים על הקושי. "תמיד חלמתי לעבור לתקופה לצפון. זה שילב לי הכל. רציתי להתאוורר מהעיר, מהסגר, מהקורונה. וזה נתן לי הכל, אווירה מאתגרת, אנשים מעניינים". הדירה שלה במושב שדות אליעזר נוחה, ולאחרונה לקחה על עצמה גם להיות האחראית החברתית על אירועי התרבות של הקהילה. "אנחנו עושים מסיבות, ארוחות. לא מזמן עשינו ערב שירי קטיף שבו לקחנו שירים מוכרים ושינינו להם את המילים, ג'אם סאשן ספונטני, אירוע על האש. האווירה כאן היא ממש כל מה שאנחנו רוצים שהיא תהיה".

אחרי הטיול הגדול, לפני הלימודים

"חלק מהותי מהמודל שלנו הוא שאנחנו מספקים מגורים במערך קהילתי לעובדים", מספר שחר מרום, הבעלים והמנכ"ל של קטיף גלילי. הוא מפעיל 12 דירות במושב שדה אליעזר ועוד 10 דירות בקיבוץ חוקוק, כשבכל מתחם מגורים יש מרחב משותף לאירועים וסתם בשביל להיות ביחד.

"בחורף עובדים אצלנו כ-30 עובדים ובקיץ מספרם מגיע ללמעלה מ-50" הוא מסביר. "החבר'ה שמגיעים הם בגילאי 30-20. חלקם מגיעים ישר אחרי הצבא, ונשארים גם אחרי התוספת של העבודה המועדפת. אבל יש גם הרבה עובדים שבצומת של החיים שלהם – לפני טיול, אחרי טיול, לפני לימודים. אנשים שמעניין אותם לחסוך ועל הדרך לחיות גם קצת בקהילה ועם חברים".

קטיף גלילי מנוהל במודל של עסק חברתי, מוכוון עובדים. "אנחנו לא קואופרטיב" מדגיש מרום. "אין חלוקה של הרווחים בסוף, אבל אנחנו שמים דגש על היבטים של שקיפות, ניהול עצמי, יצירת קהילה לצד חיזוק החקלאות הישראלית וחיבור של צעירים לקרקע. חלק מהעובדים הם מנהלי צוותים, אחרי תקופה קצרה או ארוכה שהם בקבוצה, אנחנו מזהים את מי שמתאים לזה".

מנהלי הצוותים הם אלו שסוגרים מול החקלאים את העסקאות. למשל כמה יקבלו הקוטפים עבור כל מיכל ("דולב" בלשון החקלאים) של אשכוליות או מנגו. זה נובע מתפיסה ביזורית של קבלת ההחלטות בעסק. "ההנחה שלנו היא שהעובדים במרכז והם יודעים הכי טוב מה קורה בשטח, מה נדרש".

כל עובד יודע בדיוק כמה העסק גובה מהחקלאי על כל דולב או עבודה, כמה מתוך זה יוצא על שכר וכמה הולך להוצאות העסק. כ-65% מההכנסה מכל עבודה הולך לדבריו ישירות לתשלום שכר העובדים, ועוד כ-20% לתשלומי זכויות סוציאליות וביטוח לאומי. עוד כמה אחוזים מושקעים ב'תקציב החברתי' שמנוהל אף הוא על ידי העובדים לטובת פעילות פנאי ורווחה לעובדים – מסיבות, השקעה במרחבים המשותפים, ציוד לסדנאות וכו'. העובדים חשופים גם לנתונים הכלכליים של העסק כולו, בדוח שמציג להם מרום באסיפה כללית אחת לחצי שנה.

העבודה נעשית בצוותים קטנים של זוג או שלישייה, והשכר נקבע על פי הספק. מנהל הצוות עושה רישום כמה כל צוות קטף או כמה משימות ביצע, ולפי רישום זה נקבע השכר של כל עובד.

הקורונה הייתה טובה לעבודה בחקלאות

בממוצע, אומר מרום, עובדים נשארים בעסק למשך כחצי שנה. הרבה עובדים הם סטודנטים שמגיעים רק לחודשי הקיץ. "הקורונה לא ממש השפיעה עלינו", הוא אומר, "פשוט המשכנו לעבוד אותו הדבר". הוא מוסיף שלחיים הקהילתיים בתקופה שבה אנשים רבים חוו בדידות היה יתרון. הביקוש לעבודה בחקלאות עלה לדבריו באופן משמעותי, והצוות הצליח לחזור רק לכ-10% מהאנשים שפנו אליהם להתעניין.

העבודה בחקלאות לדבריו, היא קשה מאוד, פיזית ומאתגרת. "אנחנו לא מסננים מועמדים. מי שפונה אלינו מוזמן לבוא ולהתנסות – לעשות איתנו ערב בקהילה ויום עבודה. הרבה פשוט מחליטים שזה לא בשבילם בגלל האינטנסיביות של העבודה – סוחבים משקלים, רצים הרבה". לדבריו, מכל עשרה מתעניינים שמגיעים, נשארים על פי רוב רק אחד או שניים מעבר ליום ההתנסות.

"זה דבר גדול שחבר'ה צעירים מתנסים בעבודה חקלאית"

אחד החקלאים שעובדים עם החבר'ה של קטיף גלילי הוא רונן, חקלאי מיסוד המעלה שמגדל משמשים, שזיפים, תפוחים, רימונים, פקאנים וסברסים. "אני עובד עם החבר'ה האלה כבר שלוש או ארבע שנים", הוא אומר. "זו בהחלט קבוצה שבולטת בנוף של עובדי החקלאות ושונה מקבוצות פועלים אחרות. החבר'ה צעירים, והם בגיל האידאלי לעבודה קשה בשטח, ומתבלטים גם במוטיבציה הגבוהה שלהם להגיע להספק יפה ולהרוויח את היומית שלהם. מה שבעיקר בולט זו האווירה הטובה שהם באים איתה – זה כיף לעבוד איתם".

לדבריו, בניגוד לקבוצות עובדים אחרות, יש בקטיף גלילי תחלופה גבוהה יותר של עובדים ויש בזה גם אתגר משום שכמו כל עבודה, גם עבודה חקלאית דורשת לימוד, תרגול והסתגלות. "זו גם עבודה יקרה יותר, אבל יש בזה גם יתרון משום שזו חברה שנותנת מעטפת כללית לעובדים של ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, הקפדה על הזכויות הסוציאליות". לדבריו, במציאות של ענף הסובל ממצוקת כוח אדם – הכניסה של צעירים לתחום ולו לתקופה קצרה של כמה חודשים, בהחלט נותנת מענה לצורך של החקלאים.

"ויש עוד משהו" הוא מוסיף. "מבחינתי זה דבר גדול שחבר'ה צעירים בישראל מתנסים בעבודה חקלאית, ואפילו לחצי שנה. לומדים להכיר את העולם החקלאי, מבינים שאוכל לא צומח בסופרמרט. מבינים כמה עבודה מושקעת בו. זה בהחלט גם כן שיקול שלי, כי אני חושב שיש לזה ערך גם בהיבט האידיאולוגי של חיזוק החקלאות בישראל".

"משרד העבודה חקר חקלאים שעבדו איתנו, זה אבסורד"

לצד תנופת העשייה וההתעניינות בתקופת הקורונה, ספג העסק מכה בשנה וחצי האחרונות, ומכיוון לא צפוי. בתחילת שנת 2020 הודיע להם משרד העבודה שהחברה מצויה תחת חקירה פלילית, אך לא הבהיר במה היא נחשדת. "בכלל לא הבנו במה מדובר, אבל כמובן ששיתפנו פעולה באופן מלא" מבהיר מרום. "ביקשו מאיתנו מסמכים, זימנו עובדים להיחקר וחקרו גם חקלאים שעבדנו איתם". בחודשים האחרונים הופתעו לגלות שהמשרד הגיש כתבי אישום כנגד חקלאים שעבדו עימם, בטענה שהעסיקו 'קבלן כוח אדם בלתי מורשה'.

"הסתבר לנו שמדובר בחוק ישן שלא נאכף עד היום, והחליטו להתחיל לאכוף אותו דווקא מאיתנו" מתרעם מרום. "בכלל לא הכרנו את החובה הזאת, מאז הסדרנו את המעמד שלנו – אבל צריך להבין, שהענף הזה מתבסס על מאות ראיסים ומאכרים, שמביאים איתם עובדים ערבים ודרוזים – ופעמים רבות לא משלמים להם כראוי, לא מקפידים על שכר מינימום, זכויות סוציאליות, הפרשה פנסיונית. זה אבסורד שהחליטו לפגוע דווקא בנו". בשלב הזה טרם הוגש כתב אישום כנגד קטיף גלילי עצמו, אך מרום חושש שמדובר רק בעניין של זמן.

להערכתו, הבחירה של משרד העבודה להתמקד דווקא בקטיף גלילי נובעת בין השאר דווקא בשל העובדה שמדובר בחברה מסודרת, שניהלה רישום מוסדר ומדויק של עובדיה ושיתפה פעולה עם הרשויות. "הדבר הכי קשה זה שמי שנפגעו מזה הם החקלאים שבחרו לעבוד איתנו, גם כן מתוך שיקולים של רצון בהעסקה הוגנת יותר" הוא אומר, ומוסיף: "מצער אותי גם האופן שבו פעל המשרד, כיוון שאילו היו מסבירים לנו במה מדובר, היינו מסדירים את המעמד שלנו מלכתחילה. אבל הם בחרו להתחיל מהגשת כתבי אישום כנגד האנשים שנותנים לנו עבודה".

על אף הפגיעה הקשה, לדבריו העסק צלח את המשבר, ויחסי האמון שלו עם שותפיו ולקוחותיו החקלאים הביאו לכך שרובם לא ניתקו עימם קשר, ומשיכו להזמין מהם עבודות. "העסק שלנו חזק כי הוא מציע מודל נכון של עובדים שמשקיעים בעבודה כי אכפת להם וכי העסק משקיע בהם בחזרה".