ההסכמים הבילטרליים להבאת עובדי בנייה מסין הביאו לירידה של 91% בגובה התשלום שהם משלמים על מנת להגיע לישראל. כך מצא מחקר שערכה מינה צמח עבור רשות האוכלוסין וההגירה.
על פי המחקר, עלות ההגעה של עובד סיני לישראל ירדה מ-22,202 דולרים לעובד ל-1,857 דולרים בלבד. עלות ההגעה של עובדי חקלאות מתאילנד ירדה אף היא, מ-9,149 דולרים לעובד ל-1,865 דולרים בעקבות ההסכם הבילטרלי בין ישראל לתאילנד.
המחקר התבסס על ראיונות שנערכו עם 52 עובדי בנייה מסין ו-50 עובדי חקלאות מתאילנד, שהגיעו כולם אחרי כניסת ההסכמים הבילטרליים לתוקף ועבדו בישראל לפחות שנה. כל הראיונות נערכו בשפת האם שלהם במחצית השנייה של 2019.
הסדירו את הגיוס, ההכשרה וזכויות העובדים הזרים
הסכמים הבילטרליים בין מדינות המוצא למדינות הקולטות נועדו להסדיר את הגעתם של עובדים זרים, את אופן גיוסם, ההכשרה ואת זכויותיהם. ההסכם להבאת עובדי חקלאות מתאילנד נכנס לתוקפו ב-2012, וההסכם להבאת עובדי בניין מסין נכנס לתוקף בנובמבר 2017.
עובדים ממדינות אלו הגיעו לישראל לעבוד עוד קודם לכן, אבל בצורה פחות מוסדרת. אחת המטרות המרכזיות של ההסכמים הייתה לצמצם את תופעת דמי התיווך הגבוהים ששילמו העובדים, והפכו אותם למשועבדים להחזרי חובות כבדים.
ירידה במספר העובדים הסיניים שפנו לשוק האפור
למרות שההסכמים קובעים שהעובדים לא יידרשו לשלם דמי תיווך לגורמים פרטיים, 22% מהמרואיינים התאילנדים ו-6% מהמרואיינים הסינים דיווחו שנאלצו לעשות זאת בארץ המוצא או בישראל. עם זאת, החוקרים ציינו שמבדיקת הפירוט עלה שייתכן שבקרב העובדים התאילנדים השאלה לא הובנה כראוי.
56% מהעובדים התאילנדים דיווחו שנאלצו לקחת הלוואות בשוק האפור לצורך מימון הגירת העבודה לישראל, זאת לעומת כ-4% בלבד מהעובדים הסינים. עורכי הסקר ציינו שבקרב העובדים הסיניים חלה ירידה בשיעור העובדים שנאלצו לקחת הלוואות בשוק האפור לעומת התקופה שלפני חתימת ההסכם.
כלל המרואיינים הסיניים דיווחו שדרכוניהם נמצאים בידיהם, ועובד אחד בלבד מתוך 52 דיווח שנדרש להפקיד פיקדון בידי המעסיק. בקרב העובדים התאילנדים דיווחו 95% שהדרכון שלהם בידיהם, אך 33% דיווחו שנאלצו להשאיר פיקדון (20% ללשכת ההשמה ו-11% למעסיק).
עובדי הבניין: 76% חוו תחושת סכנה במהלך עבודתם
הנתונים מלמדים גם על עלייה בשכרם החודשי של העובדים הסיניים. ב-2011 עמד שכרם הממוצע על 7,88 שקלים, ב-2019 שכרם הממוצע עמד על 9,772 שקלים (כ-2,852 דולר).
עם זאת 47% מעובדי הבנייה מסין דיווחו שהם לא מקבלים תלוש שכר כלל, ו-7% דיווחו שהם מקבלים תלוש רק לפעמים. 21% מהם דיווחו כי כלל לא קיבלו חוזה עבודה, ו-58% מהם דיווחו כי קיבלו חוזה עבודה הכתוב בשפתם.
35% דיווחו שהם לא מבינים את חוזה העבודה שלהם
רק 52% ממקבלי החוזה העידו שהם מבינים אותו במלואו, ו-13% דיווחו כי הם מבינים את החוזה חלקית בלבד. 35% דיווחו שהם לא מבינים את חוזה העבודה שלהם בכלל. 42% מהעובדים דיווחו כי הם מתגוררים באתר בו הם עובדים. 18% מהם אמרו שהם מרוצים מכך מאוד, ו-41% שהם מרוצים.
על אף העבודה הקשה בענף, והסכנות בו, אורך יום העבודה הממוצע של עובדי הבניין הסיניים עומד על 12 שעות. מדובר בעלייה לעומת 2011, בה עבדו בממוצע 11.3 שעות.
76% מעובדי הבניין הסיניים דיווחו שהם חוו תחושת סכנה בעבודתם, לפחות לפעמים. 4.6% דיווחו כי נדרשו במסגרת עבודתם בישראל להפעיל כלים כבדים שלא הוכשרו להפעילם. 11% מהעובדים שהועסקו בעבודות שדורשות תדריך בטיחות דיווחו בשנת 2019 שלא עברו תדריך כזה.
העובדים בחקלאות: 67% לא מקבלים תלוש שכר
בקרב העובדים התאילנדים בחקלאות חלה עלייה הדרגתית בשכר מ-4,657 שקלים בממוצע ב-2011 ל-5,368 שקלים בממוצע ב-2019. שכרם ב-2019 הוא פי 3.4 מהשכר הממוצע בתאילנד.
67% מהעובדים התאילנדים דיווחו שהם לא מקבלים תלוש שכר כלל, ו-20% נוספים דיווחו כי הם מקבלים תלוש שכר רק לפעמים. מבין אלו שמקבלים תלוש שכר, רק 11% העידו שהם מבינים את השפה בה הוא נכתב, ורק 9% שהם מבינים את המונחים המופיעים בו.
אורך יום העבודה הממוצע של העובדים התאילנדים בחקלאות הוא 10 שעות, אך ההתפלגות ביניהם גבוהה. חלק מהעובדים דיווחו על ימי עבודה שמגיעים ל-13 ואף ל-15 שעות.
העובדים דיווחו על 4 ימי חופשה בממוצע בחודש, שיפור משמעותי מהתקופה שלפני יישום ההסכם הבילטרלי, אז עמד מספר ימי החופשה הממוצע בחודש על 2.7 בלבד.
66% מעובדי החקלאות דיווחו כי הם גרים באתר בו הם עובדים. 38% הביעו שביעות רצון מתנאי המגורים, ו-29% נוספים הביעו עמדה נייטרלית ביחס אליהם.
29% מעובדי החקלאות התאילנדים דיווחו שנדרשו לנהוג על כלים כבדים, שלתחושתם לא הוכשרו מספיק להפעילם. 43% מהעובדים דיווחו שהם חשים לפעמים תחושת סכנה בזמן העבודה. 31% דיווחו כי הם חשים כך לעיתים נדירות.
79% מהעובדים דיווחו שאין להם גישה לאתר מי שתייה במהלך עבודתם. 18% מהעובדים המועסקים בעבודות הדורשות הדרכה, דיווחו שלא קיבלו הדרכה. 21% מהעובדים דיווחו שאין להם ביטוח רפואי, ועוד 15% דיווחו שהם לא יודעים אם יש להם ביטוח רפואי.
