חיסול איגרות החוב המיועדות לפנסיה, שמובילה הממשלה באמצעות חוק ההסדרים, יוביל לשינוי מבנה השליטה בהון הישראלי. מעבר לפגיעה בביטחון העתידי של החוסכים, הפקדת החסכונות הפנסיונים של הישראלים בשוק ההון, תוביל בטווח הארוך לשינוי מכריע במאזן בין השוק החופשי ואחריות המדינה.
לחסכון הפנסיוני שני קצוות: החוסכים; וקרנות הפנסיה. בקצה אחד החוסכים שצריכים לדעת שהכסף שלהם נשמר ושמשיגים להם עבורו תשואה יפה. מי ששם מידי חודש את כספו בקרן הפנסיה רוצה להיות שקט שהוא יוכל לחיות בביטחון אחרי גיל הפרישה מקצבה חודשית.
בקצה השני נמצאות קרנות הפנסיה בהן מצטבר הכסף של החוסכים. הקרנות הן נעלם גדול יותר מעיני הציבור, אבל השפעתן על כלכלת ישראל עצומה. הן מהוות את אחד מהצברי ההון הגדולים במשק.
לא רק קצבה, גם עתיד כדור הארץ
הגופים המוסדיים שמחזיקים בקרנות הפנסיה, ובמכשירי החיסכון ארוכי הטווח, מנהלים כיום יותר מ-2 טריליון שקלים מכספי הישראלים. הם משקיעים אותם בנכסים בארץ ובעולם. המערכת הפיננסית היא כמו מערכת הדם של הכלכלה. להחלטה במה יושקעו הטריליונים יש משמעות כאן ועכשיו: השליטה בפנסיות היא שליטה בצינור ההון שקובע אילו גופים, מוסדות ומיזמים יקבלו ׳חמצן׳, ואילו לא יקבלו מימון ויתקשו לשרוד.
בשנים האחרונות מתחזקת מגמת ה-ESG (סביבה, ממשל תאגידי וחברה): תפיסה לפיה חסכונות הציבור צריכים להיות מושקעים רק בחברות נאותות מבחינת השפעה סביבתית, כאלו שנותנות יחס טוב לעובדים ומצייתות לחוק. ההיגיון הוא שקצבת החוסכים לא תשרת במקביל להבטחת חייהם פגיעה בעתידם הסביבתי או שסעים בחברה בה הם חיים.
הניסיון הזה משקף את העניין הגובר של הציבור בכסף הגדול באמת: לא רק זה ששייך לפרט בחשבון הבנק שלו, אלא ההון הציבורי הענק שיכול להשפיע על דמות החברה ועתידו של כדור הארץ.
הישראלים משקיעים במיזם שנקרא: מדינת ישראל
השליטה בהר הכסף הפנסיוני בישראל עברה תהפוכות רבות. מי ששלט בעבר בכסף היו גופים ציבוריים כמו ההסתדרות והמדינה, וחלקו הגדול הופנה להשקעה ישירה במשק. בעשורים האחרונים חלק גדול יותר ממנו מופנה להשקעה בשוק ההון, בארץ ובעיקר בעולם, והוא מנוהל על ידי גופים פרטיים.
איגרות החוב המיועדות הן כיום הקשר הכלכלי הישיר האחרון בין החיסכון הפנסיוני האישי, לבין השקעה בפיתוח המשק הישראלי. 30% מכספי החוסכים לפנסיה משמש כהלוואה למדינה, והיא משקיעה אותו בחברה, בסביבה ובתשתיות – דרך תקציב המדינה.
בשני העשורים האחרונים מצד אחד קטן שיעור איגרות החוב המיועדות ב-40% (רפורמה אותה הוביל נתניהו כשר אוצר ב-2003), ומצד שני גדל החיסכון הפנסיוני בזכות חוק פנסיית החובה שהובילה ההסתדרות, והגדיל את קרנות הפנסיה בצורה משמעותית.
באמצעות איגרות החוב המיועדות, כמעט שליש מהחיסכון הפנסיוני של כל ישראלי מושקע ב״החזקת מניות״ במיזם שנקרא מדינת ישראל. ככל שהמיזם הישראלי צומח, ומכניס כסף באמצעות מיסים והתרחבות הפעילות, המדינה לא מתקשה לשלם את הריבית לקרנות. הרפורמה בחוק ההסדרים מחסלת את הקשר הזה בין עתיד החוסכים לעתיד המדינה.
האם יתגבש לובי פוליטי שידאג לטווח הארוך?
ההחלטה לבטל את איגרות החוב המיועדות משנה את המשוואה שהיתה קיימת מקום המדינה. המדינה לא תנפיק יותר איגרות חוב לקרנות הפנסיה, והכסף יזרום לשוק ההון. ניסיון העבר מלמד שבגלל שההזדמנויות להשקעה בישראל מצומצמות יחסית, הכסף יזרום בעיקר להשקעות מעבר לים.
במהלך נוסף שמקדמת רשות ההון אפשר לראות צעד משלים לשינוי שעובר שוק ההון הישראלי: היא מאפשרת לגופי הפנסיה והחיסכון הפרטיים להגדיל את ההשקעה שלהם בתשתיות בישראל. סביר להניח שחלק מכספי הפנסיות יושקע בכל זאת בישראל, אבל זו לא החלטה של המדינה, אלא של הגופים הפרטיים. למדינה לא תהיה יותר שליטה ישירה על זה. היא תוכל רק להמליץ. הפוליטיקה ומערך קבלת ההחלטות והשליטה בהון הישראלי – ישתנה.
אלה חלק מהמשמעויות של שינוי זרימת ההון הגדול של הפנסיות – מהמדינה לשוק הפרטי:
- אחת החוזקות הפיננסיות הגדולות של ישראל היא שהחוב הציבורי שלה פנימי ברובו. לישראל יש מעט נושים בעולם, והיא חשופה פחות לאינטרסים זרים או לתזוזה בדירוג האשראי – דבר שמקנה לה חופש פעולה גדול.
לאיגרות החוב המיועדות חלק משמעותי בכך, הן מייצרות ׳משקולת׳ בצורת 30% מהפנסיות שהמדינה חייבת ללוות בישראל. המצב הזה מייצר רובד בסיסי של ביטחונות עבור תמהיל החובות הישראלי. חברות האשראי רואות בזה גם הן נכס, אבל במשרד האוצר פועלים להגדלת החובות הזרים של ישראל באמצעות ביטול איגרות החוב המיועדות.
- הפנסיות של ציבור החוסכים יהיו חשופות יותר לתנודות של שוק ההון העולמי. הסולידיות היחסית של שוק ההון הישראלי, והחשיפה הנמוכה שלו לרכבת ההרים של בורסות העולם, סייעה לו לצלוח את משבר 2008 ללא פגע. במשבר הכלכלי הבא, המצב ייראה אחרת.
- לא רק הפנסיות יהיו חשופות יותר לשוק ההון: גם תקציב המדינה שנהנה היום מהלוואה בטוחה של החוסכים לפנסיה. כשישראל תהפוך לתלויה בגיוס הון עולמי, היא כבר לא תוכל להחזיר את הגלגל לאחור. אם אזרחי ישראל לא יחזיקו ב״מניות״ של מדינת ישראל, מישהו אחר יחזיק בהם.
- לפוליטיקה של ההון יש משמעות: במקום מסגרת בה חסכונות הציבור מממנות באופן ישיר את ההשקעה בה, נכנסת חוליה נוספת בדמות גופים פרטיים שאחראים על הקצאת ההון.
העברת ניהול המימון לגופים פרטיים מחזקת בהכרח את שיקולי הרווח על חשבון שיקולים חברתיים ואינטרסים ציבוריים. כמו בתחומים אחרים, המדינה עוברת ממנהלת ויוזמת לגוף שמסתפק ברגולציה ופיקוח, במקום יוזמה ואחריות.
ספק רב אם יתגבש לובי פוליטי שידרוש תשובות לסוגיות הכלכליות המורכבות האלה. הרפורמה באיגרות החוב המיועדות היא אחת הצמתים ההיסטוריות בהן מתעצבת מחדש דמותה של הכלכלה הישראלית. כזו שתשפיע בהכרח על ישראל בעשורים הבאים. האם מישהו מחברי הכנסת או הממשלה מוכן להסתכל לטווח הארוך, ולדאוג לו כאן ועכשיו?
