"זה מאוד קשה, אנשים התרגלו", אומרת ל'דבר' חלא ראבי, צעירה תושבת ג'לג'וליה ופעילה חברתית, על האווירה ביישוב בעקבות מקרה הרצח השני של צעיר מהיישוב בתוך חצי שנה. למרות התחושות הקשות ביישוב מהאלימות המתמשכת, היא רואה את עצמה ואת חבריה הצעירים כאחראים לשינוי: "אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לשנות, שזה תפקידנו", היא אומרת, "זה לא יקרה בן לילה, זה ייקח זמן. הרבה זמן".
בשבת שעברה נרצח בכפר קאסם עבד אלעזיז ג'מאל קרמטה, תושב ג'לג'וליה בן 26. לפני כחצי שנה נרצח ברחוב בג'לג'וליה מוחמד עדס, נער בן 15, על רקע סכסוך בין משפחות פשע ביישוב. הרצח הוביל למחאה ציבורית רחבה בציבור הערבי, שבשיאה נערכה הפגנה בכיכר רבין. בחצי השנה הזו נרצחו עוד עשרות צעירים ביישובים הערבים, למרות הצהרות של מפקדי המשטרה ושרים בממשלה על תכניות למיגור הפשיעה בחברה הערבית.
ראבי, סטודנטית לתואר שני בארכיטקטורה, בחרה לנתב את התחושות הקשות ביישוב בעקבות רצח מוחמד עדס לנסיון ליצור שינוי. "בליל הרצח פתחנו קבוצת ווטסאפ לצעירים בכפר בשם 'חיראכ א-שבאבי' (התנועה של הנוער – י.ש.). תוך חצי שעה הצטרפו 250 איש. שאלנו 'מה אתם חושבים שאפשר לעשות על מנת לשנות את המציאות שאנו חיים בה?' וקיבלנו תשובות שלא ציפינו, על מה אפשר לעשות כדי שבעוד חמש או עשר שנים יהיה יותר טוב בכפר. הציעו להקים קבוצת הורים, לדבר מורים עם בית ספר ולפגוש אנשי מקצוע ללמוד איך לדבר עם הילדים שלא ילכו בדרך האלימות".
"מי שרוצה לשנות הוא חלק"
השיחות בקבוצה הובילו לשורה של מפגשים ופעילויות. עשרה ימים לאחר הרצח התכנס אירוע שולחנות עגולים של צעירים בכפר, בו שיתפו תחושות, מחשבות ורעיונות. במהלך חודש הרמדאן התכנסה הקבוצה מדי חמישי בערב ושוחחו עם אנשים ביישוב על מוחמד עדס ועל הרצח. חברים מהקבוצה העלו מופע נגד האלימות, ויזמו הקלטה של שיר על רצח מוחמד עדס. "הפגשנו לשיר אנשים מכל המשפחות בכפר, אפילו כאלה שלא דיברו כמה חודשים. כולם אמרו כמה טוב ויופי יש כאן. צריך להיאבק למען זה ונגד האלימות".
ראבי מספרת שמותו של עדס מלווה בכל יום. "התמונה שלו אצלי על המקרר, אני רואה אותו כל יום. לפני כמה ימים עברתי ליד ביתו וראיתי את אביו. חבריו עלו כיתה, וחשבתי מי יישב במקומו ליד חברו. אולי אלו מחשבות של אמא".
ההלם שאחז בקהילה לאחר רצח עדס הפך לעצב ולייאוש עם הרצח של קרמטה, לתחושה שהאלימות היא חלק משגרת החיים ומהנוף. במצב כזה, קשה יותר להוביל שינוי. "אני מרגישה שאני יודעת מה לעשות וגם לא יודעת מה לעשות", היא אומרת בכנות.
כעת ראבי וחבריה מתכננים לכנס שולחן עגול נוסף של אנשים ומחנכים מהיישוב. "במפגש הקודם היינו בתוך האבל והכעס, רק דיברנו על הרצח. עכשיו אנחנו רוצים לחשוב מה לעשות עם בני הנוער, שלא יפנו לפשע". לדבריה הקבוצה כבר ארגנה מפגשים והרצאות לנוער במתנ"ס המקומי, אבל מעט בני נוער השתתפו. "צריך להגיע אליהם", היא אומרת.
ראבי אומרת ש'חיראכ א-שבאבי' אינה ארגון פוליטי או פורמלי, ומבוססת על רצון לפעול לשינוי המצב בכל דרך שהיא. "זו התארגנות יותר ספונטנית. מי שרוצה לשנות הוא חלק. כל אדם שיש בו אמונה ורואה בכפר מקום שיכול להיות יותר טוב".
