מלבד הגינה שפורחת מולו, נראה הבניין ברחוב אלנקווה 9 בשכונת הגפן בבית שמש ככל בניין אחר בשיכוני העולים בעיר ("בנייני הרכבת"); בניין בן ארבע קומות עם מרפסות שירות מחופות פלסטיק. אבל באחרונה חל בו שינוי משמח. ועד בית שהוקם לראשונה, בסיוע עמותת "לב אוהב", כחלק מתהליך שבו נוסדו ותוקצבו ועדי בתים, הוביל למפנה.

הבניין ברחוב רפאל אלנקווה בבית שמש. "החלום שלי שיצבעו את הבניינים פה בשכונה" (צילום: יונתן בלום)

משה פלטה (34) נשוי ואב לארבעה (תאומים בני 13, בת 7 ובת שנתיים), הוא ראש ועד הבית. כשעלה מאתיופיה התגורר במרכז קליטה במבשרת ציון, ואחר כך עברה משפחתו ללוד. ב-2008 הוא התחתן ועבר לגור בדירה שכורה בבית שמש, וב-2011 עברה משפחתו לדירה משלה בבניין. "אני גר בבניין כבר עשור", הוא מספר, "ובבית שמש אנחנו כבר 13 שנים, מאז שהתחתנו".

בעבר עבד בתחום המסעדנות, וכיום הוא עובד קהילתי בשכונה מטעם העירייה. הבניין היה, לדבריו, מוזנח ומלוכלך, ובחוץ היה כל הזמן ריח של זבל וצואת כלבים. "ניסיתי כמה פעמים להקים ועד, השכנה שלי שרה תמיד אמרה לי שאנחנו צריכים להקים ועד, אבל היה קשה לזכות באמון של האנשים. כבר ממש חשבתי למכור את הבית ולעזוב. אבל אז פגשתי את ראם שמואלביץ' מעמותת 'לב אוהב', שהקים פה בשכונה פורום ועדי בתים".

משה פלטה: "הגינה והכניסה זה הסלון המשותף שלנו"

העמותה הציעה מענק של 3,000 שקלים לכל בניין שיצליח להקים ועד. אבל לא הכסף עשה מבחינתו של פלטה את השינוי, אלא התחושה שיש לו גב ושותפים. הוא החתים את הדיירים על כתב מינוי לוועד הבית, אבל לא קבע את גובה דמי התשלום החודשי. "לא רציתי להיות זה שמחליט כמה כסף כל אחד ישים. במרץ כינסתי לראשונה אסיפת דיירים, והחליטו על 50 שקלים. באסיפה נוספת החלטנו להעלות את זה ל-75 שקלים".

הכסף מנוהל בצורה שקופה, ומאז הקמת הוועד, מדי שבוע מגיעה לבניין מנקה לנקות את חדר המדרגות, ובחצר בוצעו עבודות גיזום וגינון. פלטה גם דיבר עם בעלי הכלבים וביקש שינחו את הילדים לא לטייל עם הכלב מחוץ לבניין. הריחות הרעים התפוגגו.

משה פלטה עם ילדיו. "אני חושב לארגן לנו בקרוב אירוע על האש משותף לכל הבניין" (צילום: יונתן בלום)

הדיירים שתלו בכניסה גינה קטנה. "אמרתי לשכנים שהגינה הזו, הכניסה לבניין וחדר המדרגות, זה הסלון המשותף שלנו, הפנים של כולנו, וחשוב לי שכל מי שנכנס ויוצא יחייך, שככה נכיר האחד את השני", מספר פלטה, "ובאמת פתאום הילדים של השכנים משחקים ביחד, אנשים יותר מכירים, נוצר אמון. אני כבר חושב לארגן לנו בקרוב אירוע על האש משותף לכל הבניין".

הגינה ששתלו הדיירים בכניסה לבניין. "חשוב לי שכל מי שנכנס ויוצא יחייך" (צילום: יונתן בלום)

בהמשך הוא מקווה לסדר בחצר דשא סינטטי, לצבוע את חזית הבניין ולסדר את הגדרות, אבל האתגר האמיתי מבחינתו הוא סידור מערכת החשמל. "בעבר, מערכת הארקה של הבניין הייתה מחוברת לצנרת, אבל עם השנים החליפו את צנרת המתכת בצנרת פלסטיק, והיום הבניין (כמו יתר הבניינים בשכונה) ללא הארקה.

"מאז 2017 חדר המדרגות שלנו גם מנותק מחשמל. זה אחד הנושאים שהכי בוערים לי, אבל זה עדיין תקוע". תיקון מערכת החשמל זו הוצאה גדולה יחסית, כ-1,000 שקלים לדירה. "זה לא המון, אבל קשה להסכים על זה. אנשים מסתכלים על החודש ומנסים לסגור אותו", הוא אומר, והניסיונות לפנות לגורמים שונים לסיוע או תרומה עלו בינתיים בתוהו.

מסדרון הבניין. "מאז 2017 חדר המדרגות שלנו גם מנותק מחשמל" (צילום: יונתן בלום)

יוסף ביגליתה: "אני אוהב לגור במקום נקי"

תוך כדי השיחה, דופק בדלת השכן יוסף ביגליתה, בן 49, נשוי +2, שעלה מוונצואלה, והגיע לשלם את דמי ועד הבית. "אמרתי לאשתי: 'מה קרה? כבר 16 בחודש והוא לא בא לאסוף את הכסף', אז ירדתי בעצמי לשלם", הוא אומר. "ועד הבית חשוב לי, כי לפני שהוא קם היה פה מלוכלך, ואני אוהב לגור במקום נקי". בינתיים מנסים השניים לתאם היכן כל משפחה תמקם את הסוכה שלה בחג הסוכות המתקרב.

תיבות הדואר בבניין. "לפני שוועד הבית קם היה פה מלוכלך" (צילום: יונתן בלום)

שרה אליהו: "החלום שלי שיצבעו פה"

השכנה שרה אליהו עלתה בתחילת שנות ה-60 מחבל קוצ'ין בהודו, ומתגוררת בבניין כבר יותר מ-40 שנה. בהתחלה, היא מספרת, הבניין היה של 'ספרדים', כדבריה, אבל עם השנים וגלי העלייה הוא הלך והשתנה. הגיעו עולים מברית המועצות, מאתיופיה ומדרום אמריקה, ובין הדיירים נוצרו קשיי שפה ותקשורת.

"הרבה מהוותיקים הלכו מפה ונכנסו משפחות חדשות", מספרת אליהו, "אבל לי חשוב להכיר את האנשים. מאז שהקמנו את הוועד, פתאום יש קצת יותר ביחד. התקדמנו קצת, אבל עוד יש לאן להתקדם. החלום שלי שיצבעו את הבניינים פה בשכונה, שיהיה קצת צבע בעיר".

סייע בהכנת הכתבה: ראם שמואלביץ' מעמותת "לב אוהב", מנהל חינוך, נוער וקהילה בעיריית בית שמש