"מה אדם יכול לבקש יותר מלקום בבוקר ולהסתובב בשדות, לעבוד עם הטבע ולא נגדו"', שואל עמוס לביא, חקלאי, בן 32, תושב קיבוץ נירים, מגדל תפוחי אדמה. 25 זנים שונים.

גלה חמישה דברים לא ידועים על תפוח אדמה.
1. הפקעת שאוכלים היא למעשה גבעול תת קרקעי.
2. חומר הריבוי של תפוחי אדמה אינו זרעים, אלא פקעות הזהות לאלו שאנחנו אוכלים.
3. כדי לשמור על ערך תזונתי של תפוח אדמה יש לבשל אותו עם הקליפה.
4. ישראלי ממוצע צורך כ-40 ק"ג תפוחי אדמה בשנה.
5. סין היא היצרנית הגדולה בעולם של תפוחי אדמה.

לביא גדל לחקלאות. דור שני למגדלי תפוחי אדמה בנגב. "אבא שלי ניהל את הגד"ש (ענף גידולי השדה) שנים רבות. אחר כך הוא עבד כיועץ בתחום תפוחי האדמה מחוץ לקיבוץ. את כל הילדות והנעורים ביליתי בשדות. בכל חופשה מהלימודים הלכנו לגד"ש. היינו מסתובבים המון בשדות, כמו תרנגולים במרעה, אז לא היה מצב בטחוני כמו היום".

לקראת שתילה. "אנחנו משק עצמאי ונחשבים לאחד המשקים הגדולים" (צילום: עמוס לביא)

כמגדל, הוא מנהל כיום בעצמו את כל התחום המקצועי. באחריותו בחירת הזנים, יעוד השטחים לזנים השונים, תכנון לוח הזמנים של הזריעה, שיטות השקייה, טיפול במחלות ואסיף, ב-4,000 הדונמים של הקיבוץ. "אנחנו משק עצמאי ונחשבים לאחד המשקים הגדולים".

יש לו כלבה (עליזה) וטנדר. "אני מגיע לעבודה סביב 06:00, עושה סיבוב בוקר בטנדר, לראות שהכל בסדר והכל קורה כמתוכנן". המשך הפעילות היומית משתנה בהתאם לעונה. "ואנחנו צריכים כל הזמן לקחת דגימות מהצמחים ולשלוח לבדיקות מעבדה, שיגידו אם אין מחלות שמתפתחות. בעיקר אנחנו רוצים לראות איפה הצמח נמצא ביחס לגיל שלו. אז קל לכוון להפסקת דישון, להארכת יבולים, למועדי האסיף וכאלה".

עמוס לביא והכלבה עליזה: "מגיע לעבודה סביב 06:00, עושה סיבוב בוקר בטנדר, לראות שהכל בסדר והכל קורה כמתוכנן" (צילום: אלבום פרטי)

איזה זן של תפוח אדמה אתה הכי אוהב?
"אני אוהב את הזן שנקרא 'סלטיאן', שהוא נורא טעים. לא משנה מה תעשה ממנו הוא טעים. יש זן נוסף, 'מאריס פיר', זן שאנחנו מגדלים לאנגליה. הם מאוד אוהבים אותו. הקטע שלו שהוא נורא עגול ונורא לבן. מגדלים אותו מעט זמן, אוספים אותו כשהוא בייבי, 60 יום, וחייבים לעקוב אחריו. גם לשדות שלו יש פריחה מאוד יפה".

למכור תפוחי אדמה לאנגלים זה לא כמו קרח לאסקימוסים?
"הם אוכלים המון תפוחי אדמה. הם שמים את 'המאריס פיר' בסלט. יש להם הרגלים משונים".

תפוחי אדמה מזן 'סלטיאן'. "הוא נורא טעים. לא משנה מה תעשה ממנו הוא טעים" (צילום: אמיר דגן)

"בוטנים יותר קל לגדל"

לביא אוהב את העבודה: "יש סיפוק עצום בלגדל מוצר צריכה בסיסי כמו תפוח אדמה. לשלוט בזה מהיום הראשון ועד השיווק, יש בזה גם המון כלכלה; הכוונת המזרע לתוכנית כלכלית. עבודה מול המותג המקומי, 'דוד משה', עבודה מול לקוחות בחו"ל, לספק את הסחורה מול תוכנית כלכלית רווחית".

לא רק תפוחי אדמה הוא מגדל. "יש לנו 1,300 דונמים של בוטנים. בעבר הייתי המגדל של הבוטנים, כיום אני עוזר לאגרונום לגדל". ובוטנים, מתברר, קל יותר לגדל מאשר תפוחי אדמה: "זה גג שני זנים. 90% זן אחד ועוד קצת מהשני. זה גידול יותר שבלוני. בקיץ יש פחות דברים בלתי צפויים, פחות עניינים של מזג אוויר, ועל הרוב אתה יכול לשלוט. את הבוטנים משווקים ל'תנובות השדה', זה הולך לייצוא עם הקליפה".

פריחה בשדה תפוח האדמה. "ה-'מאריס פיר' נורא עגול ונורא לבן. אוספים אותו כשהוא בייבי ולשדות שלו יש פריחה מאוד יפה" (צילום: עמוס לביא)

"קשה למצוא בני קיבוץ שחוזרים לחקלאות"

את כוונתו המוקדמת להיות מטפל ברפואה סינית המיר, אחרי שלמד ארבע שנים, בעבודות השדה. "בזמן הלימודים בתל אביב המשכתי להיות בקשר עם החקלאות, לקחתי כל מיני קורסים באגרונומיה, בסך הכל 20-15 קורסים שונים. כיום אני עדיין עוסק מעט ברפואה הסינית, אבל המרכז זה הגד"ש. זה פול טיים ג'וב, בעיקר בעונות, שזה סביב השעון".

בשנה וחצי האחרונות הוא נדרש לתמרן סביב מגבלות הקורונה: "חלונות הייצוא לאירופה הצטמצמו, המכסים עלו, מחירי ההובלה וההטסה ממשיכים לעלות, וההכנסות נשארות באותה רמה. זה מכריח אותנו לנצל באופן חכם יותר ויותר את המשאבים שלנו – קרקע, מים, עונות השנה, זמני אספקה. להכל יש מגבלות. לקיבוץ עם גב כלכלי יש יכולת גדולה יותר מאשר לחקלאי פרטי לעשות אדפטציה למצב כלכלי משתנה, אבל כולם סובלים מהקשיים".

השדות של קיבוץ נירים גובלים ברצועת עזה. "היו שריפות בשדות, אבל מה שנשרף זו בעיקר החיטה. בתפוחי האדמה זה לא פוגע" (צילום: עמוס לביא)

והשדות של נירים גובלים ברצועת עזה.
"הייתה שנה לא פשוטה, עוד שנה לא פשוטה. היו שריפות בשדות, אבל מה שנשרף זו בעיקר החיטה. בתפוחי האדמה זה לא פוגע. הבעיה המרכזית שלנו היא כלכלית. אני מקווה שהממשלה תבין שהבעיה היא לא החקלאי, אלא רשתות השיווק. הממשלה מעדיפה ללכת לאיפה שקל לקצץ, אבל בלי החקלאות אבדנו. יתחילו לייבא ירקות ופירות, להכניס מוצרים מתורכיה וממדינות אחרות, שאנשים בכלל לא יודעים מה המקור שלהם ולא יידעו מה הם אוכלים".

עם קשיים כאלה, אתה רואה את עצמך ממשיך בחקלאות?
"כן. אין לי כרגע תוכניות אחרות. אני לומד המון, כל שנה, ומשתדל להיות מצוין במה שאני עושה ולהמשיך ללמוד. אני ממשיך לקחת קורסים, ובעבודה אף פעם לא משעמם. אני גם מנסה להשתתף בכמה שיותר מחקרים. זה תמיד מרחיב את הדעת ועוזר לצבור ניסיון בתחום הזה".

תלם בשדה תפוחי האדמה. "היום הולכים להיי-טק, לטכנולוגיה, לסטרטאפים, הרבה יותר מאשר לחקלאות הקלאסית" (צילום: עמוס לביא)

עובדים איתך חבר'ה מהקיבוץ?
"מהכיתה שלי בקיבוץ אין חבר'ה שעובדים איתי. יש קצת צעירים בגד"ש, אבל זה הולך ונעלם. היום מאוד קשה למצוא בני קיבוץ שחוזרים לחקלאות. אפשר להגיד אפילו שזאת מילה גסה. היום הולכים להיי-טק, לטכנולוגיה, לסטרטאפים, הרבה יותר מאשר לחקלאות הקלאסית".

אבא שלך בטח מרוצה שאתה ממשיך בדרכו?
"אבא שלי מבסוט מזה מאוד. אני מתייעץ איתו כל הזמן, עם ניסיון אי אפשר להתווכח".

לא ניפרד בלי מתכון.
"אז אתן לתפוח אדמה סלטיאן של 'דוד משה-גורמה':

1. מבשלים את תפוחי האדמה בישול קל במים חמים עם קצת חומץ, ששומר עליהם שלא יתרככו מאוד.
2. שמים את תפוחי האדמה בתבנית, מועכים אותם קלות ומוסיפים פלפל ומלח.
3. מוסיפים ענף מרווה וענף טימין.
4. מכניסים את התבנית לגריל ל-10 דקות עד השחמה.