כבר חמישה ימים ששבעה בתי חולים בישראל פועלים במתכונת חירום. חדרי המיון פועלים, אבל חולי קורונה חדשים לא מתקבלים. טיפולים לחולי דלקת פרקים שסובלים מכאבים קשים, וממתינים חודשים ארוכים למפגש עם ראומטולוג, בוטלו. לאנשים עם מוגבלות בשמיעה נדחו ניתוחים לתיקון המכשיר. תושבי ירושלים, נתניה, בני ברק ונצרת והיישובים הסובבים אותם לא מקבלים שירותי רפואה מתקדמים.

הדסה, שערי צדק, לניאדו, מעייני הישועה ושלושת בתי החולים בנצרת משותקים עקב משבר כלכלי מתמשך שהקורונה העצימה, והביא אותם לסף קריסה. התחייבות של האוצר מינואר להעברת מאות מיליוני שקלים לכיסוי הגירעונות קוימה באופן חלקי בלבד.

מעבר לפגיעה העצומה במעל מיליון וחצי ישראלים, התגובה של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר למשבר הזה מדאיגה. במשרדי האוצר והבריאות דבקים בסיבות פרוצדורליות שמונעות העברת כספים שהם כבר התחייבו להעביר, וטוענים שהם יועברו בהמשך השנה. ראש הממשלה, שהכריז רק לפני שלושה שבועות על תכנית גרנדיוזית ל'הגדלת יכולת האשפוז' כדי למנוע סגר, לא השמיע אפילו ציוץ בעניין.

***

בתי החולים הודיעו כבר בראשון שעבר שמצבם הכלכלי מידרדר, והם על סף חוסר יכולת לשלם לספקים על ציוד רפואי נדרש ולהעביר משכורות לעובדים. הם התריעו שללא פתרון הם יצמצמו פעילות, וכך עשו. במשרד האוצר ערכו ישיבות עם משרד הבריאות, בסיכומן הצהירו לתקשורת שכל הסכומים שהובטחו לבתי החולים למחצית הראשונה של 2021, כ-630 מיליון שקלים, 'תוקצבו'.

גם המילה 'תוקצבו' מתעתעת. המשמעות היא שמשרד האוצר 'שריין' את הסכומים שהובטחו בינואר לבתי החולים, לאחר מאבק שגם כלל השבתה, אך לפי בתי החולים, רק כ-300 מיליון שקלים הגיעו אליהם בפועל. הבעיה נעוצה באופן העברת הכספים: מכיוון שבתי החולים הם מוסדות פרטיים ללא מטרות רווח, הם מתוקצבים על ידי המדינה באמצעות תקנות תמיכה, בהן יש צורך להגיש בקשות ודיווחים על ההוצאות, ולהוכיח עמידה בקריטריונים, תהליכים בירוקרטיים שאורכים זמן.

אבל הזמן הזה נגמר מזמן. שמונה חודשים מההסכם בינואר הם זמן מספיק לקיום הסכם, גם אם יישומו דורש בירוקרטיה מסוימת. כבר כשבתי החולים הניפו לפני שבוע את הדגל האדום, נדרשה התערבות מיידית של שרי הבריאות והאוצר להעברת הכספים שהובטחו. במקום זה, רק בחמישי בערב, אחרי יומיים ללא בתי חולים פעילים בעיר הבירה של ישראל, ובעיר הגדולה ביותר במחוז הצפון, הודיע המשרד על תשלום מקדמה לבתי החולים בסך 100 מיליון שקלים. מנהלי בתי החולים הודיעו שימשיכו את ההשבתה עד להעברת כל 630 מיליון השקלים שהובטחו למחצית הראשונה של 2021 במלואם.

הצעד של האוצר מבטא רצון טוב וניסיון ממשי לפתור את המשבר, אבל חושף גם את הצביעות והאטימות שמונחות ביסודה של מדיניות הממשלה הנוכחית. אם למרות העיכוב בהעברת הכספים בבירוקרטיה של מבחני התמיכה אפשר להעביר לבתי החולים מקדמה, כנראה שאפשר גם למצוא פתרון להעברה מידית של כלל הסכום הנדרש, ולהתקזזות בהמשך במידת הצורך. ואם אפשר להעביר אותה ביום חמישי, ודאי שאפשר היה להעביר אותה בתחילת השבוע, כשבתי החולים התריעו על המצוקה ואיימו בהשבתה, ולא רק לאחר יומיים שגרמו לאלפי מטופלים נזק אדיר.

***

מנכ"ל האוצר, רם בלינקוב, פרסם בשישי פוסט בו מחה נגד "הסתה כלפי עובדי ציבור" מצד מנהלי בתי החולים. לדבריו, האוצר עשה מאמצים כבירים להעביר לבתי החולים את הסכומים שהובטחו, אך הוא נדרש לפעול כחוק, ובהעברת המקדמה של 100 מיליון השקלים, החשב הכללי "מתח עד הקצה את המותר לו".

ייתכן שבלינקוב צודק מנקודת ראותו, ושמרחב התמרון שלו מוגבל. ואכן, האחריות למחדל אינה שלו, אלא של הדרג הפוליטי. מי שצריך להורות למנכ"ל האוצר למצוא דרך להעביר סיוע דחוף לבתי החולים, ובמידת הצורך ליזום חקיקה שתאפשר אותו, הם השרים האחראים – שר האוצר אביגדור ליברמן, שר הבריאות ניצן הורוביץ, וגם האחראי העליון: ראש הממשלה נפתלי בנט.

שום תירוץ של ליברמן, הורוביץ ובנט לא יכול להסביר את המחדל של הימים האחרונים. למדינה שבה בכל רגע נתון יכולה לפרוץ מלחמה, ומתמודדת כבר שנה וחצי עם מגפה לא צפויה, צריכה להיות יכולת לתת מענה מהיר למצוקה כלכלית של בתי חולים, שהם תשתית חיונית. לממשלה שלא מסוגלת לכך אין זכות קיום. העובדה שזה לא ברור מאליו לשרים ולרה"מ, ושהמשבר הזה לא נפתר עד עכשיו, היא המחדל האמיתי, שחושף זלזול עמוק באזרחים ובמי שדואגים לבריאותם.

***

האחריות של הממשלה לא מסתכמת רק בפתרון המצוקה הנוכחית, אלא ביצירת מתווה שיבטיח את האיתנות הכלכלית של בתי החולים הציבוריים לטווח הארוך. גם כאן, הממשלה עושה בדיוק את ההיפך: החקיקה הקיימת מחייבת את בתי החולים להעניק הנחה של 18% על כל שירות רפואי שהם מעניקים במסגרת סל הבריאות, מה שמציב אותם בגרעון מובנה. בחוק ההסדרים שיונח בקרוב על שולחן הכנסת, ההנחה הכפויה תגדל ל-21.5%, ואיתה הגרעון של בתי החולים, שיהפכו לתלויים יותר ויותר במשרד האוצר.

בתי החולים הציבוריים אינם בבעלות המדינה או קופות החולים, אבל הם שייכים לליבת מערכת הבריאות הישראלית בדיוק כמוהם. בערים בהן הם פועלים, המדינה מסתמכת עליהם למתן שירותי האשפוז והטיפולים הרפואיים המתקדמים. אם לממשלה זה לא מתאים, שתתכבד ותלאים אותם, או תפתח בתי חולים ממשלתיים שיפעלו לצדם. השימוש בשירותים של בתי החולים הציבוריים בימי שגרה, ובפרט בימי הקורונה, מחייב התייחסות רצינית ומהירה לקשיים הכלכליים שלהם. במקום זה, בממשלה בחרו להתנער מהם ברגע המשבר, על חשבון הציבור.