כמו מערכת החינוך כולה, גם בחברה הערבית מתכוננים לפתיחת שנת הלימודים מחר (רביעי) בצל הקורונה. אך המגפה היא לא האתגר היחיד שעומד בפני המערכת.

בראיון ל'דבר' פורשים פרופסור קוסאי חאג' יחיא, ראש המכון האקדמי להכשרת מורים ערביים במכללת בית ברל, והילאל מצראווה, מנהל התיכון ע"ש יוסף שאהין בטייבה, את האתגרים הרבים מולם ניצבת מערכת החינוך הערבית, ואת הדרכים להתמודד איתם.

"מי שהולך לכיוון האלימות הם אלה שהוזנחו במהלך הדרך"

לפי חאג' יחיא, האתגר הגדול והקשה ביותר של המערכת הוא האלימות, ולבתי הספר יש מקום בהתמודדות איתו. "לצערי כיום מרבית בתי הספר בישראל בכלל הם בתי חרושת לציונים.", הוא אומר, "ויש צורך בחינוך ערכי, חינוך לזהות ושייכות. יש צורך באנשים שאכפת להם מהחברה שלהם שמוכנים לתרום ולהתנדב".

פרופ' קוסאי חאג' יחיא (צילום: אלבום פרטי)

לדבריו, "המושגים 'תרומה' ו'התנדבות' לא שכיחים בחברה הערבית בישראל. צריך לחנך לתרומה לקהילה, לקבלת האחר, לסבלנות ולסובלנות. יש צורך לחנך לפתיחות ולרב תרבותיות לא לסגרגציה חברתית. יש צורך בחיזוק החברה האזרחית הדמוקרטית, לקשר של בית הספר עם הקהילה".

לטענת מצראווה, "המאבק למיגור האלימות צריך להיות ברמה היישובית, לא ברמה הבית-ספרית. צריך להתחיל מהגן ולהמשיך עד י"ב-י"ג-י"ד".

"מי שהולך לכיוון הזה הם אלה שהוזנחו במהלך הדרך, והם מגיעים לתיכון כועסים ומתוסכלים", הוא מוסיף, "צריך לעבוד עם התלמידים האלה, לראות אותם, לתת להם פרויקטים שבהם כל אחד יכול לבטא את עצמו".

"אצלנו יש פרויקט ברובוטיקה שכל אחד יכול להצטרף אליו ולתרום את חלקו בתכנות, בבנייה, בעיצוב, בארגון. כל אחד קיבל משימה כל אחד תרם את חלקו", מספר מצראווה, "ככה אתה מגביר את תחושת השייכות. כשילד מרגיש שייך אז כשהוא עושה ציור קיר הוא לא ירצה שמישהו יבוא ויקשקש עליו. הלכתי לבתים של ילדים חלשים וקראתי להם לבוא, אמרתי להם שאנו צריכים אותם. כך הבאתי אותם".

על ניסיונו להביא את הנוער חזרה לבית הספר מספר מצראווה: "היה ילד אחד, ילד טוב מבחינת משמעתית אבל חלש בלימודים. הלכתי אליו הביתה לשכנע אותו לבוא לבית הספר השגתי לו מלגה, אבל הוא לא בא. זה לא 'הפי אנד', אבל הוא העריך את זה. בסוף הוא יחשוב שיש אנשים טובים בחברה".

"יש הרבה בריונות בין התלמידים", הוא מודה, "אחת היוזמות של התלמידים הייתה הקמת קבוצת מתנדבים שעברה בכיתות והסבירה על האלימות ברשת, כיצד להיאבק בה ולמי אפשר לפנות. הם נפגשו עם עורך דין ועם ועד ההורים. הם הרחיבו את הקבוצה לבתי ספר אחרים. היום, אחרי שלוש שנים יש לעמותה שהם הקימו שני סניפים: בטייבה ובזמר".

"צוות בית הספר צריך ליצור אווירה מוגנת בתוך המוסד", הוא טוען, "התופעה אצלנו פחתה. אנו מדברים על זה המון. העיקרון הוא שהתלמידים עצמם, מתוך בית הספר, יפעלו. חלקם היה קורבן לאלימות בעצמו".

"הילדים שלנו לא כוונו להיות מצטיינים"

"בחברה הערבית יש פוטנציאל לא מנוצל בכל התחומים", אומר מצראווה. "חרה לי לראות שאחוז המצטיינים הערבים במבחני פיז"ה הוא אפסי".

"הילדים שלנו לא כוונו להיות מצטיינים", הוא טוען, "אנחנו 20% מהאוכלוסייה לא יתכן שיש לנו אחוז מצטיינים אפסי. אנחנו לא מצליחים לאתר את המצטיינים, וכמובן יש גם בעיה כלכלית חברתית ויש בעיה של תשתיות".

"מתחילת דרכי הובלתי מצוינות גם בבית-הספר וגם מחוצה לו", הוא מספר, "שמעתי על תכנית המצוינים של אוניברסיטת תל אביב. הזמנתי להכנות למבחני מצוינות את כל הנוער בעיר בחינם. אחרי תהליך ארוך שכלל שיחות עם הורים והסבר על התכנית, הוצאנו שני אוטובוסים מלאים בתלמידים לאוניברסיטה. אני משתמש בכל התכניות ובכל הכלים שמשרד החינוך נותן. אני מנסה לגשר על הפערים".

האם יש לך קשר עם הקהילה? איך אתה מתמודד עם הלחצים מבחוץ?
"עכשיו יש רגיעה בסכסוכים בטייבה, וההורים כאן מקנים ללימודים חשיבות רבה. אני מקבל גיבוי מרוב המשפחות.

"כשאני רואה איזו בעיה שעומדת להתעורר, אני מיד משוחח עם ההורים ומסביר שהמטרה היא לימודים, ואם הילד ימשיך כך הוא יסולק מבית הספר או יסיים ללא בגרות מלאה. אני מזמן את המחנך ואת רכז השכבה ואת התלמיד וההורים חותמים בנוכחותם של התחייבות שהילד יתנהג כמו שצריך. צריך הרבה כוח נפשי, ואיפוק.

הילאל מצראווה (צילום: אלבום פרטי)

אני מקומי ובא ממשפחה ידועה וגדולה בטייבה, וגם אין כאן הרבה משפחות פשע אז זה מקל על העבודה עם ההורים".

ואיך מגייסים את צוות המורים לשינוי?
"צריך להיות ריאלי. כמה שמנהל ינסה, הוא לא יצליח לגייס 100% מהמורים. יש מורים שנשארים באזור הנוחות שלהם, למרות שהסברתי להם שגם הם ירוויחו.

"כשקיבלתי את ניהול בית הספר רף האלימות היה מאוד גבוה. גייסתי את המורים לתכנית עבודה כדי לשנות את המצב. ביקשתי מהם הצעות, רעיונות ותכניות כיצד לשנות את המצב. אמרתי להם שאני אשיג את המימון, והאחריות על הביצוע היא שלהם.

"בנינו יחד תכניות. הייתי ואני עדיין  קשוב למורים. לפעמים צריך רק אוזן קשבת כדי שהמורה יפרוק את המתח והלחץ ויתגייס למאמץ".

"בשנים האחרונות סף הקבלה ללימוד הוראה יורד"

חאג' יחיא עומד בראש המכון להכשרת מורים בארבע השנים האחרונות. לטענתו, "יש סוגיה בהכשרת המורים: איך מגייסים סטודנטים לחינוך?".

"בשנים האחרונות נפתחו בפני הצעירים הערביים המצליחים הזדמנויות רבות", הוא מסביר, "רבים מהם לומדים מקצועות חופשיים כמו רפואה והנדסה. זה תהליך שקורה כבר 20 שנה, הנגישות להשכלה גבוהה עלתה ויש יותר מוסדות אקדמיים. בנוסף לזה, יש כרגע 16אלף סטודנטים ערביים שלומדים מחוץ למדינה".

"בשנים האחרונות סף הקבלה ללימוד הוראה יורד", מוסיף חאג' יחיא, "התחלנו יחד עם עמותת 'מרחבים' להכשיר מורים ערביים לבתי ספר ערביים. יש תכניות כמו 'תכנית רגב 'שהיא מלגה לשלוש שנות לימוד לתעודות הוראה".

מצראווה, שלדבריו בבית הספר שלו "אנחנו מקבלים את בוגרי האוניברסיטאות", מודע גם הוא לקושי בגיוס סטודנטים להוראה. "התלמידים המבריקים שלי לא פונים לחינוך", הוא אומר. "צריך להעלות את הרף ללימודי חינוך".

עם זאת הוא מוסיף כי "יש היום 13 אלף מורים מובטלים. אפשר לסגור את כל המכללות ועדיין יהיו לנו מורים".

לדברי חאג' יחיא, "השוק רווי במורים אבל אין מספיק תקנים. מעמדו החברתי של המורה ירד, וגם השכר, כמו בחברה היהודית, נמוך".

לפי מצראווה, "כשמורה חדש מגיע, אני מצמיד אליו כחונך מורה ותיק שאני סומך עליו. אני לא מאמין שתצפית מנהל בשיעור מבוים יכולה להפיק יותר מליווי לאורך כל השנה ממורה ותיק".

"מורים בינוניים לא יעשו תלמידים טובים, אולי תלמידים בינוניים" הוא מסכם.

"יש לנו כלים לעסוק בחינוך לזהות ולתרבות ערבית"

בשנים האחרונות עולה שאלת הזהות של הנוער הערבי כסוגיה חינוכית. "יש משבר זהות של הנוער הערבי. בשיעורי אזרחות עובדים לפי תכנית הלימודים. הרבה מורים משאירים את זה ככה", מודה מצראווה, "החברה הערבית היא במצב מיוחד ומשרד החינוך צריך לחשוב מחדש על הסוגיה הזו. גם ועדת המעקב  צריכה לעסוק בסוגיה הזו".

לטענת חאג' יחיא, "יש לנו את הכלים להתמודד ולעסוק בחינוך לזהות ולתרבות ערבית. במכון הערבי יש תכנית ייחודית לתואר שני לחינוך למורשת ערבית".

"אנחנו מכשירים מורים לפיתוח זהות ערבית פתוחה ומגובשת, ולחיזוק התרבות הדמוקרטית וגישה רב תרבותית", הוא מוסיף, "אבל האם יתנו להם מקום בבתי הספר? בתכניות הלימודים? במערכת השעות?".

"החינוך הבלתי פורמלי הוא חיוני למיגור האלימות, הוא לא רק תרבות ופנאי", הוא מסביר, "במשך שנים החינוך הבלתי פורמלי היה בתחתית הסולם בחברה הערבית. מאז החלטה 922 (החלטת ממשלה על פיתוח כלכלי בחברה הערבית מ-2016, י.ש) יש פריצת דרך בנושא".

לפי חאג' יחיא יש צורך "לפרמל את החינוך הבלתי פורמלי, להכניס אותו למערכת ואני מקווה שבהחלטת ההמשך ל-922 יוקצו תקציבים ומשאבים הולמים לעניין".

"על מנהיגות החברה הערבית, משרד החינוך הארגונים והעמותות לטפל בכך", הוא מוסיף, "חייב להיות תקציב ממשלתי לחינוך הבלתי פורמלי. יש צורך במרכזים קהילתיים נוספים".

על שאלת התמודדות המערכת עם מושאים כמו מעמד האישה ומעמד המיעוט משיב חאג' יחיא: "משרד החינוך מתווה את התכנים, אבל החברה הערבית צריכה ליזום ולקדם חינוך ערכי ופדגוגיה חדשה. המשרד צריך לסגור את הפערים התקציב והתשתית".