יותר מ-4 מיליארד אנשים בעולם ללא הגנה סוציאלית בכלל, וזאת למרות ההתרחבות העולמית חסרת התקדים בהוצאות על הגנה סוציאלית בזמן משבר הקורונה בעולם, כך עולה מדו"ח ארגון העבודה הבינלאומי ILO שפורסם היום (רביעי). על פי הדו״ח, מגפת הקורונה חשפה והחריפה את הפער בהגנה הסוציאלית בין מדינות עם רמות הכנסה גבוהות למדינות עם רמות הכנסה נמוכות.
ההגנה הסוציאלית כוללת גישה לשירותי בריאות וביטוח לאומי, במיוחד ביחס לגיל מבוגר, אבטלה, מחלה, נכות, פגיעה בעבודה, לידה או אובדן של בעל הכנסה ראשית, כמו גם למשפחות עם ילדים.
הדו״ח הנקרא הגנה סוציאלית בעולם 2020-22: הגנה סוציאלית בצומת דרכים–במרדף אחר עתיד טוב יותר, נותן סקירה גלובלית של ההתפתחויות האחרונות במערכות ההגנה הסוציאלית, כולל רצפות הגנה חברתית, ובודק את ההשפעות של מגיפת הקורונה כולל המלצות מדיניות מרכזיות.
הממצאים העיקריים בדוח מראים שנכון לעכשיו, רק 47 אחוזים מהאוכלוסייה העולמית מכוסים למעשה בהטבת הגנה חברתית אחת לפחות, בעוד 4.1 מיליארד אנשים (53 אחוזים) אינם מקבלים כלל הבטחת הכנסה ממערכת ההגנה הסוציאלית הלאומית שלהם.
אי-השוויון בהגנה הסוציאלית בעולם מתבטא גם באופן אזורי: אירופה ומרכז אסיה מחזיקות בשיעורי הכיסוי הגבוהים ביותר, כאשר 84 אחוזים מהאנשים מכוסים בהטבה אחת לפחות. גם אמריקה נמצאת מעל הממוצע העולמי, עם 64.3 אחוזים. אסיה והאוקיינוס השקט (44 אחוזים), מדינות ערב (40 אחוזים) ואפריקה (17.4 אחוזים) ניכרו בפערי כיסוי.
בעולם, לרוב המכריע של הילדים עדיין אין כיסוי הגנה סוציאלי יעיל – רק אחד מכל ארבעה ילדים (26.4 אחוזים) מקבל גמלת הגנה סוציאלית. רק 45 אחוז מהנשים עם יילודים ברחבי העולם זוכות לתשלום דמי לידה במזומן. רק אחד מכל שלושה אנשים עם מוגבלות חמורה (33.5 אחוזים) ברחבי העולם מקבל קצבת נכות. כיסוי דמי האבטלה נמוך עוד יותר; כאשר רק 18.6 אחוזים מהעובדים המובטלים ברחבי העולם מכוסים בפועל. ובעוד 77.5 אחוזים מהאנשים מעל גיל הפנסיה מקבלים קצבת זקנה כלשהי, הפערים הגדולים נותרים בין אזורים, בין מקומות כפריים ועירוניים ובין נשים לגברים.
ההוצאות הממשלתיות על הגנה סוציאלית משתנות גם הן באופן משמעותי. בממוצע, מדינות מוציאות 12.8 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי שלה (GDP) על הגנה סוציאלית (לא כולל בריאות), אולם מדינות בעלות הכנסה גבוהה מוציאות 16.4 אחוזים ומדינות בעלות הכנסה נמוכה רק 1.1 אחוזים מהתמ"ג שלהן על הגנה סוציאלית.
על פי הדו״ח, ישראל הממוקמת בקטגוריות המדינות של הכנסה גבוהה, מוציאה על הגנה הסוציאלית 11.4% מהתמ״ג, מספר הנמוך מהממוצע.
הדו"ח אומר כי פער המימון– שהוא ההוצאה הנוספת הנדרשת כדי להבטיח לפחות הגנה סוציאלית לכולם, גדל בכ-30% מאז תחילת משבר הקורונה, וכדי להבטיח לפחות כיסוי בסיסי להגנה סוציאלית, מדינות בעלות הכנסה נמוכה יצטרכו להשקיע 77.9 מיליארד דולר נוספים בשנה, מדינות בעלות הכנסה בינונית נמוכה יצטרכו להשקיע יותר 362.9 מיליארד דולר בשנה ומדינות בעלות הכנסה בינונית גבוהה 750.8 מיליארד דולר נוספים לשנה.
גיא ריידר, מזכ"ל ILO, אמר בפרסום הדוח כי "מדינות נמצאות בצומת דרכים, זהו רגע מכריע לרתום את התגובה המגיפה לבניית דור חדש של מערכות הגנה סוציאלית מבוססות זכויות. אלה יכולים לרפד אנשים ממשברים עתידיים ולתת לעובדים ולעסקים את הביטחון להתמודד עם המעברים המרובים קדימה בביטחון ובתקווה. עלינו להכיר בכך שהגנה סוציאלית אפקטיבית ומקיפה אינה חיונית רק לצדק חברתי ולעבודה הגונה, אלא גם ליצירת עתיד בר קיימא ועמיד".
