115 אנשים מתו ונזק כלכלי של 202 מיליון דולר נגרם בכל יום בממוצע בשל אירועי מזג האוויר ב-50 השנים האחרונות, כך פרסם השבוע ארגון המטאורולוגיה העולמי. ההתחממות הגלובלית יוצרת מגמה של התגברות האסונות, אבל שיפורים בהיערכות האנושית מצליחים להפחית את התמותה מהם במידה רבה.
מספר המקרים של מזג אוויר קיצוני זינק פי 5 מ-1970, והביא למותם של יותר מ-2 מיליון בני אדם ולנזק כלכלי מצטבר של 3.6 טריליון דולר.
יותר מ-11 אלף מקרים אירעו בין 1970 ל-2019, כשהקשים ביותר היו בצורות וסופות. שינוי מגמה נוסף שניכר הוא עלייה בשיעור מקרי החום הקיצוני.
91% ממקרי המוות מאירועי מזג אוויר קיצוני התרחשו במדינות מתפתחות. 650 אלף בני אדם מתו כתוצאה מבצורות, וסערות הרגו 577,232 בני אדם. 58,700 בני אדם נהרגו מהצפות, ו-55,736 מגלי חום. האסון הקטלני ביותר היה הבצורת באתיופיה ב-1983, שהרגה 300 אלף איש.
"מספר אירועי הקיצון של מזג אוויר, אקלים ומים נמצא בהתגברות וימשיך להתגבר ולהחמיר באזורים רבים בעולם כתוצאה משינוי האקלים", אמר מזכיר הארגון פרופ' פטרי טלאס.
"הנזק הכלכלי הולך ונערם כשהחשיפה גוברת, אבל לצד המספרים העגומים יש גם מסר של תקווה: מערכות התרעה מוקדמת משופרות הובילו לירידה משמעותית בתמותה. בפשטות, אנחנו טובים יותר מאי פעם בהצלת חיים".
כיום, רק למחצית מ-193 המדינות החברות בארגון יש מערכות כאלו, ויש פערים גדולים במערכות ההתרעה באפריקה, חלקים מדרום אמריקה ובמדינות איים.
לפי הארגון, יש גם הצטברות גוברת של ראיות מדעיות לכך שאירועי מזג אוויר קיצוני גוברים בשל מעורבות האדם ולא מסיבות טבעיות בלבד.
מספר הקורבנות ירד בחדות מאז 1965. ב-1928 וב-1931 לבדן מתו יותר מ-3 מיליון אנשים בשנה, לפי בסיס הנתונים של ארגון EMDAT בבריסל שמרכז נתונים עולמיים לגבי נפגעי אסונות טבע.
אם בשנות ה-70 וה-80 נמנו כ-170 מתים בממוצע ליום, בעשור האחרון המספר ירד לכ-40 ליום.
לצד מערכות התרעה מוקדמת, התמותה פחתה בשל שיפור מתמשך בתשתיות כמו דרכים סלולות, תעלות ניקוז ויכולת שינוע של מזון ותרופות.
משבר האקלים מחדד את הצומת שבו נמצאת האנושות
בלימת ההתחממות הגלובלית, אם תתרחש אי פעם, תארך עשורים של מאמץ עולמי עקבי. סביר להניח שהתגברות תדירותם וחומרתם של אירועי הקיצון גם תגביר את הנזק לרכוש באורח בלתי נמנע, רק כתוצאה מהפליטות לאוויר שכבר נעשו עד היום, ללא תלות בפליטות בעתיד.
עם זאת, המשך הפיתוח האנושי עשוי לצמצם את התמותה מאירועי קיצון גם בנסיבות של משבר אקלים. הדבר אינו נוגע רק למדינות מתפתחות, אלא גם להיערכות רב-מערכתית למשבר האקלים במדינות המפותחות.